אישות מותר אסור וראוי? (התקבלה בתאריך 03/03/2010)
שלום לרב ראיתי בתשובתו של הרב באחת השאלות בנוגע לנישוק באותו מקום. גם אצלנו הדבר מאוד טבעי והרמוני בעיקר מבחינת אשתי, ומאוד משמח אותה . אלא שאני נמנע עקב אותו האיסור של "בל תשקצו "וכן אותה הדיעה כי הדבר עלולו לגרום למום ח"ו או פגיעה בעובר. הדברים פשוטים אך קשה לי להכריע ,לציין כי אנו נשואים 13 שנים ב"ה ויחסי האישות (ובכלל זה גם הנ"ל) הוא בבחינת ברכה בינינו. ולכן נראה שמותר . אך האם ראוי ?????האם הדבר יכול לפגוע ברוח ''תפילה,לימוד תורה וכד'..? אשמח לתשובה חדה וברורה מהרב. תודה מראש וכל טוב .
תשובת הרב
שלום רב, כאשר חיים בעולם של טיפשים אין פלא שהחיים קשים. אין בנושא המין כל עניין של בל תשקצו או חס וחלילה מומים בתינוקות. אחרת עליך להסביר לי בצירה מאד ברורה מדוע אצל אנשים שנהגו לפי כל החומרות יש מומים בילדים ואילו אצל אלו שנהגו בהפקר, לדבריך ודברי המובילים שלכם, אין מומים? מכאן שכל האיומים על מומים בוולדות אצל אלו שלא נוהגים כפי שאותם ''רבנים'' מובילים את העדר הם איומי סרק רק כדי לכוון את האנשים לרצונם ה מוחלט של ה''רבנים'' שאין להם כל בסיס לדבריהם. עניין בל תשקצו הוא לא ללכת בדרכי הגויים שהיו באותה תקופה ומדובר בעיקר בעובדי העשתורת ששם האורגיות והמין היו עבודת האליל. שם שכב אב עם בתו, איש עם חמותו ועם אמו ועם כל מי שהוא תפס בידיו באותו רגע מבלי לשים לב, העיקר להיות בחיי מין שוצפים וקוצפים. ואם כל האיומים הללו אכן נכונים כיצד תסביר את דבריו של הרמב''ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ''א (ד) ומותר לאדם להביט באשתו כשהיא נדה ואע''פ שהיא ערוה ואע''פ שיש לו הנאת לב ממנה בראייה הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא בזה לדבר מכשול אבל לא ישחוק ולא יקל ראש עמה שמא ירגיל לעבירה. [השגת הראב''ד - לדבר מכשול וכו' כתב הראב''ד ז''ל א''א אבל לא במקום הסתר שלה והכי איתא בנדרים עכ''ל]: מה אתה אומר? מותר להביט באשתו! ממש מדהים! אפילו שהיא ערווה! מה המשמעות של המילים הללו? שאם הבעל רואה את אשתו כערווה, ככלי שכל תפקידו לתת לו רק הנאה, ורק לו ולא לה, גם אז מותר לו להביט בה, אפילו שהיא נידה, למרות שזה עלול לעורר אותו לרצות במגע מיני באותו רגע. עדיין סומכים עליו שהוא יזכור שהיא נידה וזה אסור, כי הוא לא בהמה ולא חית השדה אלא אדם שיש לו גם מוח חושב בתוכו. ולכן אומר הרמב''ם תהיה לו הנאת הלב, הרגש יתפתח אליה למרות שלא ניתן לגעת בה, והוא יאמר לה מילות אהבה, והוא ינהג עמה באהבה משום שלאחר זמן, כשהיא תטבול היא היא תהיה מותרת לו. ואז, אם בעת שהייתה נידה התעלם ממנה כיצד יצפה שהיא תרצה להיות עמו במגע ממשי כאשר היא כאין וכאפס כשהיא אסורה עליו. מכאן היא לומדת שהיא רק כלי לסיפוק צרכיו המיניים וזה בל תשקצו כי זו בדיוק מידתם של עובדי כוכבים ומזלות שהאישה רק כלי לסיפוק צרכיו של הבעל. אבל אם בעת שהיא