פרחי הר ציון
 


כשירדו בני יעקב מהארץ למצרים אמר להם יעקב אבינו לקחת איתם מזימרת הארץ, זימרת הארץ מהי ? יש אומרים פרח ויש אומרים שיר, ובימינו הרחיבו את המושג לכל דבר שבזכרון הקושר את היהודי לארצו, לארץ ישראל. ובהתאם לכך נהגו בהר ציון לתת לכל עולה תעודת עליה לרגל, כתובה על שמו, סיכה מיוחדת במינה המבליטה את הכותל המערבי ופרח אגדתי מהר ציון לזכרון. זאת קיבל כל עולה להר כצידה לדרך. מלבד המזכרות השונות שהוא רכש לו במפעלי המשקם ובדוכני ההר. חפצים אלה, אע"פ שערכם הכספי מצער, היתה חשיבותם גדולה. אגדות שונות היו מהלכות על מזכרות אלה בארץ ובתפוצות.
הממונה נהג לחלק פרחים לעולי הרגל הבאים להר ציון כמזכרת. אנשי ההר תלו סגולות רבות בפרחי ההר. הם האמינו שיש בהם סגולות לרפואה. אשר רפאו את כאבי הנפש והעלו ארוכה לכיסופי גאולה טמירים, שכן הגאולה העתידה "פרח" שמה, ע'מ לסמן את היסוד של קיבוץ גלויות כשהמספר של פרח רומז על כינוס נידחים מארבע כנפות הארץ. שכן המילה "פרח" בגימטריא היא ארבע פעמים ע"ב, שבו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל מארבע כנפות הארץ. בנוסף לכך הפריחה היא כידוע אחד מסימני הגאולה המובהקים כפי שאומר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל "ענפכם תתנו ופריכם תשאו" (יחזקאל לו, ח).
בהר לא היו הרבה פרחים והממונה כדרכו לא הקפיד על טיב הפרחים, הוא העדיף לתת לאורחים פרח מיובש במקום זר פרחים חיים וטעמו עימו.
מקרה היה שאחד מעולי הרגל, איש מכובד במקומו ונדבן לצרכי הציבור, שאל את הממונה על טיב הפרחים. "אינני קובל חלילה, דיו לו לאדם מה שמקבל, אולם להבין רוצה אני, אם אפשר".
ענה לו הממונה בסיפור מעשה. מעשה הידוע בעולם בשינויים מסויימים ואשר מקורו בהר ציון עוד מהימים בהם כבשו נוסעי הצלב את ירושלים.
כשעמד הנסיך מקוצי להצטרף לנוסעי הצלב בכיבוש ארץ הקודש מידי המוסלמים, נפרד מידידו הרב מקוצי, ושאל אותו על המתנה שהיה רוצה שיביא לו.
ידידי, אמר לו הרב, הבא לי משהו חי - סימן לחיים ותהיה זאת נחמתי שהעיר עדיין חיה. שכן כל זמן שהיא חיה אין מתיאשים. אקוה ואאמין שהיא תתאושש, תבנה ותכונן ותכנס את בניה.
השר מקוצי הבטיח לידידו הרב למלא את בקשתו. כעבור שנים חזר השר מקוצי אחרי מלחמה ממושכת שראשיתה היה נצחון וסופה מפלה, הוא בא לביתו של הרב ומסר לו את המתנה.
הלכתי בכל ירושלים ולא מצאתי שום דבר חי - ירושלים עיים נחרשה והיא חרבה ושוממה. על הר ציון מצאתי פרח קמול וכמוש. שפכנו עליו מים ע'מ להחיותו ולהפריחו, והוא נשאר קמול וכמוש, וכך הבאתיו לפניו ספק חי ספק מת. זה הדבר היחידי שמצאתי.
לקח הרבי הישיש את הפרח הכמוש לידיו הרזות, קרבן לשפתיו, ודמעותיו זלגו עליו, וראה זה פלא - כשרק נגעו דמעותיו של הרב בפרח המיובש התחיל הפרח להרחיב את עליו, הוא נפתח ופרח.
השתומם השר על הפלא ולבו הסביר לו את סודו של הפרח, שהוא גם סודה של ירושלים. מיובשת מקומטת וכמושה מחכה העיר לבניה הנאמנים שבידיהם ורק בידיהם היא תפרח ותחיה.
כשסיים הממונה את המעשה הוסיף לחייך ואמר: עדיין שממה רבה בארץ, ופרחים כמושים וקמולים, נראים בארץ. בידכם הדבר האם עתידים הם לפרוח ולחיות.









 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972