מערת אליהו
 


בכניסה לחיפה מכיוון תל אביב, בשפולי הר הכרמל, נמצאת מערה בתוך בית מגורים, מערה זו נקראת "מערת אליהו הנביא". במערה זו התגורר לפי המסורת אליהו הנביא בעת שברח מזעם אחאב מלך ישראל. המערה מקודשת לכל הדתות והעדות.
הנוצרים העמידו מעל המערה מנזר מיוחד אשר הוקדש לכרמליתים, שאליהו הנביא הוא קדושם הנערץ.
הערבים ובמיוחד הדרוזים מתייחסים למקום כאל מקום קדוש. בימי שלטון המנדט היה המקום רכושו של הוואקף המוסלמי, וואקף אל כדר (הירוק) כינוי לאליהו הנביא הירוק, הרענן החי תמיד.
עם שחרור הארץ עברה המערה שוב לידיים יהודיות ורשות המקומות הקדושים מטפלת בה.
מעט מאד הם המקורות ההסטוריים המזהים את המקום כמערת אליהו הנביא, והזהוי מתבסס על מסורת עתיקה מאד ואף אחת מהעתיקות ביותר.
ייחוס המערה לאליהו הנביא הוא בהתאם למסורת שראתה בו את נביא הזעם, שאהב להתבודד במדבריות ובהרים ולהתגורר במערות. הנביא התגורר בהר הכרמל ואין ספק שמערותיו שימשו לו מקום מסתור.
ישנן מסורות שונות על המקומות בו התבודד אליהו הנביא, המסורת העתיקה והמקובלת ביותר היא המסורת על המערה השוכנת למרגלות הכרמל ליד חוף ימה של חיפה.
ישנן מסורות נוספות הקושרות את פעילותו של הנביא עם מקומות אחרים כגון: בתים, בתי כנסת, ומערות בצפון הארץ.
ר' משה באסילה במסעו בשנת רפ'א – רפ'ג מציין שלשה מקומות: מערה ליד דמשק, בית ליד צידון, ובית כנסת בצפת (ספר מסעות ארץ ישראל, אברהם יערי,עמ' 136, 138, 152)
הנוסע הקראי שמואל בן דוד, בשנת ת'א – ל'ב מציין מערה מיוחסת לאליהו בקרבת שכם. (שם עמ' 252)
ר' דוד דבית הלל במסעו בשנת תקפ'ד מספר על מקום מיוחד לאליהו הנביא בחלב. (שם עמ' 529)
על המערה שבגובר ליד דמשק כותבים הנוסע האלמוני מהמאה ה 14, (שם עמ' 94) הנוסע הקראי שמואל בן דוד משנת ת'א, (עמ' 255) הנוסע ר' משה בן פוריית מפראג בשנת ת'י, (עמ' 302) והקראי משה בן אליהו משנת תי'ד. (שם עמ' 321)
ואולם המסורת העתיקה והחשובה ביותר על מקומו של אליהו הנביא קשורה למערת אליהו שבהר הכרמל ליד חיפה. מסורת זו נזכרת כבר אצל הנוסע הראשון ר' בנימין מטודלה וחוזרת ונשנית אצל נוסעים ועולי רגל רבים.
ר' בנימין מטודלה כותב: "ומשם שלש פרסאות לכיפש (חיפה) היא הכפר על שפת הים ומצד אחר הר הכרמל עליה. ובתחתית ההר שם מקברי ישראל רבים ושם בהר מערת אליהו ע'ה ועשו שם בני אדום במה וקראו אותה שאן אליש (San Elias) ובראש ההר ניכר מקום המזבח ההרוס שריפא אליהו בימי אחאב והוא מקום המזבח העגול כמו ארבע אמות הנשאר"
על דברים אלה מעיר במסעו גם הנוסע האלמוני מראשית המאה הארבע עשרה והמייחס את עצמו לתלמידיו של הרמב'ן: "מעכו לחיפה (כשלש פרסאות). שם בית הקברות בתחתית הר הכרמל. שם בהר הכרמל, בשיפוע ההר, מערה, שם בית הכנסת לאליהו זכור לטוב. למעלה משם בראש ההר מערת אלישע. מחיפה הולכים לאורך הר הכרמל כארבע פרסאות, ומשם עולים בהר ושם (מזבח ) אליהו ז'ל בהר הכרמל. למטה מן העיר כנגד המזבח שם נחל קישון מקובר, אשר שחט שם אליהו ז'ל נביאי הבעל, והנחל יורד אל הים הגדול הסמוך לחיפה כחצי פרסה. וממקום המזבח ועד יזרעאל כחצי פרסה, מקום אשר הלך שם אחאב מפני הגשם ובמקום המזבח יש בנין, ושם מדליקים הישמעלים נרות לכבוד קדושת המקום."
