על קברו של הרמב''ם
 


המוני העם ייחסו לקברו של הרמב"ם, רבנו משה בן מימון, סגולות רבות. התייחסו אליו כאל צדיק היכול להושיע, בבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", והתייחסו אליו כאל רופא אלקי, שאף אחרי מותו עדיין משמש כרופא נאמן לעזור לכל חולה, נדכא ולכל מי שהגורל פגע בו. רבים מההורים היו רגילים להביא את בניהם שנחשבו לעצלנים לקברו של המורה הגדול שיפתח את ליבם וילמד אותם תורה. האמינו שהמורה הגדול, המורה לנבוכים, עוורים ועיקשים, ולמחוסרי רצון. הממונה השתדל למעט את האמונה בסגולות, לעומת זאת הוא עודד את עליית מחוסרי הרצון ללמוד לקברו של הרמב"ם, ולפעמים אף נטפל להם בעצמו ומספר להם אגדה עממית על ילדותו של הרמב"ם, אגדה שאין לה שום יסוד היסטורי ובכל זאת נתחבבה על העם.



האגדה מספרת, שרבי מימון, אביו של הרמב"ם, היה מיוחס מאוד ובן למשפחה מפוארת, הקדיש את כל חייו לתורה וחי כמו פרוש לבדו, בלי אשה ובלי בית. יומם ולילה ישב בבית המדרש ולמד. הציעו לו שידוכים חשובים בנות משכילות מבתים מיוחסים, בנות של בני תורה ועשירים, בנות משוכללות בכל המעלות, אך הוא דחה את כל ההצעות. כשהוכיחו אותו למה אינו נושא אשה ובונה בית, היה עונה, שנפשו חשקה בתורה. פעם אחת הסכים לבקשות, נסע לעיירה קרובה ונשא לו לאשה את בת הקצב. הדבר עורר תמהון, ושאלו את רבי מימון, למה עזב את כל בנות עירו, ובחר לו דוקא את בת הקצב מהעיירה הסמוכה. ענה: כך נצטוויתי לעשות, בחלום שחלמתי פעם בהיותי נשען על עמוד הלימוד.
אשתו התקשתה ללדת. היא מתה בשעת הלידה, ואת הילד הוציאו חי מבטן אמו ומשום כך קראו לו בשם משה, בדומה למשה רבנו שמשוהו מן המים. והילד משה - האגדה מספרת - היה קשה הבנה וקשה תפיסה, ולא הצטיין בשום כשרון. הוא לא רצה ללמוד, ומה שלמד לא תפס ולא נקלט במוחו. ואף כינו אותו בשם בן הקצב.
רבי מימון הצטער על בנו שגרם לו לבושה, והבן משה הצטער עוד יותר על הרוגז והזלזול שראה סביבו. עד שיום אחד נמלט מן הבית, ומצא לו מפלט באחת האכסניות שבערי ספרד, בין אנשים פשוטים מקבצי נדבות ועברינים, וחי יחד אתם, עד שהבין שדרכם רעה ולא נכונה, ונמאסו עליו, ואז התעורר בו כוח נרדם ועז לשנות את חייו ולתקנם.
משה החליט ללכת לאליסונה לישיבה המפורסמת של רבי יוסף הלוי אבן מיגש, ולמד שם בהתמדה. רבי יוסף הלוי לא ידע מי הוא הילד, ואספו לביתו כאסופי. והדיין מימון לא ידע שבנו משה לומד תורה בישיבה. כשהדבר נתגלה לו באורח מקרי אחרי מספר שנים, משה היה כבר גאון בישראל, מעורר התפעלות וכבוד בלב כל שומעיו.


הממונה ייחס חשיבות רבה לסיפור זה מאוד, וסיפר אותו לעתים קרובות, אע"פ שהכל ידעו שאינו נכון. העובדות שבו, אמר הממונה, אינן נכונות, אבל הרעיון נכון.
והרעיון הוא שכל ילד, יהיה מי שיהיה, בן קצב או בן רב, יחיה באיזה מקום שיחיה, ובאיזה צורה שיחיה, יכול לעורר בעצמו כוחות גנוזים ולהגיע למדרגת רבנו משה בן מימון.




 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972