מקומות קדושים / קבר האר'י בצפת / הפולקלור שליד המקומות הקדושים

הפולקלור שליד המקומות הקדושים
 


המקומות הקדושים שימשו מאז ומתמיד כמקום לסיפורי מנהגים בעלי אופי פולקלורי. המקום הקדוש אליו עטו אלפים שימש כ"אח" חברתי לסיפורים רבים. כל עולה סיפר את כאבו ומשאלתו, צערו ושמחתו, ולפעמים גם הוסיף סיפור חווייתי, איש סיפר לרעהו, וכך עברו מדור לדור.
שומרי המקומות הקדושים היו עולים אליהם, כשהיו קבצנים נילוים לעולים שהיו מרבים להעלות את סיפוריהם על הניסים והנפלאות כדי לספר על חשיבותו של המקום, ובעיקר את מעשי הצדקה והחסד שבזכותם נענה האדם בתפילותיו. מענינים ומרובים הם המוטיבים הבולטים ליד המקומות הקדושים, הרציתי עליהם, ואף כתבתי בספרי השונים ובשני מאמרי ב"ידע-עם". (רבעון המשמש במה לפולקלור יהודי)
אולם ליד המוטיבים המקובלים והמובנים שרשמתי נשארו ברשימות שלי ספורים שרשמתי בראשי תיבות. שורות אלה היו דברים סתמיים שלא ייחסתי להם חשיבות, ואף לא ראיתי צורך להעלותם בכתב ולרושמם כנדרש. ביטלתי אותם, ולא שמתי אליהם לב ואם רשמתי אותם, עשיתי זאת דרך אגב, בלי לדייק ובלי לרשום את שם הַמְסָפֵּר, המקום והזמן. רשמתי בראשי תיבות כאות וסימן לזכרון בלבד.
בשנים האחרונות כדרכו של זקן המתחיל לשכוח מצד אחד, ומאידך מתחיל גם להיזכר בזיכרונות קדומים ולרענן זיכרונו, התחלתי להעלות את הדברים שרשמתי כדברים בטלים, והתחלתי ליחס להם חשיבות, ואני מצטער על שלא רשמתי אותם בצורה מסודרת כפי שהיה דרוש. ראיתי צורך להעלותם, להדגישם ולספרם על יסוד זכרוני והרשימות הבלתי מסודרות, הנמצאות אצלי באלפי סיפורים. החומר מקיף תחומים רבים והרבה מוטיבים ותפילתי שתהיה לי סיעתא דשמייא, להעלות את כולם.
במאמרי זה, ברצוני להתמקד בסיפורי שומרי המקומות והקבצנים שלידם.




