|
העולים להר ציון ידעו לספר על השירים הפלאיים של ההר. שירים אלה, נוגנו והושרו בכל מקום ומקום, אלא שבהר הם היו נשמעים אחרת. הם קבלו נימה חדשה, נימת שמחה של "אתחלתא דגאולה". בהר הם בקעו בכל עוזם, בשלל קולות ונעימות, אוסף שירי "מיזוג גלויות" אשר היו מושרים כאילו מעצמם, או על ידי ציפורי ההר, הממונות על שירתו של דוד.
בשנה הראשונה לחידושו של הר ציון, ערך הממונה את "שבת שירה" בהר, בחדר הכינור בו רוכז החומר המוסיקלי הקשור לנעים זמירות ישראל. בחדר הכינור היתה באותה השבת התרגשות רבה, והיא הלכה וגדלה אחרי תפילת מנחה, כשהתכוננו לסעודה השלישית. אנשים נכנסו ויצאו, הסתכלו בתווים ובעיטוריהם של המנגינות. פיזרו ריפות וגריסין לציפורי השמים שעפו בחדר כשהם נכנסו דרד החלונות הפתוחים, שוחחו ביניהם ואמרו פרקי תהילים. בחדר שררה אווירה חגיגית אשר הצביעה על תכונה לקראת משהו בלתי ברור. הכל הרגישו שיש לעשות משהו, אך לא ידעו מה, מכיון שלשעות אלה לא נקבעה מראש שום תוכנית מיוחדת בהר.
חסיד ברסלב אחד, שהסתכל בציפורים, העלה לפתע רעיון מקורי, להזמין את ציפורי השמים ל"שלוש סעודות" לשיר זמירות, מזמירותיו של דוד המלך שעל שירתו הן שומרות. "שבת שירה" כידוע, היא שבתם, אמר החסיד, ואת הסעודה עושים למענן בגריסין וריפות והדין שגם הן תהנינה מהנעימות בזמירות בשבת זו, ובפרט במקום זה. הקהל קיבל את הרעיון וגם עורר התרגשות מיוחדת וציפיה לראות איך הציפורים שרות. המזלזלים שבקהל חייכו לקראתו, להזמין ציפורים ! כי ! כי ! כי ! אדרבה, שיזמין !
הקהל ישב מסביב לשולחנות, אכלו מהגריסין שהיו מיועדים לציפורים וציפו. החסיד פתח ואמר שלפי הסדר צריך הציבור להתחיל בשירה, כי השירה שייכת לאדם, ואחרי כן תשרנה הציפורים. הקהל הסכים ושרו "בני היכלא דכסיפין". אחרי כן שרו "דרור יקרא" ועוד זמירות. הציפורם עפו בחדר, אכלו מהריפות והגריסין, צפצפו, אבל לא שרו.
נו ! צעק הציבור לעומת החסיד. נו, מתי תתחלנה כבר הציפורם לשיר ?
החסיד לא שם לב לדבריהם ולנימת ההלצה שבדבריהם, ענה להם בשקט ובנחת, עוד מעט ! עוד מעט ! סבלנות !
כשהגיע לזמירות "ידיד נפש" אמר להם, עכשיו תקשיבו בשקט !
התלהב החסיד והלהיב את הקהל, שירה זו היא שירתו, אולי נזכה ונשמע לשירת
הציפורים. וגילה להם החסיד סוד בהויה. יש שירה דקה מן הדקה, שעקב דקותה אין שומעים אותה, אולם היא חודרת ללבבות, מפכה בתוכם ורישומה ניכר.
החסיד שר "ידיד נפש, אב הרחמן" !... התחיל במנגינה ידועה וכל הקהל ליווה אותו בשירתו, אולם כשנכנס באמצע המזמור והתלהב, השאיר את הקו הישר של המנגינה והתחיל מנגן ומזמר בצדי המנגינה ובנעימות דקות מן הדקות שנשמעו בחלל החדר בחן נסתר של ידידות נפשית. הקהל הקשיב בפה פעור למנגינה הידועה לו שקיבלה הטעמה אחרת, שהרעידה את המיתרים הטמירים והנסתרים שבנפש, שרו בהתלהבות והתרוממו ממקומותיהם כציפורים עפות בשמים, המשתתפים בסעודה השלישית חזרו אחרי המנגינה והמילים "הגלה נא ופרוס חביבי".., התלהבות השרים פרצה לכל הצדדים. החסיד שר והמסובים ענו אחריו בעוד הם רוקדים במקום.
"תאיר ארץ מכבודך !" שר החסיד,
"תאיר ארץ מכבודך" ענו אחריו המסובים.
מחו כפיים והתרוממו על בהונות רגליהם כבריקוד משותף.
השירה היתה יפה להפליא מזימרת השמים והמשתתפים רקדו כציפורים עפות. כשסיימו, התלהב החסיד בשמחה, אכן שרו הציפורים ושירתם חדרה ללב !
|
