המעשה הטמיר
 


כגורלו של המקום המקודש ביותר, כך גורלו של האדם - מלך המשיח, שהוא בבחינת המקדש לגבי אנשים. מעשה שהיה, רבי יהושע בן לוי פגש את אליהו הנביא ושאל אותו: אימתי משיח בא ?
אמר לו: לך אצלו ושאלהו !
שאל אותו: והיכן הוא יושב ?
אמר לו: בפתח העיר.
ומה סימנו ? יושב בין עניים נגועים וחולים, כולם מתירים כל נגעיהם בפעם אחת, והוא מתיר וקושר, מתיר שנית וקושר, שמא יתבקש לבוא ולגאול את ישראל ולא יתעכב.
הלך ר' יהושע בן לוי לרומא וחיפש את המקום. כששאל את אנשי העיר למקומו של בית הנגועים, הסתכלו בו בתמהון. אדם זה יפה ומכובד, מה לו ולבית נגועים שכל איסטניס ומכובד מתרחק ממנו ומלכלוכו ת"ק פרסה על ת"ק פרסה ? עקמו את שפתותיהם מתוך בחילה לשמע המקום בלבד, ויעצו לו: אל תלך לשם - שכן אין זה אלא מקום לכלוך וצחנה. לא שם רבי יהושע בן לוי לב לדבריהם והלך לבית הנגועים, ככל שהתקרב למקום התמעטו ההולכים והמקום נראה יותר ויותר עזוב ושומם ומלוכלך, והאויר חמוץ מורעל ומצחין. נתכרכמו פניו של רבי יהושע בן לוי, אך הוא הוסיף ללכת, וכשהגיע למקום רעדו ידיו, בית מלא רפש, אשפה ולכלוך והוא כולו מלא מצורעים, נגועים, מוכי-שחין, ופצעים, שאת וספחת. אימה ופחד נפלו עליו אבל לא איש כרבי יהושע בן לוי יירתע. והוא המשיך ללכת וכשנכנס לבית סתם פיו ועצם את עיניו, הוא לא היה יכול להחזיק מעמד וכמעט שהתעלף, אולם הוא התגבר על עצמו, נשאר בתוך הלכלוך והסתכל בנגועים כשהם קושרים וחובשים את פצעיהם והמוגלה זבה מכל גופם, הסתכל וחיפש את האחד ותיכף מצא אותו, כולם ידעו אותו. הנגוע ביותר, החלש והמלוכלך ביותר, שתמיד כל היום פצעיו מגולים - כל היום מתיר וקושר, כולם עושים את זה פעמיים ביום, כל הנגעים בבת אחת, והוא, כל פצע ופצע לחוד, וכל היום עוסק במוגלה ובפצעים ובנגעים. הוא הנגוע ביותר והמנודה - כולם התרחקו ממנו, וכששאל את הנגועים עליו אמרו לו, הוא המלוכלך, כל הבית מלוכלך, אבל הוא הלכלוך בתוך הלכלוך, ואף אחד לא ניגש אליו. הפנה רבי יהושע בן לוי את עיניו לפני המלוכלך בתוך הלכלוך, והכיר אותו ולא היה יכול להסתכל בו ישירות מחמת האור שקרן ממנו, מתוך הלכלוך והפצעים. ניגש אליו והתעסק בחיתוליו, עזר לו להתיר ולקשור ולטפל בפצעים, מצץ את המוגלה מתוך פצעיו וניקה אותו מהלכלוך עד שנתגלה לו יופיו הנהדר "מלך ביופיו תחזינה עיניך". ישבו ושוחחו בסוד הגאולה ואור עליון קרן מתוך הבית המנוגע.



