חגי ישראל / פסח / בצלצלי שירה - ה

בצלצלי שירה - ה
 


צחוקו של המקובל
בעת שאמרנו את השירה ליד שפת הים ושרנו בו את הפסוק "מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו טבעו בים סוף", המקובל הירושלמי ר' לוי שהיה אתנו, הרים קולו, ופרץ בצחוק גדול, כשהוא עוצם עיניו כלפי מעלה. צחוקו עורר את תשומת ליבם של המשתתפים, הוא נראה בעיניהם כתמוה.
בעת הסעודה שאלנו אותו לפשר צחוקו, והוא אמר לנו: הצחוק מלוה את חיי ישראל , והילד העברי הראשון, הוא יצחק אבינו, וכשנולד יצחק נתמלא העולם צחוק. צחקו למטה בגלל הזיקנה של אברהם ושרה, וצחקו למעלה נגד השטן רב העוצמה ופמלייתו שעשה הכל כדי שיצחק לא יולד כדי שעם ישראל לא יולד ואכן יצחק נולד.
כשהתגבר דוד החלש על גלית הגבור והמשוריין ועל שאר אויביו, צחקו בשמים על מזימותיהם ותחבולותיהם כפי שנאמר "יושב בשמים ישחק".
כשפרעה נכנס בשחצנות עם כל מרכבותיו וסוסיו המקושטים מראש עד עקב באבנים טובות ומרגליות עם מבחר שלישיו ואמר, "ארדף אשיג אחלק שלל" ולבסוף טובעו בים סוף, צחקו בשמים וכל ההוויה נתמלאה צחוק. ההד של אותו הצחוק כנגד גאות מצרים מהדהד עדיין במקום זה הנשקף על פני שלש המדינות האויבות, גם אני צחקתי.
שאל אותו הממונה ומנין לך שבשמים שחקו לשחצנותו של פרעה?
מנין לי ? זה רמוז בפסוק ששרנו, ושוב פרץ בצחוק והוסיף טבעו בים סוף גימטריא 198 "צחק" לכן הצטרפנו כולנו למקובל צחקנו ושרנו, "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה".

מעשה המקובל
היה בתוכנו מקובל אחד מאנשי ירושלים העתיקה אשר הלך בבוקר לטבול בים סוף ע'מ להטהר מזוהמת העולם. כל מטרת קריעת ים סוף היתה כדי שבני ישראל יתטהרו מזוהמת מצרים. והכוונה העיקרית היתה ללמדם שילכו גם ביבשה בתוך הים - במי תורה, המטהרים ומזככים את האדם. כשנטל המקובל ידיו, הרים יד ימינו ואמר "יד הגדולה" וכשנטל ידו השמאלית אמר "יד החזקה", וכששיפשף את שתי ידיו אמר "יד הרמה" ואחרי כן מילא את שתי ידיו ואמר "ידיו גלילי והב ממולאים בתרשיש"' כשרחץ מצחו אמר "ראשו כתם פז".
ומה הם גלילי הזהב הממולאים בתרשיש, דברי תורה שעליהם נאמר ודברת בם, שהם ראשי התיבות של ממולאים בתרשיש מ"ב . ב'ם כאות ורמז לשם של מ"ב אותיות.

מעשה הבקבוקים
בשנת תשי'ח, כשהיינו באילת. הוכנה תכנית שירת הים על סיפונה של אניה, תוך כדי השירה השלכנו בחדוה ועליצות בקבוקים לתוך המים, לאחר ששמנו בתוכם פתקים עם פסוקים מהשירה בבשורה של גאולה ושירה לתפוצות ישראל שאליהן הבקבוקים יגיעו.
השלכת הבקבוקים נערכה בעליצות רבה ושובבות הרוח והמעשה עורר קטרוג מסוים אצל אניני הדעת ובעלי הלכה קפדניים ששאלו ליסוד הנוהג. בעת מעשה עניתי להם שיסוד אין לי, אולם רמז יש לי, וכששאלו אותי מה הרמז עניתי להם הרמז הוא במידת בסאסאה אשלחנה "מידה כנגד מידה", בשבירת הבקבוק הודיע ירמיהו על החורבן (ירמיה יט), ובהשלכת הבקבוק נבשר את ראשית צמיחת גאולתנו.




