רשימת התגובות  
|
|
|
ראיות
- שואל, 10/03/2010
שני דברים, אני ראיתי שגם הרמ``א מביא את דעתו של הרמב``ם בהגה בשו``ע אבן העזר, כך שנראה שהרמב``ם לא לבד.
אבל שאלה לרב,
כבודו אומר שהשו``ע לא התכוון שהאיסורים ניתנים בשעת תשמיש אלא בראייה בעלמא (אם הבנתי נכון) איך זה מתיישב עם כך שבחלק או``ח בהלכות צניעות, שם הפרק הוא ``איך יתנהג האדם בתשמיש מיטתו`` וכמה סעיפים אח``כ מובא האיסור לראות ולנשק את אותו המקום. כמובן שלדעתי זה לא מוריד מההיתר כי הרי אפשר במצבים כאלה לסמוך על הרמב``ם והרמ``א אך איך הרב הבין שכשמדובר בשעת תשמיש הדבר מותר אפילו לדעת השו``ע.
|
שלום לך ידידי היקר,
בודאי שהרמב``ם לא לבד, הוא מעולם לא היה לבד ואף פעם לא יהיה לבד. ודווקא ההגיה של הרמ``א מלמדת שגם השולחן ערוך אוחז באותה מידה.
האם תסכים איתי שאין כל הלכה עומדת בפני עצמה אלא קשורה קשר בל ינתק מאלו שלפניה ואלו שאחריה, כי כל הפרק נקרא כיצד ישמש מיטתו, והוא נקרא כיחידה אחת?
אם הסכמת איתי, וגם אם לא, כך הוא הדבר, ולכן סעיף זה של הסתכלות באותו מקום או נישוקו קשור לסעיף הראשון, קשור לסעיפים שיבואו אחריו וכו`. כל הפרק יחידה אחת של שימוש המיטה.
והפתיחה של הפרק עוסקת בנושא המרכזי שכל הפרק דן בו ונותן בסעיפי המשנה את ההסברים המפורטים יותר של איך וכיצד יוכל הבעל לנהוג באשתו כדואג לה ולא כדואג לעצמו. ככתוב בסעיף הראשון: `` וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה, ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה, וכן אם אשתו מניקה והוא מכיר בה שהיא משדלתו ומרצה אותו ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה, חייב לפקדה. ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו, אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה``
עתה, אם נתייחס לאמור בקטע שהדגשתי בפניך הרי שכל מעשה התשמיש הוא להעניק לאישה את עונתה, ולא לבעל. וכמה צאני שומע מנשים שבעל מעניש אותן בליל טבילתן ומונע את עצמו מהן. ואם לאחר מכן הן לא רוצות ללכת לטבול, כדי לא להיעלב מחדש, הוא כועס כאילו הן חייבות לו משהו. מדוע על זה אינך מתעורר וזועק?
רק צניעות מעניינת אותך? ורק כאן מעניינת אותך הצניעות? ומה אם צניעות הדיבור? שאנשים ואפילו תלמידי חכמים מזלזלים בה ונוהגים באישה כמו בשפחה ועוד לפני הילדים והורגים כמה נפשות בו זמנית?
אם לאישה לא נוח שיסתכל שם, או שינשק שם, אם זה גורם לה להפרעה אינו יוכל לעשות זאת, כי הוא צריך להיות כמי שכפאו שד, וכל זאת כדי שלא יחוש להנאתו שלו אלא ידאג להנאתה שלה. ואם היא רוצה בכך יעשה זאת עמה ואז הדבר צנוע ומותר.
כל מה שכותב הרמב``ם לגבי מה שיכול הבעל לעשות עם אשתו בעת התשמיש הוא אך ורק על דעת האישה ולא כי הבעל רוצה. וכאן נובע כל חוסר ההבנה של האנשים לגבי כל ההלכות הקשורות בתשמיש המיטה, והבעלים באים שמים את שלהם בתוכה והולכים לישון מבלי לחוש מה היא מרגישה, כיצד היא חשה בנוגע לתשמיש, באיזה מצב רוח היא נשארת לאחר מכן, האם היא מסופקת או נשארת כאדם שהראו לו תבשיל לגירה את רעבונו אבל לא הוגש לפיו ולא היה יכול לטעום ממנו, למרות שעמד לפניו.
