|
ברוריה אשתו של רבי מאיר, למדה מדרך חייו וממידותיו של אביה החסיד רבי חנינא בן תרדיון, יין בת יין הייתה, ונערצת בעיני החכמים על צדקותה חכמתה וידיעותיה בתורה. היא שימשה עזר כנגדו לבעלה החכם רבי מאיר גם בדברי ויכוח עם הצדוקים, שבהם הייתה תמיד ידה על העליונה.
כאביה החסיד הייתה מעבירה על מדותיה. פעם כשרצה רבי מאיר להעניש באמצעות דבריו, את רשעי ישראל שהציקו לו מאד, היא עיכבה בידו ואמרה לו:
"יתמו חטאים כתוב, ולא חוטאים" כששמע רבי מאיר דברים אלו מפיה, התרגש כל כך מגדלות רוחה ואצילות נפשה, עד שעמד ונשקה על ראשה.
לרבי מאיר וברוריה אשתו היו שני ילדים, יפים וחמודים, והיו הילדים חרוצים ונבונים, משכילים בחכמה ויודעי דעת, וכל רואיהם חזו להם גדולות. אביהם היה משתעשע איתם בתורה ואימם טיפלה בהם במסירות רבה. ושניהם יחד אהבו את בניהם אהבה עזה מאד.
|
|
|
|
פעם אחת שהה רבי מאיר ימים רבים אצל רבותיו בעיר אחרת, וביום שעמד לחזור לביתו, באו שני הילדים מבית הספר הביתה וסיפרו לאימם שהם חשים בראשם. ברוריה השכיבה אותם במיטה, לא עברו שעות מועטות, ושניהם קיבלו שבץ ומתו. נרגשת ראתה האם את מחמדיה כשהם מתים במיטתם, אך היא ידעה כי בעלה עומד לבוא מדרכו, אזרה כוח נטלה סדין כיסתה אותם וישבה ליד המתים בדומיה.
כשבא רבי מאיר העמידה פנים שקטות, וכששאל אותה על הבנים הבטיחה לו שעוד מעט יראה אותם. לאחר שנח מן הדרך ניגשה אליו ברוריה ואמרה לו שיש ברצונה לשאול אותו על דין תורה.
"מה הדבר שאת רוצה לשאול?" שאל אותה רבי מאיר.
השיבה לו: " פעם הפקיד אחד שני גביעי כסף בידי, והגביעים יקרים מאד, והוא בא כעת ורוצה אותם בחזרה. מה דעתך, האם עלי להשיב אותם או לא?"
"זו שאלה?" השתומם רבי מאיר "פיקדון להשיב?"
ועוד לפני שהספיק רבי מאיר להוסיף ולבקש ממנה להסביר את שאלתה המוזרה, נטלה אותו בידיו והוליכה אותו אל חדר המיטות של הילדים והרימה את הסדין, וירא ר' מאיר את בניו מוטלים מתים על מיטתם. התחיל רבי מאיר לבכות ולילל ולהטיח את ראשו בקיר על הצרה הגדולה שפקדה אותו. אז פנתה אליו ברוריה ואמרה לו:
"האם לא כך הורית אתה בעצמך, שברגע שבעל הפיקדון מבקש את פיקדונו יש להחזיר לו מיד, שני בנינו, פרחי חן אלה, מסר לנו הקב"ה לפקדון, ועתה הוא בא ונטל את פיקדונו. ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך". קיבל רבי מאיר את הדין, ואמר לאשתו: "כשמך כן את, ברוריה שמך, וברורה נחמתך, וגם ברוכה תהיי".
|
|