בדומה לו כותב הנוסע האלמוני איש קנדיא בשנת רל'ג "משם עד הר הכרמל כמו י'ח מיל שם הכנסת מאליהו הנביא".
ובמסעו של ר' חיים בן עטר מסופר: " והלכנו ... להר הכרמל והוא הר נפלא גדול וגבוה מאוד וראשו מגיע השמימה ... ושם מערה גדולה... וכשנכנסנו שם נחה עלינו רוח אלקים וראינו בנפשינו הארה גדולה עד מאד... ולפנים במערה יש מערה קטנה... ואומרים שזה מקום אליהו זכור לטוב. וכל מי שנכנס לזאת המערה טמא, מיד יוצאים קלוחים שלך מים , נובעים מד' רוחות המערה ורוחצת עצמה, ובזה יודעים שטמא היה שם. וזה ראינו ביום כיפור, שבא ערל אחד לשם ומיד יצאו מים מד' רוחות המערה... ויש שם לפני המערה בור שנתמלא ממי גשמים. ובימי הקייץ רואים שאין בו מים כלל, יבש. ושואלים: אדוני אליהו תנה לנו מים ! ולמחר מתמלא מים..." (ו. מאן, מסעם של ר' חיים בן עטר. תרביץ ז. תרצ'ו עמ' 93)
כ'כ נזכרת המערה במסעות ר' משה ירושלמי משנת תקכ'ט: " חיפה היא על שפת הים הגדול ונחשבת עתה כחוץ לארץ בה יושבים קצת יהודים ולהם בית כנסת יפה. שם גם בית חיים ובו קבורים רב אבדימי דמן חיפה ור' יצחק נפחא. והר ליד הכפר, ובמורד ההר מערה, הנקראת מערת אליהו הנביא זכרונו לברכה..."
"מר אליאס הוא מגדל על ראש ההר שבו חצובה מערת אליהו הנביא. ובמגדל קבור אלישע בן שפט... הכרמל הוא הר גבוה ועל ראשו מזבח שנים עשר אבנים שנבנה בידי אליהו הנביא ז'ל בימי אחאב מלך ישראל".
במערת אליהו ביקר והתפלל רבי נחמן מברסלב כמוזכר במסעות משנת תקנ'ח, שנכתבו ע'י תלמידו המובהק ר' נתן.
"ובחול המועד סוכות הלכו העולם, גם רז'ל למערת אליהו הנביא, ושם עשו כל העולם שמחה וריקודין, והוא ישב בהכנעה ובלב נשבר".
ובמסעו של ר' מנחם מקמיניץ בשנת תקצ'ג "והנה דרך ב' שעות מחיפה אל הר הכרמל אשר היא סמוכה לים, הלכנו שם אל מערת אליהו, אשר היא חצובה בהר הכרמל, והיא מערה גדולה, ונמצא בה עדיין כמה ספסלים מאבנים אשר ישבו עליהם תלמידיו, והולכים שם להתפלל מכל האומות, וכל אחד ואחד בעת לכתו משם כותב או חוקק שמו על הכותל. וטבלנו תחילה בים, והלכנו ג'כ שם להתפלל, ומצאנו שם הרבה יהודים. ויהי כאשר התחלנו להתפלל, אז התפילה היתה נובעת בפה, ועינינו זולגות דמעות, אשר מעולם לא התפללתי כן. אז הבנתי כי אדמת קודש היא. וגם כתבנו שמנו על הכותל הנ'ל."
בשנת תרל'ו כותב ר' רחמים יוסף אופלטקה במסעו: " ביום ד' הלכנו למערת אליהו הנביא ז'ל, רחוקה מהעיר מהלך ב' מילין, ועל אם הדרך בית החיים, ובתוכו ציון קבורת ר' אבדימי דמן חיפה זי'ע. והמערה הנזכרת היא בית גדולה חצובה משן סלע בשפוע הר הכרמל. ועלי לבי דוי, כי נתונה ביד עריץ ישמעאלי, אשר עינו לא תשבע מלקחת ממון כאשר יחפוץ, מהבאים שמה. והלואי כי ישתדלו ראשי בני ישראל אצל הממשלה הרוממה לקחת המקום הזה מתחת יד נבל ופריץ חיות ההוא. כאשר לקחו חו'ר פעיה'ק קבר שמעון הצדיק זיע'א. למעלה בראש ההר כנסיה של נוצרים וי'א כי שם קבור אלישע בן שפט הנביא זיע'א, ומפני ריבוי הצלמים אשר שם לא עלינו למעלה."



