אליהו הנביא / סיפורי אליהו / אליהו משכין שלום

אליהו משכין שלום
בין מכלול שליחויותיו של אליהו עלי אדמות מהווה השכנת השלום פעולה יסודית חשובה. לא אחת יורד הנביא ממרומים וממהר לפינה זו או אחרת על פני תבל כדי להשכין שלום ושלווה בין יהודי ליהודי. אהבת השלום מפעמת בליבו בחוזקה, הוא ירש אותה מפינחס אשר הכתוב מעיד עליו כי אלקים נתן לו את בריתו שלום. שליחות זו מרבה להעסיק את אליהו והוא פעיל בענינה ומשקיע בה זמן רב.
 


כל אימת שמתגלים חילוקי דעות בין חכמים ורבנים והם מתנגחים זה עם זה באמונות ודעות או בהלכה חש הנביא להימצא בקרבם ועושה כל שביכולתו כדי שהבדלי ההשקפה לא יגלשו לפסים אישיים, יערערו את הידידות ואת האחווה ויעוררו שנאת חינם.
כך למשל אנו מוצאים אותו בבית ר' יהודה הנשיא – הלא הוא "רבי" , אשר ריכז סביבו את כל גדולי החכמה והתורה שבזמנו ובהם אישים שהיו הגדולים וחכמים ביותר כמו ר' חייא ובניו, אשר העידו עליהם שהיו דומים לאבות במידותיהם ובחכמתם. בזכות אליהו שלמד עם רבי היתה השלווה שרויה במקום ורבי היה מקפיד על יחסי שלום ורעות והרבה לפעול כדי למנוע פילוגים והתרחקויות.



בין שאר התקנות שהתקין רבי הוא פסק פעם כי אסור ללמד תורה בשוק. באותם ימים נהגו רבים ללמד את התינוקות וכן את הבחורים בשווקים שכן מעטים היו בתי המדרש. רבנים רבים אף סלדו מן הרעיון של "תורתו אמנותו" וגרסו "בזעת אפיך תאכל לחם" על כן הם היו אף גדולי הרבנים בעלי מלאכה והתפרנסו ממלאכות שונות ובלבד שלא תעשה תורתם מקור לפרנסה ולממון.
אנו מוצאים בגמרא אמוראים רבים שהיו בעלי אומנויות, כר' יוחנן הסנדלר, ר' יצחק נפחא וכדומה. לצורך מלאכתם עשו אותם רבנים שעות ארוכות בשוק ותוך כדי כך הרבו ללמד תורה לתינוקות ולצעירים.
כאשר נקלע פעם רבי אל השוק וראה כיצד מתחללת התורה ומתחלל שם שמיים במחיצתם של התגרים תחת רעם הלמות הסדנאות, מיהר ותיקן תקנה אשר תאסור ללמוד וללמד דברי אלקים חיים בשווקים והפנה את הלומדים אל בית המדרש. רבי ביקש להחזיר תורה לאכסניה שלה.


ר' חייא נהג גם הוא ללמוד בחברת צעירים רבים בשוק וכיוון שבקי ומופלג היה הצטופפו סביבו המוני תלמידים בעיבורו של השוק וקול לימוד התורה התערבב בקול קריאות הרוכלים.
מששמע ר' חייא את התקנה החדשה לא הסכים עימה. הוא לא מצא בסיס הלכתי לאיסור ועל כן התעלם מהוראתו המפורשת של רבי והוסיף ללמד בשוק המקומי.
משראה ר' יהודה הנשיא כי ר' חייא אינו נשמע להוראתו ראה בכך פתח מסוכן, שההמונים עלולים להקל ראש בתקנותיו. הוא מיהר לקרוא אליו את ר' חייא ושאלו: "חייא יקירי, אמור לי מדוע ממרה אתה את פי ועובר על התקנה החדשה? האם כך נאה וכך יאה לתורתנו המקודשת שתתבזה בשווקים וברחובות?" השיב לו ר' חייא בתוקף: "הפסוק אומר "חכמות בחוץ תרנה" ויש ללמוד תורה בחוץ, במרחב, ולאו דווקא בתוך כותלי בית המדרש" .
לשמע הדברים התרגז רבי מאוד. ר' חייא חש ברוגזו הכבד של הנשיא והבין כי ליבו אינו שלם עימו אך לחזור בו מדעתו לא רצה, על כן גזר על עצמו נידוי.
יצא ר' חייא את העיר והפליג בדרך ארוכה הרחק הרחק עד שהגיע למערה פלאית אחת, והתבודד בה כמנודה במשך שלושים יום.
משמלאו שלושים ימים חש ר' יהודה הנשיא היטב בחסרונו של ר' חייא ובחלל הכבד שהותיר אחריו כי היה אוהבו מאוד והחליט לפייסו.




קרא אליו רבי שליח והפקיד בידו איגרת לקרוא את ר' חייא שיחזור. השליח מיהר לקיים את מצוות רבו ויצא אל הדרך, תוך כדי כך הרהר רבי בינו לבין עצמו "ר' חייא זה המרה את פי, מה יאמרו עתה אם אפייס אותו, האם ככה ייעשה לאיש אשר המרה את פי והקל בתקנות נשיא ישראל?"
עד מהרה חזר בו רבי מדעתו, הוא קרא מיד לשליח שני, זריז ומהיר הרבה מן הראשון והפקיד בידו איגרת שנייה לר' חייא, הדוחה את ההזמנה.
הרצים יצאו בהולים ודחופים. השליח הראשון אץ במהירות והגיע בדרך קצרה אל ר' חייא , אולם דוקא השליח השני טעה בדרך והתמהמה זמן רב. משהגיע השליח השני למערת ר' חייא , כבר היה ר' חייא סמוך לבית ר' יהודה הנשיא. בא ר' חייא לבית רבי , פתח לו רבי ומראה אותו היה תמהה ושאל אותו בפליאה, "האם לא קיבלת את השליחות השנייה?" - "לא" השיב לו המנודה החוזר מן הגלות בתמימות.
הרהר רבי רגע ארוך בהשתלשלות המאורעות והבין כי מן השמיים רוצים שיתפייס עם ר' חייא ועיכוב השליח השני המהיר מן הראשון הוא רמז מובהק לכך.
ר' יהודה הנשיא לא היסס ובו במקום התפייס עם ר' חייא. רבי הסביר לר' חייא את משמעות המקורית של הפסוק "חכמות בחוץ תרנה" עד שהסכים ר' חייא שאין הכוונה ללימוד תורה בשוק וקיבל את דעת רבי.
שלום הבית חזר לסביבתו של רבי והוא ור' חייא חידשו את ימיהם כקדם.

כאשר הופיעו השליח השני בפני הנשיא, שאל אותו רבי – "הלא אתה מהיר וזריז מה קרה אותך בדרך? מדוע התעכבת?"
בתשובה סיפר השליח לרבו: " מייד כשקיבלתי את האיגרת יצאתי כל עוד רוחי בי למערת ר' חייא אלא שבראשית דרכי נטפל אליי עני אחד צולע ומדדה בקושי הולך ונאלצתי לטפל בו, משום כך גם טעיתי בדרך ואיחרתי".

שמע רבי את הדברים וחייך בינו לבין עצמו. לכאורה היה זה חיוך סתמי אך אנשי הסוד ידעו את פשרו, כי הבין רבי שאותו קבצן צולע לא היה אלא אליהו הנביא בכבודו ובעצמו אשר כדרכנו בקודש בא גם הפעם להשכין שלום בית, בין תלמידי החכמים.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972