בכל קברי הצדיקים שטיפלתי נמצאו אנשים שראו את עצמם כאנשי המקום הקדוש, אנשי הקבר, כשומרי הקבר, עורכי תפילות ומי שבירך, מדריכים ונותני עצות וכו', רובם ככולם היו קבצנים מקומיים שחיו מתרומתם של העולים לקבר.
רובם גם היו אנשים פשוטים, עניים סתם, וכך התייחסו אליהם כולם וכך גם אני התייחסתי אליהם עד שלא שמתי לב לדבריהם. אבל במבט אחורנית מצטער אני על טעותי, הרבה מהם היו בעלי עניין ואף נדמה לי שהיו ביניהם אנשים חשובים, וגם דבריהם וסיפוריהם היו בעלי חשיבות.
במאמר זה ברצוני להתייחס לקבצן צפתי שהיה מציג את עצמו לפני המבקרים כשומרו הנצחי של האר"י הקדוש.
בשנת תשי"ב כשביקרתי בצפת הלכתי לבית הקברות העתיק כדי לראות כיצד יש לסדרו ולשפצו ולגדרו בגדר ראויה, הלכתי בשטח בית הקברות יחד עם אנשי המועצה הדתית בשבילים מיוחדים כיון שאני כהן.
לפתע ניגש אלי יהודי נמוך שמנמן עם מצנפת ספרדית ואמר לי:
"אתה הלא כהן, אל תלך מכאן כיון שכאן ישנו קבר"
אז למה הם מוליכים אותי מכאן ? שאלתי ברוגז מסוים.
"הם לא יודעים דבר !" ענה לי.
ומנין אתה יודע אם הם לא יודעים ? יש לך סימני שטח מסוימים ?
"לא, אין לי שום סימני שטח מסוימים, אבל אני שומרו של רבי, ר' יצחק הקדוש, והוא אמר לי שכאן קבור צדיק גדול מיוצאי מצרים".
שאלתיו: מיהו אותו צדיק ?
והוא ענה לי שהוא אינו יודע, רבו ר' יצחק לא רצה לומר לו.
ומיהו רבך ר' יצחק ? שאלתי אותו.
"אתה משטה בי- הוא פונה אלי בחיוך- אתה לא יודע מיהו ר' יצחק ? כל העולם יודע ואתה לא יודע ? לא יתכן, אתה צוחק ממני."
נענעתי בכתפי ועניתי לו : אני לא יודע, תאמין לי, שאני לא יודע.
"לא שמעת על רבי הקדוש רבי יצחק לוריא שקוראים לו האר"י הקדוש ?"
האר"י הקדוש ! בודאי שאני יודע אבל אתה מדבר על ר' יצחק הקדוש שהוא הרבי שלך שאמר לך שכאן קבור קדוש ולא האר"י הקדוש.
"לא הבנת אותי! התכוונתי לאר"י הקדוש שהוא הרבי שלי ואני שומר ביתו ושומר הקבר שלו ואני קשור אליו כבר למעלה מארבע מאות שנה."
והוא אמר לך שכאן קבור צדיק - שאלתי בתדהמה.
"כן, הוא אמר לי זאת ביום שטיילנו יחד בשטח הזה."
אבל איך זה יתכן, הרי האר"י הקדוש כבר נפטר למעלה מארבע מאות שנה, ואיך
טיילת איתו ?
"אני מתפלא עליך שאתה שואל כמו כולם, הרי אתה מפורסם כאיש יודע ענין, את שאלתך כולם שואלים והיא שאלה צודקת אבל אינני יכול לענות עליה. נכון שיש לך קושיה, קושיה גדולה, אבל אתה הלא שמעת לא פעם מפי רבך שכל קושיה היא קליפה שלא נותנת לאכול את הפרי וכל קושיה בעיון היא כקליפת האגוז, החופפת על המח ומכבידה על ההבנה."
דבר לענין ובלי רמזים ובלי משלים- אמרתי לו ברוגז .
"אני מדבר לענין. הרי זה כל כך קל להבנה ומדוע למה לא מבינים, תראה, הנה לך שתיל של עץ, נכון שכל העץ שיהיה בעתיד כבר נמצא בשתיל ?"
נכון ומובן.
"אם כן למה קשה לך להבין שהעיקר נמצא בעצם של המת, נמצא וחי כמו העתיד בגרעין, רק צריכים לדעת כיצד לדובב את העצם, ולזה נועד המספר שמונה 8 כמספר ד ב ר.
ואם תשאל למה שמונה ? כך אמר לי הרב, שמונה זה מספר החית. חית =שמונה, ובשמונה נשימות מחיים הכל גם את הגרעין המת, מדוע אתה תמהה האם אתה חושב שאני משקר לך, מספר לך מעשיות לא נכונות, בדויות או שאתה חושב כמו ר' שמואל וכל אלה המסובבים אותך, שאני לא חי, שנפטרתי וקברו אותי אלא שלהם יש סיבה טובה לומר כך מפני שאני מפריע להם בסידורים שלהם כפי שאמר לי ר' שמואל."
מי הוא ר' שמואל ומה הוא אמר לך ? שאלתי אותו.
"שמואל ? אתה מכיר אותו היטב, נפגשת איתו פעמים רבות, הוא בנו הגדול של ר' חיים שאסף וסיים את כל תורתו של ר' יצחק כפי שאומרים, והם הזמינו אותי אליו שיגיד לי שאני לא חי ומעשה שהיה כך היה.