אם דואג הבעל רק לעצמו וסיפוק צרכיו שלו, כי כתוב שישה זאת ככפאו שד, כלומר ימהר לסיים ויעזוב מהר את אשתו, כך נראים חיי משפחתו, מהירים, בלתי מסופקים וללא כל הנאה מהחיים. אך אם הבעל דואג שתשמיש המיטה יהיה התבלין הנפלא שאשתו תזכה בו, והוא יהיה כמי שכפאו שד, הקפיא אותו עד שהיא תהיה מסופקת כל צרכה ורק אז ידאג לסיים ולספק את עצמו אז הכל מותר והכל טוב אם האישה מעוניינת בזאת וזה גורם לה הנאה, וכל מעשיו כדי לגרום לה הנאה ולא לעצמו, ואז אמנו בדברי הרמב``ם ולא שנייה אחת לפני כן.
בברכה,
גד מאיר שמחוני
|
|
מי המתירים דבר זה?
- חיים, 07/03/2010
הרב הוא הראשון שאני שומע שמתיר דבר זה! אני בהחלט סומך על ידיעותיו. אך האם ידוע לרב מי עוד מן הפוסקים מתירים דבר זה? לא מצאתי לזה היתר בשום מקום - לא בדרכי טהרה ולא בילקוט יוסף ולא בעוד ספרים רבים שלמדתי בהם. אשמח לקבל תשובה
|
שלום רב,
אין לך מקום שדברים אלו כתובים בצורה כל כך חדה וברורה כפי שכתבתים כאן. הכל כתוב במעומעם, בנסתר שלא ניתן לפענוח, במיוחד לא בימינו כשלוקחים בחשבון שהכובתים כתבו את דבריהם לפני חמש מאות שנה השולחן ערוך, שלוש מאות שנה קיצור שולחן ערוך, מאתיים שנה לערך גאוני דור הגאון מוילנה והרמח``ל ועוד. באותה תקופה אסור היה לכתוב דבר כזה בצורה גלויה לא רק אצל יהודים אלא גם אצל הגויים. לכן הדברים נכתבו בהסתר והמבין הבין, ומי שלא הבין שמע בחדרי חדירם את תהדברים הנאמרים אליו. רבני הדור שלנו המשיכו באותו כיוון, אבל לצערי\\ אני ככותב תשובות לעמך ישראל אשר מבולבל מחוסר הידיעה וחוסר ההבנה ולכן יותר צרות שלא צריכות להתעורר בזוגיות מצד אחד, ומצד שני לאור הפריצות הגואה והולכת, ה``גאווה`` המתהדרת בלבושיה המוזרים והסטיות הרבות יש צורך, כך אני חש, להסביר יותר לעומקם של דברים, וגם כאן אני עדיין צנוע ולא כותה הכל, ולהסביר לבני ישראל שכל מה שהם צופים ורואים בסרטים השונים הם פנטזיות מצוצות מהאצבע, לא אמת, שקר, וכל ההסתגרות וחוסר ההנאה בחייהם מביא אותם לחפש בשדות זרים, כאשר ההנאה מותרת, רצויה וחושבה לבניין הבית היהודי האוהב, החם והטוב ומלא הסיפוק שיהיה חזק יותר ואיתן ויעמוד על קרקע מוצקה של מותר ולא על איסורים שאינם מציאותיים ואינם קיימים.
בברכה,
גד מאיר שמחוני
|
|
הלכה מפורשת בשו``ע סימן רמ סעיף ד`
- אברהם, 04/03/2010
אסור להסתכל באותו מקום שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים ועובר על והצנע לכת ומעביר הבושה מעל פניו שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם זו הבושה לבלתי תחטאו ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה וכל שכן הנושק שם שעובר על כל אלה ועוד שעובר על בל תשקצו את נפשותיכם:
|
כאשר המסתכל מסתכל לשם הסתכלות ולא בעת התשמיש, אז זה נהכון ובעת התשמיש יכול להסתכל לצורך התשמיש.
בברכה,
גד מאיר שמחוני
|
|
מה?????????
- שמש, 04/03/2010
ברצוני לציין כי אני נהנה מחכמתו והצעת דרך רעיונותיו של הרב.
יחד עם זאת,כל הפוסקים מלבד הרמב``ם אוסרים זאת.
ולפלא שהרב לא הזכיר זאת?
|
צריך ללמוד ולהבין את מה שהפוסקים אסבור ומה שהתירו, אף לחא רחד מהם חלק ען הרמב``ם.
גד מאיר שמחוני
|
|
|