אסורה הוא נוהג בה באהבה ודרך ארץ הרי שהיא מבינה ולומדת שהיא חלק ממנו, שהי מחוברת אליו תמיד, לא רק כשהיא מותרת ואז כשמגיע הזמן שהיא מותרת לו היא מצפה לו ומייחלת לקרבה הזו שביניהם כי היא מאחדת אותם ויוצרת מהם גוף ונפש אחת. והנה מוסיף הרמב''ם וכותב: (ט) אשתו של אדם מותרת היא לו לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה ובא עליה כדרהה ושלא כדרכה ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה ואע''פ כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך ושיקדש עצמו בשעת תשמיש כמו שביארנו בהלכות דעות ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות: הכל מותר, לנשק, לחבק, ללטף, להשתמש בכל הכלים שבידך ידיים, פה, לשון וכו' כדי לענג את האישה ולהביא אותה לסיפוק הכי רב שהיא יכולה להגיע. ואז תתקיים בה מה שנאמר בפרשת תזריע ''אישה כי תזריע וילדה זכר'' כלומר אם תדאג שהיא תסופק ותגיע לרמות סיפוק גדולות לא יגרם כל נזק אלא יהיו בנים זכרים טובים ובריאים ותלמידי חכמים. רק3 צריך להשגיח לסיים כפי שדורשת התורה במקום הנכון ולא בשום מקום אחר, זה הכל. ומוסיף הרמב''ם וממשיך: (יא) אין דעת חכמים נוחה למי שהוא מרבה בתשמיש המטה ויהיה מצוי אצל אשתו כתרנגול ופגום הוא עד מאד ומעשה בורים הוא אלא כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח והוא שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו ולא תקנו בראשונה לבעלי קריין שלא יקראו בתורה עד שיטבלו אלא כדי למעט בתשמיש המטה: התרנגול צריך להפרות את ביצי התרנגולת יום יום, ולכן הוא מתהלך בלול כל היום וכל מעשיו להפרות את הנקבות, כשגבר מסתובב בדרך זו הרי שכל מה שיש לו בראש זו מיניות בלתי פוסקת ושוב הוא נמצא במקום של עובדי הכוכבים והמזלות וזה שלילי, אבל כשהבעל והאישה מקיימים חיי אישות בצורה מסודרת של פעמיים שלוש בשבוע בשבועות המותרים הרי זה טבעי ונכון. (יב) וכן אסרו חכמים שלא ישמש אדם מטתו ולבו מחשב באשה אחרת ולא יבעול מתוך שכרות ולא מתוך מריבה ולא מתוך שנאה ולא יבוא עליה על כרחה והיא יראה ממנו ולא כשיהיה אחד מהן מנודה ולאו ולא יבוא עליה אחר שגמר בלבו לגרשה ואם עשה כן הבנים אינן הגונים אלא מהן עזי פנים ומהן מורדים ופושעים: ובדברים האלו שהביא הרמב''ם הוא יורד עוד יותר לתוך עבודת הכוכבים והמזלות והאלילות בכך שהאדם נמצא עם אשתו וחושב על אחישה אחרת באותו זמן, זו בגידה באשת חיקו, וזו העבירה הגדולה מכולם. או שדורש ממנה כשהיא לא רוצה ומכריח אותה, אי אפשר בחיי אישות להכריח או לבוא על האישה שלא מרצונה, זו פגימה גדולה בזוגיות וביכולת לקיים משפחה. כמה יפים הם חיי הזוגיות שחיי האישות שבהם מתנהלים מתוך אהבה ורצון ומתוך שמחה, אז יש חדוות חיים ואושר בחיים לכל אורך הדרך, וכל הקשיים שנוחתים על האדם בטלים בשישים מול האושר התמידי שהוא נמצא בו. בברכה, גד מאיר שמחוני
מקורות לתשובה
תשובה מאת גד מאיר שמחוני








