חודשי השנה / הקדמה לחודשי השנה / החודשים השמות והשבטים - ב'

החודשים השמות והשבטים - ב'
 

שמות החודשים

שמות החודשים שאנו משתמשים היום, נקבעו אחרי שיבת ציון. במקרא נמצא מספר שמות כגון: ירח האיתנים, זיו, בול וכו'. החודשים במקרא בעיקרם נקראים בשמות סידוריים ליציאת מצרים, כשחודש ניסן הוא החודש הראשון שבו יצאו ממצרים, ושאר החודשים נקראים לפי הסדר המספרי, שני ליציאת מצרים, שלישי ליציאת מצרים וכו'. יש להניח שבתקופה מסוימת השתמשו בשתי השיטות גם יחד, כפי שזה משתקף מהפסוק "בחודש הראשון הוא חודש ניסן" (אסתר ג,ז) מבחינה זאת, יש לראות בשמות החודשים - השמות הסידוריים שלאחרי יציאת מצרים ובשמות הבבליים שלאחרי גולת בבל, תחנות לשחרור מהגולה, ולכוון את העולם לקראת הגאולה והתיקון.
שמות החודשים שאנו משתמשים בהם כיום - אומרים חז"ל: הועלו מבבל (ירושלמי ר"ה פרק א' ב). פירושם של שמות אלו הם ביסודם אכדיים. ולא רק את שם החודש הביאו אתם מבבל, אלא הרבה שמות ומנהגים נוספים הביאו אתם מגלות בבל כדי להזכיר את יציאת בבל כשם שמזכירים יציאת מצרים.
בימי גלות בבל החלו לקרוא לחודשים בשמות בבלים-אשורים כדי להיזכר תמיד בארצות הצפון שמהם נגאלו בימי שיבת ציון (לפי הסבריו של הרמב"ן), בהתאם לנבואת ירמיהו "לכן הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם " (כ"ג, ז-ח).



השבטים

החודשים הם סמלם של שבטי ישראל, אשר נמסרו לפי המסורת לרשותם של שבטי ישראל כמפתחות למימוש ייעודם לתיקון העולם וגאולתו, ושניהם קשורים זה בזה.
י"ב השבטים לי"ב החודשים כשכל שבט ממונה על אחד החודשים.
הייעוד והזמן של י"ב החודשים נמסר ליעקב ובניו לשם תיקון העולם, ומכאן הביטוי "מקדש ישראל והזמנים" – ישראל והזמנים שניהם קשורים זה בזה. השבטים מסמלים את דרך הגאולה והייעוד של העולם ועם ישראל, והם המקדשים את הזמן שהוא גילוי אנושי, אשר מטרתו לאפשר לאדם והעם הנבחר, לתקן את העולם ולקדשו כפי שהיה בראשית הימים, ושאחרית תהיה כראשית. התורה העבירה את מפתח קביעת הזמנים לשבטים, המשמשים כמפת הגאולה, וסימני דרך לקראת היעד לתיקונו של העולם. שמות השבטים גם רומזים לגאולת ישראל והעולם כפי שאומרים חז"ל בתנחומא שמות ג :
"ראובן על שם: ראה ראיתי את עני עמי,
שמעון על שם וישמע אלוקים את נאקתם ,
לוי על שם הפסוק ונלוו גויים רבים אל ה',
יהודה: אודך ה' כי אנפת בי,
יששכר - יש שכר לפעולתך,
זבולון - בנה בניתי בית זבול לך,
בנימין - נשבע ה' בימינו,
דן - וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנוכי,
נפתלי - נופת תטופנה שפתותין כלה,
גד- והמן כזרע גד,
אשר- ואשרו אתכם כל הגויים,
יוסף- על שם יוסף ה' שנית ידו" (תנחומא שמות ג).
דורשי רשומות רואים במדרש זה סימני דרך לאתחלתא דגאולה של דורנו, ועוסקים בהם בתיקון ליל חג העצמאות. הם גם מבארים את שמות השבטים לאור תפקידם המשיחי במערכת חודשי השנה. כל חודש, שליחותו וייעודו, לפי השבט. לאירועיו, חגיו, וגיבוריו ציוני דרך לזמני הגאולה, הקושרים אותם עם אירועי החודש והזכויות המיוחדות של החודשים.


