בס``ד
מתוך עיסוקי בתחום זה, אני יכול לייעץ לכם לפנות לייעוץ ולא להזניח את הטיפול בנושא. מדובר בנושא מאוד מרכזי בחיי הנשואין, אשר בו צריכה להתקיים הבנה עמוקה של הצרכים של כ``א מבני הזוג. באופן טבעי, הרי שאשתך היתה אמורה להיות חפצה בכך לא פחות ממך ולא היתי מזניח את הנושא. יתכן כי במספר שיחות מצומצם ניתן להתגבר על הקושי.

לדעתי כל הבעיה היא בעיה של תקשורת
כל מה שצריך זה לדבר ולהסביר ולוותר אבל אי אפשר לחיות בלחצים וחרדות.
אם תקדישו קצת זמן לעניין תוכלו להגיע לפתרון.

מה עושים באמת כאשר ישנם פערים גדולים בצרכים בתחום זה?

איך נפתרתי מהבעיה ?
אני לא רוצה להגיד בפרהסיה.
אשמח אם תשלח לי מייל: ibl770@barak.net.il
הפתרון גם במובן רוחני וגם במובן מעשי.

ברשות הרב, רציתי לספר קצת על הנסיון המר שלי בנושא זה, בתקוה שזה יעזור למישהו מהרווקים.
לפני החתונה, אני וחברתי כמובן שמרנו נגיעה על-פי ההלכה, זה היה לי מאד קשה והיו לי יצרים, אולם מה שעזר לי להתאפק היתה הידיעה, שצריך להתאפק רק עד הנישואין, כי אחרי הנישואין הכל יהיה מותר.
התחתננו לפני כחצי שנה.
אחרי הנישואין, גיליתי שהמצב הרבה יותר מסובך, כי אשתי לא תמיד רוצה את מה שאני רוצה, הרבה פעמים היא עייפה או כואב לה או סתם לא בא לה, ואז אני צריך להתאפק. ועכשיו הרבה יותר קשה להתאפק מאשר לפני כן, כי עכשיו אנחנו לבד בחדר, באותה מיטה, והיא כמובן לא לבושה בצניעות כמו לפני החתונה. זה כמעט בלתי אפשרי להתאפק במצב כזה. כמה פעמים נכשלתי בפגם-הברית, וכמה פעמים זה גרם למריבות וחיכוכים בינינו.
לדעתי, אחד הדברים שגורמים לבעיה הוא הציפיה מלפני החתונה - הציפיה שאחרי החתונה לא יהיה צורך לסבול מהתאפקות.
לכן זה נראה לי מאד חשוב להגיד את הדברים לרווקים, כדי שיהיו מוכנים לכך מראש, ולא יפתחו ציפיות שיפגעו בחיי הנישואין שלהם אחר-כך.
לכן, לדעתי, חשוב לדבר על זה לפני הנישואין.

יש סיבה שכן לדבר על זה ???