אליהו הנביא / אליהו בפולקלור היהודי / דרכים להמחשת דמותו של אליהו

דרכים להמחשת דמותו של אליהו
 


באמצעות האגדות והסיפורים הרבים סביב אליהו הפלאי והמסתורי נתגבשה דמותו בתמונת מציל ומושיע העם. לא יפלא, איפוא, שכל אחד ואחד אשר שמע על גילויו השונים של הנביא ועל העזרה שהושיט לנזקקים חפץ גם הוא במפגש קרוב יותר עם הנביא. רצון עז זה, שהיה נחלת רבים אך בעיקר נפוץ בקרב יהודי ארצות המזרח במאות שעברו, הוא אשר הוליד את האמונה במערות אליהו וחדרי אליהו כמעט בכל ארץ מארצות המזרח בה ישבה קהילה יהודית. ברוב המקרים צמודים המערה או החדר לבית הכנסת המקומי כיון שכאן המרכז אליו באים להפיל תחינה בפני האלוקים ולבקש את עזרת נביאו.
קיימות גם סיבות אחרות למציאתן של מערת רבות כל כך. אחת מהן היא אמונת העדה היהודית שקיום מערת אליהו בקרבה, מבטיח את שלומה ואילו סיבה אחרת היא משום התקנאותה של עיר אחת בחברתה, על מימד קדושה זה שנמצא בה.
על סיבה זו, למשל, מצביע ריבוי המערות בסוריה ובמצרים. לגבי סוריה, בה יש מערות בדמשק, חלב וחמה (חמת) אין להשתחרר מהרושם כי שתי האחרונות שמחו מתוך התקנאות במערת אליהו בדמשק, שהיא כפי שנדבר על כך בהמשך, קדומה ומפורסמת יותר. ואילו על המערות באלכסנדריה ובקהיר שבמצרים, מסבר הרע"ב (ר' עובדיה מברטנורה) כי בשתיהן נגלה אליהו לחסידים "בקרן מזרחית דרומית של המערה דווקא ובשתיהן מדליקים באותה פינה נר תמיד" . כלומר גם כאן נראה כי אחת הערים התקנאה בחברתה על שהקדימה להצמיח מערת אליהו באחד מבתי הכנסת שלה. מערת אליהו נזכרת גם בכפר אל-חפל שבבבל, ליד הפרת. כאן מסופר על בית הכנסת עתיק שנבנה ליד קבר יחזקאל וסמוך למצבה נמצא חדר מקומר, מקום קבורת חמשה גאונים. ליד חדר מקומר זה יש חדר קטן נוסף וזו מערת אליהו . במקום אחר מסופר על אותה מערה כי לפי האגדה אפשר להגיע דרכה לארץ ישראל בהליכה של כמה שעות. ליד המערה נמצאות שתי אבנים שלפי האגדה הן רפואה לכאב גב ורגליים. חולה המשפשף בהן את גבו או רגלו מתרפא. אגדה נוספת על חדר פלא זה מספרת שלמרות מימדיו הקטנים יכול הוא להכיל כל מספר אנשים שיכנסו לתוכו .
מדינה נוספת בה יש מערות רבות היא קורדיסטאן. כאן נזכרות מערות או חדרי אליהו בכשבע ערים כשהמעניינת ביותר מביניהן היא המערה בבית נורה. בנימין השני שבקר כאן בשנת תר"ח (1848) כתב שקהילה יהודית זו מונה כשלושים משפחות מבני ישראל. בקרבת העיר נמצאות שתי מערות המחוברות יחד, האחת ריקה והשנייה מקושטת ברב פאר ועליה מספרים נפלאות. לפי דברי הכורדים והיהודים זו המערה בה ישב מלפנים אליהו הנביא. על המערה אחראית העדה היהודית המחזיקה אותו בכספי רווחי תבואת האדמה. עד כאן מדבריו של בנימין השני. ואילו האגדה יודעת לספר כי לפני שנים רבות כשעדין היו כשמונה מאות משפחות יהודיות בעיר רצתה העדה להקים בית כנסת גדול. הפועלים התחילו בבנין ואולם כשבאו למחרת בבוקר למקום הבניין לא מצאו זכר ושריד לעבודתם. אליהו הנביא העביר את הקיר שבנו למקום אחר, בקרבת המערה בה מספרים שהוא נח (מקום זה שמש כמקום עליית רגל מפורסם בקורדיסטאן). מכיוון שמערה זו נמצאת מחוץ לעיר לא רצו נכבדי העדה לבנות שם את בית הכנסת אך בכל פעם שהתחילו בעבודה במקום שבחרו ראו למחרת כי הבניין הועבר אל המערה. עד שלילה אחד הופיע אליהו בחלום ליהודי שנקרא אליהו כודידא ואמר לו: "אם לא תבנו בית כנסת ליד מערתי אהרוג את כולכם". וכך נבנה בית כנסת ליד מערה.
עד כאן האגדה. ואילו עובדה היא שבשנת תרמ"ה (1885) אירעה התנפלות על בני קהילה בית-נורה, כל היהודים ברחו והעיר נחרבה כליל, אך השודדים לא העיזו לפגע במערת אליהו ונר אלוקים לא כבה בה במשך שמונה שנות חורבנה. בכל פעם נמצא מישהו שהשליך נפשו מנגד ובא לכפר השומם להדליק את הנרות במקום הקדוש . הזכרנו כבר את מערת אליהו בדמשק, או ליתר דיוק בכפר ג'ובר שליד דמשק. מערה זו מתוארת כמערה יפה בראש בית הכנסת ומבקריה נהגו לקרא בקשותיהם בעת שבקרו בה. היו שנהגו לבוא עם משפחותיהם בלילות שבת וקיוו למצוא ברכה בביקורם .



