 |
|
השאלה: |
יחס הקהילה למי שהורשע חלקית בפלילים בעבירות אונס
|
|
|
|
|
|
לפני כ...שנים נעצר אחד האנשים בקהילה בה אני חי בעקבות אונס של .... האדם נשפט, לא הורשע באופן מלא אך גם לא יצא זכאי וזאת מכיון שהעדות לא הייתה קבילה מסיבות שונות. בסופו של דבר האדם קיבל עונש של שירות הציבור, הפסקת עבודתו במוסד בו הוא עבד, הרחקה מהילדים והתראה.
לאחר המקרה האדם המדובר לא היה מגיע למנינים בימי החול ובשבת ולפעילויות של הקהילה... אך כעבור שנה, הוא התחיל להגיע לאט לאט. בתחילה היה מגיע לתפילת שחרית לאחר מכאן הגיע גם למנחה וערבית ולתפילות שבת ולפעילות הקהילה וכן הלאה. רוב האנשים התנגדו לכך נחרצות אך לאף אחד לא היה אומץ לנקוט צעדים משמעותיים.
עד היום, לא הייתי מסוגל לענות "אמן" כשהוא עולה לתורה או להשתתף במניין שהוא חזן בו, זה נורא בעיני, אני מרגיש בכך שאני מאשר את מעשיו. ראוי לומר שאני לא עושה את הפעולות הנ"ל באופן פרובוקטיבי, אלא ביני לבין עצמי, פשוט כי אני לא מסוגל להשתתף עם האיש בברכתו או בתפילתו לאחר מעשים כל כך מתועבים.
השאלות שלי הן:
א.האם מותר לי "להחרים" אותו באופן אישי. ז"א: לא לענות "אמן" כשהוא עולה לתורה ולא להשתתף במניין שהוא חזן בו?
ב.האם מוטלת חובה על הקהילה להוקיע את הרע הזה מקרבה = להחרים איש שעשה מעשים כאלה?
- שאלה ב' היא עקרונית בלבד, אני לא הולך לנקוט שום צעדים בעניין.פשוט רציתי לדעת אם נהגנו כשורה.
המון תודה לרב, סליחה על האורך ועל הזמן הדרוש...
ג.
|
|
התשובה: |
|
|
|
|
|
|
שלום וברכה
הסיפור שאתה מספר חסר פרטים יסודיים, ובעיקר השאלה מה עשה אותו אדם עם עצמו מאז. השאלה היא האם הוא בתהליך הכחשה והדחקה והתנערות, או בתהליך של שיקום ותשובה ותיקון. אם הוא היה בדרך הראשונה בוודאי שהיחס אליו שונה בצורה משמעותית ביותר מאשר אם הוא הלך בדרך השניה. שערי תשובה לא ננעלים, ובוודאי שמדובר בראש ובראשונה בתשובה כלפי אדם ובפיצוי קורבנותיו, ולאחר מכן תיקון כלפי שמייא. יש גם לזכור כי המחויבות הראשונה של הקהילה היא לקורבנות ולא לאותו אדם, אולם גם אותו אין לדחות לגמרי.
אתה עצמך אומר שהוא לא בא בהתחלה. כנראה שמאוד לא היה לא נעים וכנראה שהוא שילם מחיר מסוים. עכשיו צריך לפרש נכון את השינוי בהתנהגותו, ואת הציפייה של הקהילה ממנו.
אם מדובר בהתנערות מהמעשה ובניסיון לגרום לקהילה לשכוח ממנו – הקהילה אינה נוקטת כשורה בכך שהיא מסכימה לכך. צריך לעשות דבר מה, שעיקריו לא למנוע ממנו לבוא לבית הכנסת, אולם כן למנוע ממנו להיות שליח ציבור. לגבי עלייה לתורה יש לדון. יש לומר לו את הדברים ולא לדבר מאחורי הגב.
זו לא צריכה להיות יוזמה אישית שלך לא לומר אמן וכדו', כי אם פעילות קהילתית, וקהילה נמדדת גם ביכולתה להתמודד עם קשיים ועם חוסר נעימות מסוג זה. יש לזכור כי יש גם חוסר נעימות גדול כלפי הקורבנות הרואים שהקהילה מקבלת לשורותיה בחזרה בלוא תביעות.
לעומת זאת, אם מדובר בתהליך של תיקון ושיבה צריך לשים פחות מחסומים.
כל טוב
אני מפרסם את השאלה עם שינויים
|
|
|
|
|
|
|
|
RSS