|
|
עבד מוכר את עצמו ומשחרר את עצמו
|
|
א. ע"פ ההלכה (רמב"ם, הלכות עבדים א א), עבד עברי "אינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע את דמיו או לקנות בהם סחורה או כלים או ליתן לבעל חוב, אלא אם כן צריך לאוכלן בלבד". והרי ברגע שהוא נמכר, האדון חייב במזונותיו, כך שהוא בכל מקרה לא יצטרך להשתמש בדמי המכירה לקניית אוכל, ויהיה חייב להצניע אותם!
ב. ע"פ ההלכה (רמב"ם, הלכות עבדים ב ז) "הנמכר לישראל - אין הקרובים פודים אותו, ואין לוווה וגואל, ואינו גואל לחצאין. אלא כיצד דינו - אם השיגה ידו ליתן כפי השנים הנותרות, נותן ויוצא; ואם לאו - לא יצא". אבל יש כלל "כל מה שקנה עבד - קנה רבו". אם כך, איך ייתכן שתשיג ידו של העבד לפדות את עצמו?
|
התשובה:
|
|
א. שאלה זו מובאת בפרשני הרמב"ם עיין בהם. ניתן ליישב כי כרגע יש לו צורך באוכל ועד שיתחיל בפועל בעבודה ישתמש בכסף המכירה לאכול. אולי יש מקום למחשבה כי אכן אין לו צורך להשתמש כרגע בכסף על מנת לאכול שכן אדונו יתן לו אוכל אך ההלכה מסמנת את הגבול שממנו מותר למכור עצמו אם אין לו אוכל.
ב. מה שקנה עבד קנה רבו רק בעבד כנעני ולא בעבד עברי שיש לו יד לעצמו.
עיון פורה
עמית קולא
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
עבד מוכר את עצמו ומשחרר את עצמו
|
|
|
|
|
|
|
|
|