נעבור למערת אליהו בישראל. צמיחתן של המערות בארץ ישראל מלמדת כי מלבד תפקידו של הנביא לשמש אוזן קשבת לכל נדכא ומר נפש הרי שדמותו וכל הקשור בה משרה אווירת ביטחון. ברור הוא שאחת הסיבות המרכזית לצמיחת המערות בישראל היא חוסר הביטחון הציבורי שהרגישה העדה היהודית בתקופת האנרכיה של השלטון הערבי בימי הביניים והאמונה בכח שמירתם והגנתם של מקומות קדושים מפני התנכלותם של שודדים, רוצחים ושכנים עוינים.
גורם נוסף היוותה השאיפה לשוות למקום הישוב קדושה וחשיבות יתר והרצון למשוך משתטחים ועולי רגל מבחוץ.
בארץ ישראל ידועות מערות בהר סיני, בירושלים, בצפת, גבעת מנחם ורכס הכרמל. בהר הכרמל מצויות שתי מערות המתייחסות לאליהו. האחת נסמכת על מקום "מלחמת אליהו בנביאי הבעל" ההולם את קצהו המזרחי של רכס ההר ואילו השניה בקצה המנוגד של רכס הר הכרמל והיא כנראה יצירתו של הישוב היהודי הקודם בחיפה, שקבע שם את מקומה מטעמי בטחון ומטעמי חשיבות יתר וקדושה לעיר שהוחזקה לעיר שהוחזקה מאז ומתמיד כארץ ישראל, בעוד שערי החוף האחרות, פרט ליפו, נחשבו כחוץ לארץ.
הדרוזים הרואים גם הם באליהו (אל-חדר) דמות נביאית שבמעשי הנסים שלה התערבה לטובתם כנגד רודפיהם, נהגו עד לסוף המאה שעברה לעלות לרגל למערת אליהו שעל הכרמל פעם בשנה, כאן הם שחטו כבשים וערכו חגיגות בשמחה, ריקוד וזמר. כיום אין זכר אליהו קשור ביום מסוים דווקא והם מבקרים במערה מדי פעם . עדות רבות מקרב היהודים נוהגות לעלות למערת אליהו במוצאי שבת נחמו וביום א' שלמחרת ואז לפי האמונה מאזין אליהו לבקשות ולמשאלות וממלאן.
דרכים נוספות להמחשת דמותו של הנביא הן השיר והתמונה.
מרבית השירים העוסקים באליהו מיועדים למוצאי שבת ולטכסי ברית מילה ולא כאן המקום לדון בהם. קיימים פיוטים רבים המתארים את אליהו וברובם הוא מופיע כגואל ומושיע ומבשר הגאולה המשיחית. כלומר דמותו מתמזגת עם דמות המשיח בכיסופי הנפש של העם הצמא לגואלו. תופעה דומה מוצאים אנו גם בתמונות על נושא אליהו אותן ניתן למצוא במחזורים ובהגדות כשהן מעטרות את הקטע "שפוך חמתך".
ברב התמונות מופיע אליהו רכוב על סוס או חמור כששופר בידו והוא מכריז על בא המשיח או על תחיית המתים. בתמונות אלו ממלא אליהו את תפקידו של המשיח באחרית הימים. וגם אם מכנים אותו בהגדות שונות "מבשר הגאולה" ולא "הגואל" בעצמו הרי ברור מעצם התמונה בה נראה אליהו רוכב על חמור לבן ושופר בידו כי בנפש העם הוא מזוהה עם המשיח עצמו.
תמונה אחרת החוזרת אף היא ומופיעה בהגדות רבות מציגה את אליהו בפתח הדלת כשנער קטן או אחד מבני המשפחה ניצב למולו ופותח את הדלת.
בהגדה יונית שיצאה לאור ע"י הקהילה היהודית בסלוניקי בשנת 1955 מופיע אליה בתמונה ניצב בפתח הדלת שנפתחה ביד אחת מבנות הבית ועל כל גופו שורים רוחניות וקדושת יתר. המעניין בתמונה זו הוא , שאליהו כאילו מאציל מקדושתו על כל הסובב אותו ועל הכול מרחפים ענני רוחניות ועל כולם שורה רוח הקדש. כלומר ברגע זה של התייחדות האדם עם נביאו ובאמצעות הנביא עם אלוקיו, מטשטשים הגבולות בין הנביא והאדם הפשוט והכל משתלבים במזיגה מופלאה של קדושה שמימית.










חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972