|
האלמנה שאבה עידוד מדבריו והחלה מתארת בפניו סימנים על פיהם יכיר מיהו בעלה, ההלך רשם בזיכרונו.
למחרת הפסח נפרד העני מהאלמנה ובניה, נטל את מקל הנדודים ויצא לדרכו. בשבועות הראשונים עוד ציפתה האלמנה וקיוותה בסתר ליבה לישועה ע"י האלמוני אך הזמן חלף ולא הגיע כל סימן חיים לא מן הבעל ולא מן הנודד הזקן והיא שבה ושקעה בייאוש קודר.
הזמן חלף, מועדים יצאו ונכנסו ושוב הגיע ניסן. עם האביב הפורח שוב נדלקה התקווה בלב האלמנה "אולי השנה תבוא הגאולה?" אך ככל שקרב החג כן הלכה התקווה ודעכה ובאור לארבעה עשר בניסן, כאשר בנה הגדול ביער את החמץ, לא עצמה האלמנה עין כל הלילה מבכי.
למחרת, בערב פסח, בעוד שרה, האלמנה החייה, עורכת את ההכנות לקראת ליל הסדר המיותם, הופיע לפתע בביתה ההלך העני ושאל שמא יוכל גם השנה להתארח בביתה, וכששרה המתעודדת נענתה בחיוב הוסיף: " נמצא עימי גם חבר עני נודד, אולי יוכל גם הוא להצטרף לסעודה?" שרה הסכימה.
ההלך ניסה לשלשל לידיה מעות לצרכי הסעודה אך האלמנה סירבה בתוקף ואמרה " כל דיכפין יתי ויכול".
אותו עני נודד, חברו של ההלך העני, לא היה אלא יצחק, בעלה של שרה האלמנה. כאשר יצא יצחק לחפש פרנסה בניכר, לא האירה לו ההצלחה פנים והוא סבל חרפת רעב, עד כי נאלץ לחזר על הפתחים והיה לקבצן נודד.
החרפה, העבירה אותו על דעתו והוא איבד את זיכרונו, לא זכר יצחק את שרה אשתו ואת בניו וישכחם.
כאשר מצא אותו ההלך העני הישיש על פי הסימנים, הציע לו להצטרף אליו בנדודיו ודאג להוליכו בערב פסח לעיירתו, אלא שיצחק איבד את זכרונו.
עם לילה באו יצחק והעני מבית הכנסת אל ביתה של שרה האלמנה. יצחק לא הכיר את ביתו, את אשתו ואת בניו וגם הם לא הכירוהו. הצרות הזקינו את פניו ושינו את צורתו.
רק כשניגשו אל השולחן , משבחנו שרה והילדים מקרוב את העני החדש, הלם ליבם בחוזקה, הם ידעו כי ראוהו כבר, שרה הביטה בו ברעדה. גם יצחק הבחין במבטה של בעלת הבית, ליבו דפק והלם אך הוא לא ידע מדוע.
בני הבית פתחו בסדר וכאשר העמידו את כוסו של אליהו הנביא אמר ההלך העני ליצחק "הבא נשתה מכוסו של אליהו הנביא" – "חלילה" ניסתה שרה האלמנה החייה למנוע בעדו אך העני הסביר לה כי אליהו הנביא מתיר לעניים לשתות מכוסו משום שהם אורחיו.
הוא הגיש את הכוס ליצחק וזה שתה ממנה יין מלא לוגמיו. והנה קרה משהו בלתי מובן - כאשר שתה חזר אליו זיכרונו ונרפא.
לפתע, כאילו התעורר מתרדמה עמוקה, הביט סביבו, וזכר את ביתו, אשתו וילדיו.
הוא נפל בזרועות אשתו ופרץ בזעקה "שרה שרה!" , כל בני הבית חבקו זה את זה ויצחק נפל על צוואר אשתו ובניו. באותה שעה תוך שהם נרגשים ובוכים לא שמו אל ליבם את ההלך העני. וזה אחרון, נעלם לפתע. כאשר נזכרו לחפשו, כבר היה אליהו הנביא שרוי הרחק הרחק, בעולם אחר, כדי לנסות ולעזור גם שם.
|