רשימת התגובות  
ראיות - שואל, 10/03/2010
שני דברים, אני ראיתי שגם הרמ``א מביא את דעתו של הרמב``ם בהגה בשו``ע אבן העזר, כך שנראה שהרמב``ם לא לבד.

אבל שאלה לרב,
כבודו אומר שהשו``ע לא התכוון שהאיסורים ניתנים בשעת תשמיש אלא בראייה בעלמא (אם הבנתי נכון) איך זה מתיישב עם כך שבחלק או``ח בהלכות צניעות, שם הפרק הוא ``איך יתנהג האדם בתשמיש מיטתו`` וכמה סעיפים אח``כ מובא האיסור לראות ולנשק את אותו המקום. כמובן שלדעתי זה לא מוריד מההיתר כי הרי אפשר במצבים כאלה לסמוך על הרמב``ם והרמ``א אך איך הרב הבין שכשמדובר בשעת תשמיש הדבר מותר אפילו לדעת השו``ע.

שלום לך ידידי היקר,
בודאי שהרמב``ם לא לבד, הוא מעולם לא היה לבד ואף פעם לא יהיה לבד. ודווקא ההגיה של הרמ``א מלמדת שגם השולחן ערוך אוחז באותה מידה.
האם תסכים איתי שאין כל הלכה עומדת בפני עצמה אלא קשורה קשר בל ינתק מאלו שלפניה ואלו שאחריה, כי כל הפרק נקרא כיצד ישמש מיטתו, והוא נקרא כיחידה אחת?
אם הסכמת איתי, וגם אם לא, כך הוא הדבר, ולכן סעיף זה של הסתכלות באותו מקום או נישוקו קשור לסעיף הראשון, קשור לסעיפים שיבואו אחריו וכו`. כל הפרק יחידה אחת של שימוש המיטה.
והפתיחה של הפרק עוסקת בנושא המרכזי שכל הפרק דן בו ונותן בסעיפי המשנה את ההסברים המפורטים יותר של איך וכיצד יוכל הבעל לנהוג באשתו כדואג לה ולא כדואג לעצמו. ככתוב בסעיף הראשון: `` וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה, ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה, וכן אם אשתו מניקה והוא מכיר בה שהיא משדלתו ומרצה אותו ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה, חייב לפקדה. ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו, אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה``
עתה, אם נתייחס לאמור בקטע שהדגשתי בפניך הרי שכל מעשה התשמיש הוא להעניק לאישה את עונתה, ולא לבעל. וכמה צאני שומע מנשים שבעל מעניש אותן בליל טבילתן ומונע את עצמו מהן. ואם לאחר מכן הן לא רוצות ללכת לטבול, כדי לא להיעלב מחדש, הוא כועס כאילו הן חייבות לו משהו. מדוע על זה אינך מתעורר וזועק?
רק צניעות מעניינת אותך? ורק כאן מעניינת אותך הצניעות? ומה אם צניעות הדיבור? שאנשים ואפילו תלמידי חכמים מזלזלים בה ונוהגים באישה כמו בשפחה ועוד לפני הילדים והורגים כמה נפשות בו זמנית?
אם לאישה לא נוח שיסתכל שם, או שינשק שם, אם זה גורם לה להפרעה אינו יוכל לעשות זאת, כי הוא צריך להיות כמי שכפאו שד, וכל זאת כדי שלא יחוש להנאתו שלו אלא ידאג להנאתה שלה. ואם היא רוצה בכך יעשה זאת עמה ואז הדבר צנוע ומותר.

כל מה שכותב הרמב``ם לגבי מה שיכול הבעל לעשות עם אשתו בעת התשמיש הוא אך ורק על דעת האישה ולא כי הבעל רוצה. וכאן נובע כל חוסר ההבנה של האנשים לגבי כל ההלכות הקשורות בתשמיש המיטה, והבעלים באים שמים את שלהם בתוכה והולכים לישון מבלי לחוש מה היא מרגישה, כיצד היא חשה בנוגע לתשמיש, באיזה מצב רוח היא נשארת לאחר מכן, האם היא מסופקת או נשארת כאדם שהראו לו תבשיל לגירה את רעבונו אבל לא הוגש לפיו ולא היה יכול לטעום ממנו, למרות שעמד לפניו.

