|
|
תוכחה על חשבון נפש, לעומת רעיו של איוב
|
|
כשקורה אסון, מצוה חשובה מן התורה היא לעשות חשבון נפש ולא לומר שהאסון קרה במקרה, כמו שנאמר "ואם לא תשמעו לי והלכתם עמי קרי - והלכתי עמכם בחמת קרי"; ואם למישהו קרה אסון והוא אינו עושה חשבון נפש, יש מצוה להוכיח אותו בלשון רכה, כמו על כל שאר המצוות, כמו שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך".
מצד שני, חז"ל אמרו שכאשר קורה למישהו אסון, אסור להיות כמו רעיו של איוב שאמרו לו שהאסון בא בגלל חטאיו, אלא צריך לנחם אותו ולומר שייתכן הייסורים הם לניסיון כייסורי הצדיקים וכד'.
איך אפשר לקיים שתי דרישות אלה יחד?
|
התשובה:
|
|
שלום וברכה
קרא שוב את דבריך ותראה כי שתי הדרישות אינן סותרות.
יש תביעה לחשבון נפש אישי בשעה שבאה מצוקה על האדם.
יש איסור מצד אדם אחר לקבוע לו לאדם כי ייסוריו באו בשל חטא, ולהוכיח אותו.
מותר לאדם אחר לעודד את השני לעשות חשבון נפש, ולומר לו כי אין אנו יודעים דבר על הסיבות, אולם כדאי לחשוב מה היו יכולות להיות הסיבות ומה ניתן לתקן. זהו.
על כן ההדרכות אינן סותרות.
כל טוב
|
|
|
|
כתוב תגובה
|
|
גולשים נכבדים,
אנא הקפידו לכתוב הערות עינייניות ביחס לשאלה הנוכחית בלבד!
לצערינו, שאלות, הערות כלליות וכד' שאינן מתיחסות לשאלה, יימחקו מהמערכת.
בברכה, צוות שו"ת מורשת.
|
הנך מוזמן להגיב על
תוכחה על חשבון נפש, לעומת רעיו של איוב
|
|
|
|
|
|
|
|
|