בשנים הראשונות לאחר פטירתו של רבי, רצו לספוד לרבי על קברו, הביאו אנשים לקברו, ערכו אזכרות ואשכבות ליד קברו, ולקחו כספים בעד סידור האשכבות ואילו אני הפרעתי להם, היות שידעתי שהרבי לא רוצה בכך, הוא התנגד לכל החנופות וגם לעג להם, והם רגזו עלי מאד, הזעיקו את רבי שמואל והוא בא וצעק עלי על כך שאני מפריע. אמרתי לו שהרבי אמר לי שהוא נגד זה ואני משמשו ועלי להפריע להם, כשאמרתי לו את זה, הוא אמר לי שאסור לי בכלל להתערב, היות שאני לא חי אלא מת, ולמתים אסור להתערב בין החיים ולהפריע להם. אני לא חי ?
צעקתי, איך אתה אומר לי דברים כאלה, ואתה כן חי ?
בודאי שאני חי ענה לי רבי שמואל , אבי חי ואתה מת וגוזר אני עליך שלא להפריע להם, ואתה שמכיר אותי טוב היתכן שגם אתה תצטרף אליהם ותראה אותי כמת ?! חשוב מה שאתה רוצה, אבל שמע לאזהרתו של הרבי והתרחק ממקום זה שהוא קברו של צדיק מיוצאי מצרים.
שמעתי בקולו והתחלתי להתרחק, אנשי המועצה הדתית התפלאו על שאני מתרחק מן השטח ולא הולך אתם, ניגשו אלי ושאלו אותי מה קרה ? ועניתי להם ששומר הקברים אמר לי שבשטח קבור צדיק ואבי כהן. כשאמרתי להם את זה פרצו כולם בצחוק גדול. מי אמר לך ? סעדיה האויל ? הוא, האידיוט הזה ?! ורמזו לי על המצח לומר שהוא חולה רוח ר"ל מטורף בדעתו ומאז התייחסתי אליו כאל חולה רוח לא נורמלי אויל אידיוט שאינו יודע מה הוא מדבר ואין להתייחס לדבריו, על כן נמנעתי מלדבר איתו. נתתי לו תמיד כמה לירות והתרחקתי אבל סעדיה האויל לא תמיד קיבל את תרומתי, לפעמים כן ולפעמים לא לפי מצב רוחו אבל תמיד הוא חיפש את קרבתי ודיבר אלי בעת הליכתי כאל ידיד, בין שהקשבתי לדבריו ובין שלא הקשבתי. בכל פעם שהייתי בצפת הוא מצא אותי, הוא מצא אותי גם בסמטת האומנים ותמיד התפלאתי מנין הוא יודע שאני בצפת ומה הוא רוצה ממני ? אף פעם לא הביע לפני איזו משאלה, לא בענין כסף לא בעניני עבודה וכשמצא אותי בסמטת האומנים שאלתיו מנין הוא יודע היכן אני נמצא ? ענה לי בפשטות, רבי יצחק אמר לי שאתה כאן. שאלתיו ומתי הוא אמר לך ? ענה לי בפשטות אז באותו ערב. שאלתיו על איזה ערב אתה מדבר ? ענה לי : אתה כדרכך תמיד שוכח ממני, אך אתה זוכר טוב מאד את אותו הערב, אי אפשר לשכוח אותו. וכך המשיך סעדיה להיטפל אלי בהליכתו. רציתי להשתחרר ממנו ושאלתיו אם יש לו מה לדבר אתי ואם הוא רוצה משהו ? והוא ענה לי בחיוך, מה שאני יודע אתה יודע ולא אני. אמרתי לו שלום והלכתי לדרכי וגם הוא אמר לי שלום. הרגשתי נוח כשהשתחררתי ממנו, אולם כשבאתי מאוחר בלילה לבית המלון, ראיתי אותו כשהוא הסתובב ליד בית המלון ושאל אותי אם אני רוצה ללכת איתו לר' יצחק ? עניתי לו שאני מאד עסוק ורוצה לנוח. חבל אמר, יכול להיות שר' יצחק מחכה לך, אמר והביט בי בעינים בוחנות וסיפר לי סיפור שלם שלא רשמתי אותו לצערי, אבל כשהפסקתיו באמצע ואמרתי לו שאני מאד עייף, נאנח, אמר שלום והלך לו לתוך החשכה. באותו לילה חשבתי על הסיפור שהתחיל לספר לי אבל במשך הזמן שכחתי אותו לגמרי.
בשנים שטיפלתי בשנת הארבע מאות לאר"י, הייתי פעמים רבות בצפת. זכורני שכשבאתי פעם לבדי לצפת הוא ראה אותי ממרחקים וצעק לחבריו השומרים והקבצנים : הנה הוא בא ! ורץ לקראתי לספר לי דברים על רבו ר' יצחק, האר"י הקדוש, שאמר לו שאבוא וצווה עליו לחכות לי וסיפר לי הרבה דברים מוזרים, כחבריו השומרים הקבצנים צוחקים ממנו, למה אתה מספר דברים מצחיקים ? שאלתיו. אין דבר ! הרבי אמר לי שזהו גורלו של עם ישראל ושל כל יהודי שצוחקים ממה שהוא אומר וממה שהוא מספר ושזה גם רמוז בשם שהקב"ה נתן לילד היהודי הראשון יצחק. באותו הלילה ישבתי איתו שעות ארוכות ליד הגדר של בית הקברות העתיק.





 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972