שירת האם
 


במסיבת רעים לציון העברת האבנים מהר ציון לתפוצות ישב הממונה ושר שיר ביידיש, שיר ערש ששמע מאמו הצדקנית.
בשדה, בדרך לחרן, עמדה באר מים חיים,
והבאר היתה סגורה וסתומה באבן חזקה וגדולה.
לא יכלו הרועים לשתות את מי הבאר,
בא יעקב הצדיק הוריד את האבן וגילה את הבאר
וכולם שאבו מים ושתו לחיים ! שתה גם אתה בני הקטן,
שתה ושתה לרוות צמאונך ! לחיים !

במסיבה השתתפו אחדים מיוצאי פולין, ממקורביו של הממונה ובני משפחתו שאף הם חזרו לימי ילדותם - ופזמו יחד אתו את השיר, בגעגועי נפש וכיסופי ילדות. ביניהם היה ר' שמחה, איש שדה מלובלין,
"לא יכלו הרועים לשתות את מי הבאר
עד אשר בא יעקב הצדיק והוריד את האבן
שתה גם אתה בני הקטן מבארו של יעקב הצדיק !
שתה ושתה לרוות צמאונך, לחיים !"

השיר השרה על כולם מעט מיסתוריות של זמנים שעברו ואינם, ושל הווי שחלף ונגוז בלבותיהם של בני אדם. תוך כדי השירה חשו כאילו הם עומדים ושותים מבאר מים חיים.
לאמי הצדקנית, המשיך הממונה, היה המשך לשיר הזה, המשך משלה. היא היתה מסיימת אותו בנוסח השיר על המלך ובת המלכה.
והאבן לא היתה אבן, והבאר לא היתה באר, והמים לא היו מים רגילים, והצדיק אינו יעקב בלבד, המים החיים הם דברי אלקים חיים, והאבן, הם היצרים הקשים שעל האדם להוריד מלבו, כדי שיוכל לשתות את מי הבאר, והצדיק הוא כל יהודי הבא מיעקב וגם אתה בני, כשתלך לשדה, תוריד את האבן מעל לבך ותשתה מים חיים מבאר התורה, לרוות צמאון הנשמה הצמאה לתורה.
שתה בני, שתה לחיים !
אינני יודע, המשיך הממונה, מנין לקחה אמי הצדקנית את האגדה הזאת. יתכן שבבית אביה זצ"ל ר' זוועלע, רבה של ורשא, שמעה שהתורה נקראת באר והיצר הרע נקרא אבן (סוכה, נב) נקלטו בלבה קטעי אגדות ומחשבות והיא צרפה אותם ביחד לשיר על הבאר.
ר' שמחה איש שדה שהיה מהמחדדים בדברי תורה ומן הרגילים לשאול ולהשיב, הרגיש בסתירה שבסיפור ושאל את הממונה:
אם האבן סמל ליצר הרע, כפי שכונתה על ידי יחזקאל, למה איפוא אתה מתעסק בה ומוסרה חגיגית לכל בית כנסת כאבן יסוד, האם מדרכם של החכמים להתעסק ביצר הרע ?
הוא שאל והשיב בעצמו "יתכן וצדקת בהתאם למה שאמרו על היצר אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש - לתקנו ולשפרו ולהפכו לטוב !"
חייך הממונה לדברי ר' שמחה ואמר לו "במידת מה צדקת בדבריך וכל ענינה של האבן ושל היצר אינו אלא שיפור ותיקון, להפוך רע לטוב, דין לרחמים ואבן לבשר ורוח, אלא זה דק מן הדק הוא ואין כל אדם יכול לעמוד עליו ואין מגלין אותו, אלא לאנשי ח"ן בלבד ומה ששייך למסירת האבנים, נוסף לכוונות הפשוטות והמובנות שבמעשה זה, שאותן מדגישים בעת מעשה, יש לי כוונה נוספת הקשורה בשיר של אמי הצדקנית ועם המעשה של יעקב אבינו."
מסופר, כשיצא יעקב מן הארץ חרנה, לקח אבן מאבני המקום ושם למראשותיו ואחרי כן לקח את האבן הזאת והפכה לבית אלקים, ומעשה זה מעורר פליאה. היתכן, שאבן שהשתמש בה למעשה הדיוט כר למראשותיו הפכה למזבח ולבית כנסת ? אלא שכוונה היתה לו בדבר. כשלקח את האבן מאבני המקום, מבית אל, גדר את עצמו מן העולם הזה, הקיף את עצמו באבנים שלא יפגעו בו ובנשמתו, ועשה את עצמו כאבן, כדומם הזה שאינו מושפע מבחוץ, לא מעלבונות לא מפגיעות ולא מהכאות, משום דבר, כמו שאומר הפסוק ",אם לא שויתי ודוממתי נפשי", כאסקופה הנדרסת, שהכל דורסים עליה והיא אינה נפגעת, וכיצד מגיע אדם למדרגת "אבן" שהיא הגדולה מכל המדרגות ושמידתה מידת חסיד ושלם, השומע חרפתו ואינו עונה, נעלב ואינו מעליב ומקבל הכל ברצון ונשאר איתן באמונתו ? על ידי אבן, "אבן" "באבן" עשויה כמו הצבת בצבת, והאבן הזאת אינה אלא אבן בוחן לתורה ולמצוות, רמז וסמל לשלש המידות: אבות, ברכות, נזיקין,
ללכת בדרך אבות, לברך את השם על כל דבר ודבר בבחינת "שויתי ד' לנגדי תמיד", לכבד את השני, ולזכור שלא לפגוע בו, ולא לגרום לו שום נזק, לא בנפש ולא ברכוש.
שלשת המידות המובילות לדעת כולם לחסידות, פרישות ושלמות, כמו שאמרו בגמרא
(ב"ק ל') ,,האי מאן דבעי למהוי חסידא, יקיים מילי דאבות" ויש אומרים מילי דברכות ויש אומרים מילי דנזיקין. וכולם מודים בשלשתם ביחד היינו: אב'ן, אבות, ברכות, נזיקין וזוהי גם האבן שעל פי הבאר, המפתח לתורה בה פותחים כל מילי דאורייתא, לשתות מים חיים ובה גודר האדם את עצמו מכל נגע ופגע והשפעה רעה, ואותה אנו מעבירים מישראל לתפוצות, ללמדם מילי דחסידות, פרישות ושלמות.
הממונה המשיך להסביר את הערכים החינוכיים שבהעברת האבנים והעלה מאמרים שונים מדברי חז"ל בתלמוד ובמדרש המתיחסים לאבן כאל סמלו של יעקב בהתאם למה שכתוב "משם רעה אבן ישראל" (בראשית מט, כ'ד)
ועל הפסוק הזה אומר ר' חנינה "לא נתנה התורה אלא בזכות ישראל שנקרא אבן. ואף בית המקדש יסודו באבני הר ציון כמו שנאמר הנני "יסד בציון אבן". המשיח אף הוא סמלו אבן כמו שנאמר בדניאל (ב, מה) "כל קבל די חזית, די מטורא את גזרת אבן."
ולמה נקרא ישראל בשם אבן, "אבן ישראל" ? מפני שאבן לשון נוטריקון כרמז לרציפות ההיסטורית, "אב ובן, אבהן ובנין יעקב ובניו". כל ערכה של היהדות גנוז בהמשך הדורות ובהשתלשלות המסורת מאבות לבנים ומהארץ לתפוצות להקיף את ההויה כולה ברחבת המקום והזמן.









 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972