אליהו הנביא / סיפורי אליהו / דמי שדכנות לעניים

דמי שדכנות לעניים
הגאון ר' אלימלך, רבה הראשי של גריבו, והרב ר' מרדכי ראש הישיבה "שם לובלין" ידידים קרובים היו. השניים הנהיגו בצוותא את עדתם איש איש ממכון שבתו, אם מכס המרא – דאתרא ואם ממושבו של ראש המתיבתא בבית המדרש.
 


שניהם בקיאים היו בש"ס ובפוסקים ונודעו בחריפות שכלם, במידותיהם הטובות ובנועם הליכותיהם.
שיתוף הפעולה בין הרבנים היה למופת, ר' אלימלך לא עשה מאומה בלא להיוועץ תחילה עם ר' מרדכי, ור' מרדכי לא נקף אצבע בלי שיקבל לכך אישור מר' אלימלך.
שעות ארוכות היו מבלים זה במחיצתו של זה כדי לעסוק בענייני הקהילה וכשהייתה השעה פנויה ברשותם היו לומדים גמרא בחברותא.

בן היה לו לר' אלימלך ושמואל שמו, היה זה בחור מושלם, אחד מאלה שראוי לומר עליהם "בחור כהלכה" או "תפארת בחורים". שמואל התמיר ויפה התואר היה העילוי המובהק של הישיבה וירש את מידותיו הטובות של אביו. טבעי אפוא, שכל יהודי לובלין חיבבוהו ובפרט ראש הישיבה ר' מרדכי שבחור החמד היה בן טיפוחיו בבית המדרש.

לר' מרדכי לעו מת זאת הייתה בת. בת צעירה ויפת מראה ושמה רבקה.
גם היא נערה צנועה וחסודה שירשה מאביה את כישרונותיו, שכלו הרב ונועם הליכותיו. בילדותם גדלו שמואל ורבקה יחד ושיחקו זה עם זו במשחקי הילדות. כאשר גדלו והיו לנערים נפרדו דרכיהם: שמואל עשה ימים כלילות בבית המדרש והגה בתורה ורבקה למדה גם היא ואף עזרה בעבודות הבית.















השנים חלפו והשניים הגיעו לפרקם. שמואל עשה חיל בלימודיו ובעודו צעיר לימים קיבל סמיכה לרבנות מגדולי הדור אשר פסקו עליו: "יורה יורה, ידין ידין". ורבקה גדלה והייתה לבחורה יפת תואר.
במי מבנות לובלין יהרהר בחור כשמואל אם לא בבת רבו? ואת מי תייעד לעצמה רבקה לחתן אם לא את העילוי הצעיר בנו של רב העיירה? והוא הדין בהורים. הכל חשבו אפוא על אותו זיווג אבל חששו להעלותו על דל שפתיהם. כאשר חש ר' אלימלך כי בנו הגיע לפרקו, שם אל ליבו למצא את הזמן הנכון לדבר עם ר' מרדכי על כך.
יום אחד כאשר ישב ר' אלימלך בביתו של ר' מרדכי ועסק עימו בתורה, אמר ר' אלימלך: "בני מרדכי הגיע לפרקו" בעודו מחפש מילים מתאימות כדי להמשיך שמע את ראש הישיבה אומר :"ובתי רבקה הגיעה גם היא לפרקה".
הידידים הותיקים לא היו זקוקים לכל גינונים, לא יצאה שעה ארוכה והם קיימו "נקרא לנערה ונשאל את פיה" ומסתבר כי גם שמואל וגם רבקה דעתם נוחה מן השידוך – ממש זוג מן השמיים...
כעבור שבועיים נערכה בביתו של ר' מרדכי סעודת אירוסין כדת וכדין: התנאים נחתמו, הצלחת נשברה והשמחה הייתה מרובה. החופה נקבעה לראש חודש ניסן.
שלושה ימים לפני מועד הנישואין בעוד בני המשפחות טרודים בהכנות האחרונות לחתונה הגדולה הופיע לפתע בבית ר' אלימלך – ר' קלמן הישיש, הלא הוא זקן קבצני העיירה וביקש לשוחח עם המרא דאתרא בדחיפות.
ר' אלימלך אינו מסרב לאיש, על כן למרות טרדותיו המרובות הזמין את קלמן כדי לשמוע מה בפיו. הקבצן הישיש נכנס אל חדרו של הרב וכשזה שאל למבוקשו תבע בתוקף: "רבי, מגיעים לי דמי שדכנות" הביט בו ר' אלימלך בתדהמה ואמר:" השידוך דנן נעשה ללא שדכן, המחותנים נמנו וגמרו בינם לבין עצמם, ומי אתה? הן מעולם לא דיברנו בענין, לא באירוסין ולא לפניהם"?


