חגי ישראל / חג השבועות / האור שבחשיכה

האור שבחשיכה
 


בשבוע שחל בו חג מתן תורה נכנסו זקני ההר למרתף השואה בלי נרות. ספרי הקודש היריעות הקרועות, החרוכות והמגואלות בדם קדושים שהביאו מבתי הכנסת שנחרבו בימי השואה האיומה, מאירים לפניהם בתוך המרתף. אור מיוחד בקע מספרו של רבינו מאיר מרוטנברג, אור שמקיף את כל הנכנסים למרתף וקושר אותם ליריעות.
בשנת תרצ'ח, כשהעלו הצוררים הנאצים באש את בתי המדרש שבאשכנז ובתוכם גם בית הכנסת המפואר והמיוחס של רש'י, עמדו אנשי סגולה והעמידו את חייהם בסכנה והצילו את ספר התורה הזה ומסרוהו לידי ראש הקהילה.
הספר נשמר מכל משמר בימי זוועות השואה, ובתום המלחמה נמסר לנציג ישראל אשר מסרו לגנזך השואה שבהר ציון.
חיבה יתירה הייתה נודעת לספר תורה זה מבני וורמייזא, שייחסו אותו לרבם הגדול, רבן של כל בני הגולה רבי מאיר ברבי ברוך המהר'ם מרוטנבורג, אגדה הייתה שזורה סביב ספר תורה זה.



מורנו רבי מאיר מרוטנבורג מחבר הקינה "שאלי שרופה באש" היה מטיף כל ימיו שיעלו בני ישראל לארץ ישראל. באותו הזמן עמד רודולף קיסר וגזר שלא יעלו. אמר רבי מאיר: "גזירת מלך בשר ודם וגזירת מלך מלכי המלכים הקב'ה, גזירת מי שומעים ? אני נאה דורש ולי נאה לקיים גזירת המלך, מלכו של עולם". עמד ויצא בדרך נסתרת, על מנת לעלות לארץ ישראל.
ביום הרביעי, בחודש תמוז, שנת ששת אלפים ארבעים ושש לבריאת העולם, תפשו אותו הבישוף מבאזיל ורודולף קיסר וחבשו אותו במגדל אנזיסהיים שבאלזאס.
הקהילות השתדלו לפדות את רבי מאיר ממאסרו, והגיעו לפשרה עם השלטונות לשלם עשרים אלף מרקים זהב כדמי פדיון שחרורו. אך רבי מאיר אסר עליהם לפדותו. שהרי הלכה היא: "אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהם" ואם אתם פודים אותי נמצאתם מכשילים את בני ישראל לעתיד, כי המלכות הרשעה תמשיך במאסרים כדי לסחוט דמי פדיון".
ישב רבי מאיר אסור במגדל אנזיסהיים שנים רבות, שם למד תורה וחיבר את התוספות על סדרי קדשים וטהרות, וספרים נוספים כשהוא משיב תשובות לשואלים בגופי הלכות ודברי תורה.
וכך כתב רבי מאיר באחת מתשובותיו: "ואם תמצא שהתוספות וספרי הפוסקים חולקים עלי בשום דבר,דעתי מבוטלת להשיב, כי מה לעני יודע, יושב חושך וצלמות ולא סדרים זה שלש שנים ומחצה, הנשכח מכל טובה, אסקופה הנדרסת,הנקרא בשכבר מאיר בר ברוך זלה'ה".
ייסורים קשים סבל רבי מאיר בהיותו במאסר בודד וגלמוד, אך רוחו הייתה איתנה כברזל ולא פסק מלימודיו.


אך היו ימים שרבי מאיר הי המדוכא עד דכדוכה של נפש. נפשו יצאה בגעגועיו העזים לעלות לארץ ישראל, משאת נפשו.
באחד הימים כשרבי מאיר היה שבור ורצוץ, כשבכה על מר גורלו ושפך את מר שיחו לפני יוצרו וקונו, התגלה לפניו המגיד, אשר ניחם אותו ועודדו: "מה לך מאיר שאתה כה מתעצב על צערך בעולם הזה ?"
אמר לו רבי מאיר: "סהדי במרומים, שמקבל אני חבלי סבלי וגורלי באהבה, אבל נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לעם אל חי, להתאחד עם כלל ישראל לעלות ולראות בהר הקודש בירושלים."
אמר לו המגיד: "אם להתאחד עם כלל ישראל וארץ ישראל אתה רוצה, אף אתה עמוד וכתוב ספר תורה, שהתורה הקדושה היא התוכנית, המפה של כל העולם כולו, והפסוקים המדברים על ארץ ישראל, מפת ארץ ישראל הם, והאותיות שבתורה נשמות שישים רבבות של כלל ישראל כלולות בהן. ובכן כשתכתוב את ספר התורה ותכניס מחשבותיך וכוונותיך באותיותיו, תתאחד עם כלל ישראל ונשמתך תעלה ותשכון בארץ קדשך".
שמע רבי מאיר בקול המגיד ישב בבית הסוהר וכתב את ספר התורה הזה, וחי רוחו, שהיה חש ומרגיש שנשמתו שואבת אויר נשמות – אוירא דארץ ישראל.
וכשנפטר רבי מאיר מהעולם, עמד ר' זיסקינד – אלכסנדר, איש פרנקפורט ופדה את גופו מהמלכות בסך כסף גדול והביאו לקבורת ישראל בוורמיזא. גוילין מספרו אשר כתב, הכניס לבית מדרשו של רש'י שבעיר זו.
רבי מאיר לא זכה לעלות בחייו לארץ ישראל. אבל זכה שנשמתו שהשקיעה בספר התורה שלו, עלתה לציון משכן כבוד השכינה יחד עם הגווילים.





 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972