שירת הילרים - אז ועתה
הממונה רגיל היה להביא לשירת הים באילת ילדים, ולוקח אותם איתו בעיקר לשירה שבאשמורת הבוקר. אברהם קם באשמורת הבוקר והלך עם יצחק בנו באשמורת הבוקר "וילכו שניהם יחדיו"' בזמן אחד ובלב אחד. וכך אנו נוהגים בשירה שבאשמורת הבקר שהיא כידוע לזכרו של אברהם. ולמה לוקח הוא את הילדים איתו?
מפני שבעת קריעת ים סוף היו הילדים הראשונים שראו את הגואל, הכירו אותו והרימו קול שירה "זה אלי ואנוהו". כולם החרו אחריהם, וראו אף הם את הגואל הנאמן, ועל כן אף הם פתחו בשירה. וכך מספרים חז'ל: מאחר שפרעה גזר גזרה להשליך ליאור כל בן שיולד, השאירו האמהות את הבנים שנולדו בשדות תחת התפוח, והקב"ה היה שולח מלאך ממרומים לטפל בהם וכשהגיעו נוגשי מצרים למקום עשה להם נס ונבלעו באדמה, ולאחר שהמצרים הלכו היו מבצבצים ויוצאים כעשב השדה.
את הילדים שהנוגשים השליכו לתוך המים היו המלאכים מעלים על החוף ומניחים אותם על גבי סלעים והקב"ה מוציא להם דדים מן הסלעים ומיניקם. וכשנגלה הקב"'ה על הים הם הכירוהו תחילה ואמרו "זה אלי ואנוהו" (סוטה יא).
מה שהיה בימי יציאת מצרים חוזר ונשנה ליד ים סוף בכל ליל שביעי של פסח, הילדים, היום כמו אז, מכירים ראשונים בפעמי הגואל, הם הקדימו לבוא לארץ לפצוח בשירת הגאולה ולהכיר באדון הארץ, ואנו המבוגרים אחריהם.

שבת שירה
אנשי מעשה יצאו גם לשבת שירה לאילת לקרוא בתורה את פרשת השירה ליד ים סוף, הים שנבקע ונגור לי'ב גזרים כמספר שבטי ישראל. כדרכם הקדימו להתפלל ולקרוא בתורה באשמורת הבוקר ואחרי כן ערכו קידוש חגיגי. ביום זה קראו לפני מנחה את שירת דוד המלך שכבש את אילת מידי אדום וצרפה לישראל, ועל ידי כך שרים בשבת זו את שלש השירות של משה, דבורה ודוד. בלילה וביום קוראים את שירת משה, בהפטרה קוראים את שירת דבורה ולפני מנחה את שירת דוד. כך משלשים שלש שירות ביחד, במקביל לשלש הסעודות.



פירורי לחם וגריסין לצפורי השמים
בעת השירה חילקו אנשי מעשה פירורי לחם וגריסים לצפורי השמים הנחשבות כנאמנות השירה המעלות בכנפיהן את שירתם של בני אדם וכל בריות העולם למעלה לכס הכבוד.
ואף את זאת הם עושים לכבודו של משה ודוד.
לכבודו של משה למה? מספר החוזה מלובלין בשעה שניתן המן כלחם אבירים מן השמים, אמר להם משה לבני ישראל ללקט ביום הששי גם לשבת, היות שהמן שובת בשבת, ולא יהיה בו (שמות טז, כו). הלכו דתן ואבירם, שרצו להזים את דברי משה, השכימו בשבת בבוקר ופיזרו בשדות מן, גריסים ופירורים והזעיקו את אנשי המחנה לבוא ולראות שדברי משה אינם נכונים. כשראו צפורי השמים את מעשה דתן ואבירם עטו על הפירורים שפוזרו וביערו אותם בעוד מועד. האנשים שבאו לראות נוכחו לדעת שדברי משה נכונים ודברי דתן ואבירם כזב ושקר. היה זה בשבת בשלח שבה קוראים גם על פרשת המן, והיות שהן דאגו לכבודו של משה דואגים אנו לכבודן ומהנים אותן בשבת שירה, שהיא גם שבת המן,
אנשי חן אמרו ששירת דבורה ושירת דוד קשורות עם שירת משה ומתאחדות אתו.
שירת דבורה נקראת אצלם בשם שירת צפורה אשת משה וכל כך למה?
מספרים שבעת יציאת מצרים וקריעת ים סוף היתה צפורה עם יתרו אביה הזקן, כדי לקיים מצוות כיבוד אב וכאשר שמעה על קריעת ים סוף ושירת הים הצטערה מאד שלא נכחה בשירה ולא שוררה לה' כמו מרים. כדי לפייסה נמסרה נשמתה של צפורה לדבורה אשת לפידות והיא שרה על ידה ולכן צרפו גם את שירת דבורה להפטרה של שבת בשלח.
ולכבודו של דוד למה ?
דוד אף הוא קשור למשה. אנשי ח"ן אומרים שדוד כמלך ישראל הוא למעשה המשכו של משה ומשלים אותו כמלך הלכה למעשה. שניהם נתעברו בעולם באותו היום, בז' באלול, משה נולד בן ששה חדשים בז' באדר ודוד נולד כמשלימו בן תשעה חדשים בז' בסיון, באותו היום ששמו את משה בתיבת גומא על ים סוף, ובאותו היום שניתנה התורה למשה.
דוד נולד כמלך ממשיך להגשמת תורתו של משה, ושירתו. ושניהם מאוחדים עם אברהם בשם "אדם" שהקב"ה נתן לאדם שברא, להדגיש שבראו למען אברהם דוד ומשה , א.ד.מ.
אנשל ח'ן ספרו שדוד ומשה זהים ביעודם וכל מה שעשה משה עשה דוד.
שירתו של דוד כוללת אף היא את נס המים ושירתם, כפי שנאמר "ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל מגערתך ה' מנשמת רוח אפך ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים".
ימשני אומרים אנשי ח 'ן רומזים למשה שנקרא "משה" כי מן המים מישיתהו, ממי הסוף.







חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972