ממקורות שונים ניתן ללמוד כי כבר בעבר היה במקום זה בית כנסת. עובדה זו נראית מעדותו של הנוסע האלמוני מראשית המאה הארבע עשרה, תלמידו של הרמב'ן.
כמו לכל מקום קדוש התיחסו למערה ביראת כבוד. אנשים עלו למערה בהתרוממות הנפש לתפילה והתייחדות, ולשפוך שיח לפני בורא עולם. הבאים למערה אמרו מזמורי תהילים, הדליקו נרות וקיימו נדרים. לפי עדותו של ר' מנדל מקמיניץ לפני שעלו למערה היו שנהגו לטבול בים.
למערה ייחסו סגולות מיוחדות לרפא חולים וחולי רוח במיוחד, אלה הובאו למערה ממקומות שונים, ואפילו מהארצות השכנות. את הנוהג הזה מזכיר הנוסע שמעון ברמן: "למערה זו יש סגולה מיוחדת, שהיא מרפאה כל מיני חלאים רעים, כגון שגעון, חלי נפילה ר'ל החולה שישן במערה לבדו שלשה ימים מתרפא".
במסעו של ברמן מסופר על הנס שקרה לאשה מרים, אשת ר' דניאל צראף. כסגולה לרפוי חולים נהגו גם לחקוק את השם על קירות המערה כפי שמזכיר ר' מנדל מקמיניץ במסעותיו וכן נהגו לערוך נדרים.
סגולה זאת קשורה כנראה עם המסופר במלכים א' פרק י'ז פס' כ'ג בדבר החיאת הילד. סגולה נוספת יש למערת אליהו (בדומה למערת הלל ושמאי במירון) שהיא מטהרת את עצמה מביקורי טמאים ע'י התזת מים טהורים. כפי שמובא במסעו של ר' חיים בן עטר.
סגולה זו אופיינית מאד למערה זו שכן רגילים לבקר בה גם כאלה שאינם בני ברית בשעה שאליהו היה הלוחם הקנאי נגד נביאי הבעל.
למערה נהגו לעלות בכל עת וזמן, ביום ובלילה, לתפילה ולתחינה. חולים ושבורי לב עלו להתפלל ולישון שם, לקיים את נדרם ולערוך זבח משפחתי וסעודת הודיה. אנשים רבים התאספו במערה ובחדרים שבסביבתה. במערה ביקרו גם בשבתות ובחגים לשם השראת הנפש כפי שמוזכר בספרי מסעו של ר' נחמן מברסלב.
מלבד העליות הרגילות למערה היו שני תאריכים בהם הייתה עליה המונית מיוחדת: יום א' אחרי שבת נחמו, ול'ג בעומר.
שבת נחמו מוקדשת במסורת העם לאליהו הנביא מבשר הגאולה, וביום א' אחרי שבת נחמו נהגו המוני בית ישראל לעלות למערה לתפילה והתייחדות. מנהג זה מתואר לפרטיו כמנהג קדום בתאור מסעו של ר' רחמים אופלטקה. המנהג אשר נפסק בימי שלטון העריצים התחדש בימינו ע'י משרד הדתות.
כן התקיימה עליה המונית ביום ל'ג בעומר כהילולא לכבוד אליהו. בליל ל'ג בעומר היו רגילים לנסוע למירון וביום נסעו למערת אליהו. המנהג הזה היה מקובל מאד ותאורו המלא מובא בספורי מסעותיו של ברמן.
תאור ההילולא במערה מזכיר את ההילולא במירון. גם השיר "אליהו הנביא שמן משחת קודש" וריקוד "הדבקה" המובאים שם מזכירים את ל'ג בעומר במירון.
העליות למערה נפסקו כעבור זמן, עקב השתלטות "הבעלים" על המערה, כפי שמתואר בספורי מסעו של ר' רחמים. "ועלי לבי דוי כי (המערה) הנתונה ביד עריץ ישמעאלי אשר עינו לא תשבע מלקחת ממון כאשר יחפוץ מהבאים שמה, והלואי שישתדלו ראשי בני ישראל אצל הממשלה הרוממה לקחת המקום הזה מתחת יד נבל ופריץ חיות ההוא. בעטיים של העריצים והנבלים מיעטו לבקר במערה והפסיקה לשמש כמקום עליות ותפילות והימים המיוחדים נשתכחו במרוצת הזמן".
מאז קום המדינה קיבלה העליה למערה אופי חדש והמוני ביום א' שאחרי שבת נחמו, וכך חודש הקשר של הצבור עם יעודו של אליהו הנביא כמבשר הגאולה.





 

:להלן רשימת הערות/הארות ותגובות לדף זה
 
 
מתן ודני בן סניור וורמן
06/11/2003
 
קרן מ
20/11/2003
 
אדווה יתיא
19/04/2004

 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972