החיט המקובל
בימיו של הבעש"ט חי בווילנה חייט אחד בשם זאב, שקראו אותו בשם החייט בעל המרה שחורה, והחייט הזה ר' זאב זכה אחרי כן, הודות לבעש"ט להתגלות כצדיק גדול ומקובל והיו קוראים אותו - ר' זאב המקובל. וכך הוא סיפור המעשה .
 


בווילנה גרו שני חייטים פשוטים שהיו תופרים בגדים לאיכרים. מצבם היה קשה ודחוק ולא מצאו די פרנסתם.
החליטו החייטים לנסוע לעיירות באזור, לעבור במשותף בין הכפריים ולהרוויח לחמם. פעם כשבאו לעיירה אחת, פגעו בעני אחד, יעץ להם אותו העני ללכת לכפר מסוים, שם נודע להם שהפריץ עומד לחתן את בתו ומחפש חייטים מומחים, ממדרגה גדולה.
אותם השניים אף שיהודים היו ואף שלא היו מומחים, הלכו והציגו את עצמם לעבודה. הנה הפלא ופלא עבודתם התקבלה, העבודה מצאה חן בעיני הפריץ והוא שכרם לשלושה חודשים ושילם להם ביד רחבה – שש מאות רובל.

כשעזבו את החצר של הפריץ שמעו מתוך פינה אחת שיוצאת אנחה, שאלו מהי האנחה? השיבו להם שזהו היהודי המוכסן של אותו הכפר, שלא שילם דמי חכירתו, וכנוהג המקום והזמן אסרו אותו ואת בני ביתו, והם יושבים תפוסים, כלואים בקור ומחכים עד שיבוא מישהו ויפדם משבים.
שאלו החייטים כמה חייב אותו היהודי? ענו להם שלוש מאות רובל, פנה אחד החייטים אל חברו שיעשו מה שצריכים לעשות ויפדו אותו, אולם החייט השני השני לא רצה. דרש החייט השני לחלוק את הכסף ביניהם ולהיפרד ואכן כך עשו. התחלקו השניים בכסף ונפרדו.





הלך החייט ר' זאב ומסר לפריץ את כל כספו, לפדות את מוכסן, כשפדה אותו נפל המוכסן על צוואר החייט והודה לו בדמעות גיל.

אותו חייט ר' זאב, לאחר שמסר את כל כספו לשחרור אותו היהודי, הלך והתרושש, לא היה יכול עוד לעבוד בעצמו, לא היה לו ממה לחיות, כמעט והשתגע ומכל מקום נפל לתוך מרה שחורה וקראוהו בשם החייט בעל המרה השחורה. נהפך ר' זאב לעני פושט יד, התחיל מדבר דברים מוזרים ולא היו הבריות מבינות דבריו. גם כעני לא הצליח לאסוף נדבות, רגיל היה ללכת תמיד עם חברו ולא היה יכול ללכת לבד. הלך והסתגר במקום אחד, ישב ולמד בבית מדרש וחיכה להולכי דרכים שיכנסו לבית המדרש ויתנו לו נדבה.

נטפל אליו אליהו הנביא והציע לו ללכת ביחד לאסוף נדבות , הלכו השניים ביחד ואספו נדבות וכשמסרו להם נדבות ברכו את הנותנים והנה ראה זה פלא - ברכתם נתקיימה. יצא להם שם של בעלי מופת והיו החפצים בברכה באים אליהם, נותנים להם נדבה בהרחבה ומקבלים ברכה . היו הברכות מתקיימות נתפרסמו שני העניים הללו בכל הסביבה, וכולם נהרו אליהם.


כשהגיע שמם אל הבעש"ט שלח את תלמידיו אליהם, דיברו איתם ולא יכלו להגיע לסוד זכותם, עניים פשוטים, בלויים וקרועים אומנם שומרי תורה הם וישרים, אבל במה כוחם לא ידעו.

ביקשו התלמידים מ – 2 הקבצנים לנסוע איתם לבעש"ט. נסעו כולם להבעש"ט ושם בחבורת הבעש"ט נתגלה הסוד.
בשעה שנכנסו לחדרו של הבעש"ט פגשו באותו המוכסן שהצילוהו. הכירו החייט והמוכסן זה את זה ונפלו זה על צוואר רעהו, המוכסן סיפר לכולם את מעשה החסד שעשה איתו החייט וכיצד הצילו.

כשנודע הדבר לבעש"ט ערך להחייט מסיבת מלווה – והזמין את השניים, את ר' זאב ואת חברו לשבת בראש.
בינתיים נעלם הקבצן השני והחייט הצטער מאוד, הרגיע אותו הבעש"ט ואמר לו, שלא יצטער שהוא נמצא ויושב איתם ביחד, הסתכל החייט סביבו ולא מצאו. שאל ר' זאב את הבעש"ט היכן ראה את חברו, הרגיע אותו הבעש"ט ואמר שבקרוב יבוא. הוסיף לו הבעש"ט בנעימה סודית ואמר, הוא יבוא, הוא מוכרח לבוא, אם לא היום – הרי לעתיד לבוא, ליום שכולו טוב.

הבין החייט את דבריו ומאז התמסר לקבלה ונתפרסם כמקובל גדול, צדיק, ועושה נפלאות.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972