העכביש
 


המבקר בארץ ונכנס לחורבות ולמערות מתפלא על העכבישים השכיחים בתוכם, ולעיתים תכופות אפשר לשמוע את מורת רוחם של מטיילים על תופעה זו, שלדעתם זו תוצאה של הזנחה.
פעם כתב מבקר אחד ביקורת חריפה נגד הממונה שבהר ציון על העכבישים, שכאילו רוחשים על קברו של דוד המלך. עכביש ומלכות, תרתי דסתרי...
ואז נטלו הממונה בזרועו והסביר לו בחיוך, שהעכביש הוא "מחותן" במקצת עם דוד המלך, ועליו אומר שלמה בנו:
"שממית בידים תתפס והיא בהיכלי מלך" (משלי ל'), והמשיך לספר לו את המעשה בעכביש שהציל פעם את חייו של דוד עצמו. מעשה המסופר בכל הספרים:
לאחר שנלקח דוד מעדר הצאן להיכל מלכות ונעשה חתן למלך, ישב פעם בתוך גנו וראה שצירעה אוכלת עכביש. התפלא דוד והפטיר כלפי בורא עולם: רבונו של עולם, אדון כל הברואים, לשם מה, בעצם, בראת בריות אלו בעולמך ? מה הנאה יש בהן לעולם ? הצירעה הרי כל כוחה בחבלה, זוללת דבש ומשחיתתו, ואילו העכביש כל ימיו הוא עסוק באריגה, בלי שמישהו ואף לא הוא עצמו לובש את מעשה ידיו. באה אליו התשובה מלמעלה: דוד, דוד, חייך, יבוא יום ותצטרך לשניהם, ואז תבין כי לא לתוהו בראתים.



עברו ימים ורוח רעה תקפה את שאול כנגד דוד, ויבקש להמיתו. ברח דוד ויתחבא במערה. הלכו והגידו לשאול: הנה דוד מסתתר במערה. ויקח שלשת אלפים איש בחור מישראל וילך לבקש את דוד במערה. שלח ה' עכביש אחד ויצו עליו לארוג את קוריו על פתח המערה, כשעבר שאול על פתח המערה וראה את קורי העכביש, חשב בלבו: במערה זו ודאי לא נכנס דוד, שאילו היה נכנס, היה קורע את הקורים לקרעים. וילך הוא ומחנהו הלאה. כשראה דוד כי עברה הרעה, יצא ממחבואו וראה את העכביש העסוק באריגתו ומיד הבין כי הוא הוא שהציל אותו מכף רודפיו, ופתח ואמר: ברוך יוצרך, ברוך בוראך, וברוך אתה לעולמים.
ומעשה דומה היה בצירעה, שאף היא הצילה אותו מחרב שאול, בשעה שרדף שאול אחרי דוד, חנה פעם בלילה עם מחנהו בגבעת החכילה (ש'א כג, יט) ושאול שוכב במעגל. התגנב דוד לתוך המחנה ולקח את החנית ואת צפחת המים ממראשותיו של שאול, להוכיח לו את נאמנותו אליו, שיכול היה להרגו ולא פגע בו. כשנכנס למעגל, היה אבנר, שר צבא של שאול ישן וברכיו זקופות ולא הרגיש בדוד, אולם כשרצה להסתלק עם החנית והצפחת, פשט אבנר את רגליו וכיסה בהם את דוד כבשני עמודים גדולים, והיה אותו הרגע קשה מאד לדוד שנלכד כאילו במלכודת ללא מוצא. פחד דוד פחד גדול. באותו רגע זינקה מממלכת מרום צירעה אחת ועקצה ברגלי אבנר, ושוב זקפן, ומיד יצא דוד מתחתיהן.
כשראה דוד את הצירעה בכך, פתח ואמר:
"מה גדלו מעשיך ה', מאוד עמקו מחשבותיך, איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת" (תהלים צ"ב).








 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972