אך קלמן הקבצן לא הרפה:"נכון, אמר בנחת, לא ראיתם אותי פועל בענין, אבל אני ראיתי אתכם, נכון יותר הפטרון שלי ושל חברי ראה אתכם וטיפל בכם והוא אשר הביא את החתן אל הכלה ואת הכלה אל החתן והוא אשר דיבר על לב ההורים".
סקרנותו של ר' אלימלך הלכה וגברה שכן יודע היה כי איש לא טיפל בשידוך פרט למחותנים עצמם. הוא חזר ואמר: "לא ראיתי לא אותך ולא את הפטרון שלך ובעצם מיהו אותו פטרון?" , קלמן ליטף את זקנו, כעכע בגרונו כדי להגביר את המתיחות וענה בשקט ובנחת אך בתוקף: "הפטרון שלנו הוא אליהו הנביא והוא כידוע לך מטפל בזיווגים ושידוכים, לפעמים חושבים כי הדבר פשוט ונעשה מעצמו: בחור פוגש בבחורה, חושק בה וכו'.... אבל האמת היא כי אין זה פשוט כלל וכלל, לצורך כל שידוך ושידוך יש לטוות ולארוג רשתות שלמות ולעמול עמל רב: ליצור שורה ארוכה של "מקרים" כדי לזמן את זה ואת זו למקום אחד זמן מסוים, למעשה זוהי עבודה רבת מסירות הכוללת ריבי ריבואות של פריטים מתוכננים מראש. מלאכת קודש זו נעשית בידי אליהו הנביא ועל כן מגיעים לו דמי שדכנות כדת וכדין". סיים קלמן הקבצן ועמד על שלו. "שלם אפוא ר' אלימלך אתה ומחותנך לשדכן בעד עבודתו הסמויה מן העין".
ר' אלימלך חכם היה וירד לסוף דעתו של קלמן ולכן הסכים. "אבל" שאל הקבצן "מה לך ולאליהו הנביא"? "מדוע אתה קלמן, רוצה את דמי השדכנות המגיעים לאליהו"?
קלמן הקבצן לא התבלבל "אליהו הוא פטרונם של העניים, עבור דמי השדכנות האו תובע שכר פעוט, מבקש הוא כי תזמין את העניים בני חסותו ותהנה אותם בעת שמחתך".
ר' אלימלך הזמין בו במקום את קלמן הקבצן לסעודת המצווה עם כל נכבדי העיר אבל קלמן לא הסתפק בכך והוסיף "אנו חבורה שלמה, רוצה אני כי תזמין את כל עניי העיר ותערוך לכבודם סעודה שלמה, כמו לכל הקרואים. אנו מצידנו נברך את בני הזוג".


ר' אלימלך לא הרהר הרבה ואמר לקבצן: "טובים ונכוחים דבריך, מזמין אני איפוא את כל עניי העיר לסעודה של מצווה כדמי שדכנות לאליהו הנביא. בואו כולכם ".

מי שלא ראה חתונתם של שמואל בר' אלימלך ורבקה בת ר' מרדכי לא ראה שמחה של מצווה מימיו. שמחה בה השתתפו כל עניי לובלין כשכר שדכנות לאליהו הנביא.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972