בלילה בו הוחלט על אתחלתא דגאולה, סיפר הממונה, ישבו ודנו למעלה בקשר לירושלים העתיקה והכותל המערבי. טענו הסניגורים: לא יתכן לנתק את הכותל המערבי מהישוב ולהשאירו בשבי האויב בודד וגלמוד, לעומתם, טענו המקטרגים: טרם הגיע הזמן וטרם הוכשר הדור.
טרם הוכשר הדור? הרימו הסניגורים קולם בשאלת תמיהה, היתכן להוציא לעז על ישראל עם קדושים ? והעלו על נס את גבורת הנוער ומסירות נפשם של בני הישוב לארץ הקודש, לאבניה וחורבותיה.
הוכשר הדור! צעקו הסניגורים, אולם המקטרגים לא הירפו, והוסיפו לקטרג: טרם הוכשר. החליטו להעמיד את העם במבחן כדי לדעת, אם הוכשר הדור או לא ?
היה שם למעלה אחד, שלא נמנה עם אלה ולא עם אלה אשר הזכיר את סודו של הכותל המערבי, את מעשה האשפה. הכותל המערבי עומד תמיד במקום שעומד, גלוי וחופשי לבניו הנאמנים - אלא שקורה ואין רואים אותו בגלל האשפה ששפכו עליו, והמכסה אותו מעין רואים וחוסמת את הדרך מרגלי הבאים.
מעשה היה והגיע זמנו של הכותל המערבי להתגלות התאספו מאות אנשים והרחיקו את האשפה ונתגלה הכותל, לקיים מה שנאמר "מאשפות יריב אביון" ומי עוד אביון ככותל - השריד המערבי החרב מבית מקדשנו פאר העולם. המשיך האלמוני ואמר: מרובים וחשובים הם גילויי הנוער והחיילים, וגדולה מסירות נפשם לטובת הארץ, ובענין הכותל מן הראוי שנבחנם בהסרת האשפה – אם יסירו את האשפה עד היום המיועד יתגלה להם הכותל - ויישאר בידם. והיום נועד לה' באייר - שנקבע כיום אתחלתא. הסכימו כולם למבחן. עמדו למעלה והכריזו על מקום הכותל ועל האשפה שמסביב לו, פנו למטה לכולם לקחת מעדר ולהסיר את האשפה כדי שהכותל יתגלה ברוב הדרו וזוהרו. התמהמהו לבוא, בא אחד, בא שני, לאט לאט התכנסו מסירי האשפה ומעדריהם בידם. הם התחילו בעבודה - אולם מספרם היה מועט. לכלל מנין עשרה לא הגיעו ועבודתם היתה קשה, קשה מאד, יומם ולילה עבדו כבודדים בעבודה מפרכת, כשהזיעה ניגרת על פניהם, להסיר את האשפה שנצטברה במשך דורות מתוך שנאת חינם, רכילות ושחיתות ולגלות את הכותל - שיישאר בידם - ולא הספיקו. הגיע היום המיועד - ה' באייר וערימות האשפה נערמות מעלה מעלה והכותל טרם נתגלה. האשפה שמסביב לו כיסתה עליו, מיואשים עמדו התשעה שמעדריהם בידם והסתכלו בצער ובתפילה כלפי מעלה, נתנו להם ארכה לשבועיים ימים עד יט' באייר ופנו בשנית למתנדבים. באו המתנדבים למלחמה, באו המתנדבים להעפלה ולפריצת דרכים אולם "מסירי האשפה" לא באו והתשעה נשארו מבודדים והמשיכו בעבודתם. קשה היתה העבודה ומפרכת, אולם גם הפעם לא הספיקו וכשהגיע היום שנקבע, יט' באייר, עדיין כיסתה האשפה את הכותל.
לא עמדנו במבחן - גילה הרב והכותל המערבי ניתק מאתנו אולם הבטחה קבלנו. תמיד בכל עת ובכל זמן שנצליח להסיר את האשפה מתוך חיינו יתגלה הכותל וישוב אלינו ועדיין אשפה רבה בתוכנו - והיא הולכת ומצטברת על ידי שנאה ולכלוך, ועבודה קשה לפנינו. לא מאוחר - סיים הרב ופנה לכל מי שלבו דואב ומיצר בצער ישראל ועתידו, לאזור עוז לפנות את הלכלוך והאשפה ולגלות את הכותל המערבי ולפדותו. אחי ! תנו יד וקחו מעדר לפנות את האשפה מתוך חיינו.






קישורים לדפים פנימיים


 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972