האבן מהכותל
 


ביום י'ט באייר תש"ח, יום השנה לנפילת ירושלים העתיקה, הוציאה הרבנות הראשית כרוז הקורא להתייחד עם זכר העיר העתיקה ומוסדות התורה שנחרבו בה.
יום זה נקבע בעיקר כיום התייחדות עם הכותל המערבי, המקום המקודש ביותר ליהודי, שריד בית המקדש ומרכז הכיסופים והגעגועים, אשר הוצא מידי היהודים במלחמת השחרור ומאז נחסמה הגישה אליו.
באותו הזמן הוקם בהר ציון מעל למרתף השואה, בית העדות, אשר הכיל צילומים תבניות וזכרונות מבתי הכנסת והישיבות שהיו באירופה ונחרבו כליל.
בלטה במיוחד תבנית "החורבה", בית הכנסת הגדול שבירושלים העתיקה שנחרב כליל. מי שהשקיף ממצפה הבית על חורבות "החורבה", לבו התפלץ על האי שופרא דבלי בארעא. בדומה לזה שאר המוסדות, בתי הכנסת והישיבות ששמותיהם נרשמו במגילות הקלף שהניחו בשתי אבנים, למשמרת לדורות הבאים, ולנוער שיעלה להר, למען יידע העם ויכיר את הנכסים הרוחניים שאבדו עם נפילת ירושלים העתיקה במלחמת השחרור. האבנים אינן משמשות כאבני גלעד למה שהיה ואיננו, בחינת קדיש לנפטר. בית העדות כולו שימש עדות לקיים, לחי בתוכנו, ופועם בלב. השם "בית עדות" נלקח משיר המעלות לדוד על עליתו לירושלים "ששם עלו שבטים, שבטי יה, עדות לישראל".



הפעם עלו למקום, כעדות לישראל. במקום מכובד. ליד אבני העדות, היה שבר אבן מהכותל המערבי שהובא למשרד הדתות ע"י אנשים נאמנים שביקרו בעיר העתיקה.
במרכז "בית העדות" היתה מונחת אבן קטנה שהביאו שני כמרים כמתנה לממונה לאחר ביקורם ליד הכותל המערבי העזוב. האבן היתה מונחת על פרוכת משי. כשהביאו את האבן לממונה לא ידע כיצד להתייחס אליה, והיסס אם לקבלה או לא. הממונה הסתפק מאד מה לעשות. וכשקיבלה רצה לגנוז את האבן ולא להציגה לראווה, הוא לא עשה כן בשל האנשים שהעלו את האבן ועקבו אחריו לדעת מה יעשה בה. ובכדי להדגיש את חיבתנו לכותל שם את האבן במקום מכובד, על פרוכת של משי. מסביב לאבן זו ספרו הזקנים שבהר, מעשה מוזר בשמו של הממונה, אשר הסתייג ממנו:
שעה שהעלו את האבן לבית העדות היה שם מקובל זקן אחד שהיה רגיל לבקר בהר בכל יום חמישי, הואיל ואותו יום יום שני בשבוע היה, התפלא הממונה כשמצא את הזקן לידו והזמינו לבית העדות כדי להניח יחד איתו את האבן במקום שהועיד לה. הזקן הלך אחרי הממונה אך פניו היו חיוורים כסיד. הם נכנסו לחדר העדות ושם מסר הממונה את האבן לידי המקובל. באותו רגע קרה דבר מוזר. המקובל נטל את האבן בידו והיא נשברה לרסיסים. רק רסיס קטן נשאר שלם. חיור ועצוב קם המקובל על רגליו והפנה מבטו לעבר הר הבית כמבקש סליחה. הממונה הניח את הרסיס במקום, וקיבל עליו לצום בכל יום שני במשך חודש ימים, ואילו המקובל קיבל עליו לצום כל יום שני במשך שנה תמימה.
אחרי שמונה חדשים שוב נפגשו בהר, המקובל והממונה, וגם הפעם היה זה ביום שני בשבוע, ולא ביום הקבוע לביקוריו של המקובל הזקן. ביקש המקובל מהממונה שיעלה אתו למצפה הבית. השניים עלו יחד לגג והשקיפו על הר הבית. כעבור זמן מה פתח המקובל ואמר:
הזוכר אתה את המקרה באבן ?
בוודאי שאני זוכר! ענה הממונה. מאורע כזה אינו נשכח.
לפיכך באתי לגלות לך "השערה" משלי על המאורע כדי לנחמך, ולהסיר את המועקה מלבך. ואולי, גם זה לטובה.
ואז סיפר המקובל לממונה, שקבלה לו מבית אביו, שבין אבני הכותל המערבי שקועה אבן אחת שהונחה ע"י ירבעם בן נבט בזמן ששרת את שלמה ועזר לו בבנין הבית. האבן הזאת עמדה לו לזכותו של ירבעם ועיכבה את גאולתם של ישראל. ומי יודע אם לא זאת האבן שנתרסקה לרסיסים ועתה אין הגאולה תלויה אלא בנו.
הממונה לא הספיק לברר פרטים כיון שהמקובל הלך מיד לאחר שאמר את דבריו ואחרי שלושה חדשים הלך לעולמו.









 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972