אם דואג הבעל רק לעצמו וסיפוק צרכיו שלו, כי כתוב שישה זאת ככפאו שד, כלומר ימהר לסיים ויעזוב מהר את אשתו, כך נראים חיי משפחתו, מהירים, בלתי מסופקים וללא כל הנאה מהחיים. אך אם הבעל דואג שתשמיש המיטה יהיה התבלין הנפלא שאשתו תזכה בו, והוא יהיה כמי שכפאו שד, הקפיא אותו עד שהיא תהיה מסופקת כל צרכה ורק אז ידאג לסיים ולספק את עצמו אז הכל מותר והכל טוב אם האישה מעוניינת בזאת וזה גורם לה הנאה, וכל מעשיו כדי לגרום לה הנאה ולא לעצמו, ואז אמנו בדברי הרמב``ם ולא שנייה אחת לפני כן.
בברכה,
גד מאיר שמחוני
מי המתירים דבר זה? - חיים, 07/03/2010
הרב הוא הראשון שאני שומע שמתיר דבר זה! אני בהחלט סומך על ידיעותיו. אך האם ידוע לרב מי עוד מן הפוסקים מתירים דבר זה? לא מצאתי לזה היתר בשום מקום - לא בדרכי טהרה ולא בילקוט יוסף ולא בעוד ספרים רבים שלמדתי בהם. אשמח לקבל תשובה

שלום רב,
אין לך מקום שדברים אלו כתובים בצורה כל כך חדה וברורה כפי שכתבתים כאן. הכל כתוב במעומעם, בנסתר שלא ניתן לפענוח, במיוחד לא בימינו כשלוקחים בחשבון שהכובתים כתבו את דבריהם לפני חמש מאות שנה השולחן ערוך, שלוש מאות שנה קיצור שולחן ערוך, מאתיים שנה לערך גאוני דור הגאון מוילנה והרמח``ל ועוד. באותה תקופה אסור היה לכתוב דבר כזה בצורה גלויה לא רק אצל יהודים אלא גם אצל הגויים. לכן הדברים נכתבו בהסתר והמבין הבין, ומי שלא הבין שמע בחדרי חדירם את תהדברים הנאמרים אליו. רבני הדור שלנו המשיכו באותו כיוון, אבל לצערי\\ אני ככותב תשובות לעמך ישראל אשר מבולבל מחוסר הידיעה וחוסר ההבנה ולכן יותר צרות שלא צריכות להתעורר בזוגיות מצד אחד, ומצד שני לאור הפריצות הגואה והולכת, ה``גאווה`` המתהדרת בלבושיה המוזרים והסטיות הרבות יש צורך, כך אני חש, להסביר יותר לעומקם של דברים, וגם כאן אני עדיין צנוע ולא כותה הכל, ולהסביר לבני ישראל שכל מה שהם צופים ורואים בסרטים השונים הם פנטזיות מצוצות מהאצבע, לא אמת, שקר, וכל ההסתגרות וחוסר ההנאה בחייהם מביא אותם לחפש בשדות זרים, כאשר ההנאה מותרת, רצויה וחושבה לבניין הבית היהודי האוהב, החם והטוב ומלא הסיפוק שיהיה חזק יותר ואיתן ויעמוד על קרקע מוצקה של מותר ולא על איסורים שאינם מציאותיים ואינם קיימים.

בברכה,
גד מאיר שמחוני
הלכה מפורשת בשו``ע סימן רמ סעיף ד` - אברהם, 04/03/2010
אסור להסתכל באותו מקום שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים ועובר על והצנע לכת ומעביר הבושה מעל פניו שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם זו הבושה לבלתי תחטאו ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה וכל שכן הנושק שם שעובר על כל אלה ועוד שעובר על בל תשקצו את נפשותיכם:

כאשר המסתכל מסתכל לשם הסתכלות ולא בעת התשמיש, אז זה נהכון ובעת התשמיש יכול להסתכל לצורך התשמיש.

בברכה,
גד מאיר שמחוני
מה????????? - שמש, 04/03/2010
ברצוני לציין כי אני נהנה מחכמתו והצעת דרך רעיונותיו של הרב.
יחד עם זאת,כל הפוסקים מלבד הרמב``ם אוסרים זאת.
ולפלא שהרב לא הזכיר זאת?

צריך ללמוד ולהבין את מה שהפוסקים אסבור ומה שהתירו, אף לחא רחד מהם חלק ען הרמב``ם.
גד מאיר שמחוני