|
בשבילי הדרכים ובפרדסים אפשר לפגוש בזקנים, כשהם נוטעים עצים ופניהם קורנות מגיל, והיה, אם ישאל אותם מישהו בשביל מי הוא נוטע את העצים החדשים יספרו לך את המעשה באדרינוס המלך שעבר פעם בשבילי טבריה וראה זקן אחד שעומד וחופר חפירות ונוטע נטיעות של תאנים, אמר לו אדרינוס בן כמה אתה עכשיו?
אמר לו: בן מאה שנה
אמר לו: אתה זקן בן מאה שנה ועומד וטורח ונוטע נטיעות, וכי סבור אתה לאכול מהן?
אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע, אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי, ואם לאו -כשם שיגעו אבותי בשבילי כך אני יגע בשביל בני...
עזבו אדרינוס ויצא למלחמה שערכה שלוש שנים, לאחר מכן חזר ומצא את אותו זקן באותו מקום.
מה עשה אותו זקן? נטל סלסלה ומילא אותה בכורי תאנים יפים וקרב לפני אדריינוס.
אמר לפניו: אדוני המלך קבל שי זה מעבדך, אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך עומד ונוטע, הנה זיכני המקום לאכול מפרות נטיעותי והפירות שבסלסלה – הבאתי למלך.
אמר אדרינוס לעבדיו, טלו את הסלסלה ממנו ומלאו אותה זהובים
|
|
|
|
עשו עבדיו כדבריו, נטל הזקן את הסלסלה המלאה זהובים והלך לביתו, השתבח בפני אשתו ובניו ושח להם את כל המעשה, היתה שכנתו עומדת שם ושמעה מה שאמר הזקן, אמרה לבעלה: כל בני האדם הולכים והקדוש ברוך הוא נותן להם ומזמן להם טובה ואתה יושב בבית באפילה. הנה השכן שלנו כיבד את המלך בסלסלה של תאנים ומלא לו אותה זהובים אף אתה עמוד וטול סל גדול ומלא אותו כל מיני מגדים, תפוחים תאנים ושאר פירות יפים, שהוא אוהב אותם. לך וכבדו בהם, שמא ימלא לך זהובים כמו שעשה לשכננו הזקן. שמע השכן בקול אשתו נטל סל גדול ומילא אותו תאנים, טען על כתפו וקרב לפני המלך, עמד ואמר: אדוני המלך, שמעתי שאתה אוהב פירות ובאתי לכבדך בתאנים. אמר המלך לשומרו האישי: טלו אותן ממנו וזרקו אותן על פניו"
|
|