ארועי החודש
במשנתם של יודעי בינה לָעתים, יש חשיבות רבה לאירועי החודש – כל אירוע משאיר את רישומו בתולדות העם והעולם, וככל שהארוע מתייחס יותר לתורה, יש לראותו כארוע אשר השפעתו נצחית, ולא זמנית וחולפת כפי שאומרים ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות
את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וכמי שקיבל את התורה, וכמי שנדד במדבר, כבש את הארץ, הלך לגולה, ושב עם שבי ציון. הוא גם צריך לראות את לידתו כאילו למענו
נברא העולם והכל מתרכז סביבו." על המחנכים והדרשנים ללוות את פעולותיהם
בהתאם לאירועי החודש שלהם משמעות בשני היבטים :
האחד, משמעותם של תאריכי החודש, ובהיבט השני, הקשר לקריאת פרשת השבוע וההפטרה.
משמעות התאריכים הוא ההיבט הבסיסי של החגים, המועדים, והימים המיוחדים, הכולל מצוות ומנהגים רבים. לעומת זאת נקודת המבט דרך פרשת השבוע, כוללת עשיה חינוכית ולימודית המקיפה נושאים רבים בהבנת המצוות ובמחשבת ישראל.
אנו מציינים תאריכים מסוימים במסגרת החודש ומשאירים את נושאי הפרשה לספר נפרד.
אירועי החודשים, הקשורים לעם ישראל וי"ב השבטים, קובעים גם את זכויותיהם של אותם החודשים והם, כפי הנאמר בפרק ג' במדרש אבא גוריון:
לניסן- זכות הפסח,
לאייר- זכות המן,
לסיון- זכות מתן תורה
לתמוז- זכות הארץ,
לאב- זכות ההבטחה להפיכת קללה לברכה והפיכת אבלם לששון (ירמיה לא יב')
לאלול- זכות השמחה דכתיב "ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול" (ירמיה ו, ט)
לתשרי- זכות הרגלים,
לחשוון- זכות שרה,
לכסלו- וטבת זכות חנוכה,
לשבט- זכות אנשי כנסת הגדולה
ולאדר- זכות השמחה.
שמות החודשים ברורים וקבועים ללא שום מחלוקת והם: ניסן, אייר, סיון, תמוז, אב, אלול, תשרי, חשוון, כסליו, טבת, שבט ואדר. (ואדר ב' בשנה מעוברת).
גם המזלות קשורים לחודשים ללא שום מחלוקת והם: טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי ודגים.
מהו מהות הקשר שבין השבטים לחודשים - אין דעה אחידה. דעה אחת מונה את השבטים לפי הסדר המקובל: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דן, נפתלי, גד, ואשר, יוסף, ובנימין. בשיטה זו נוקט הרב י. עמדין בסידורו "שער השמים". אולם לפי הילקוט
שמעוני והרמב"ן, מקבילים החודשים לסדר חניית השבטים במדבר, שהיא מפת השבטים כדלהלן:
יהודה יששכר זבולון מחנה אחד ותקופה ראשונה,
ראובן שמעון גד, מחנה ב' ותקופה שנייה,
אפרים מנשה בנימין, מחנה ג' ותקופה שלישית.
דן אשר נפתלי מחנה ד' תקופה רביעית,
הסדר הזה מקובל ביותר, ולפיו נסביר את החודשים והשבטים.
בדרשותי פיתחתי גישה חדשה, על מיקומו של הענין במספר הפרק ומספר הפסוק. יודע אני שהרבה מדענים רואים את המצאת הפרקים כהמצאה לא יהודית. בחומש שאני מכין עם האותיות השונות, אף דיברו והתווכחו על כך. דעתי שונה מדעתם, אני דוחה דעתם עקב העובדה שהמסורת מסמנת את מספר הפרקים שבכל חומש, ומסתמכת על פסוק מסוים, כמו המסורת לגבי ספר בראשית שפרקיו חמישים, וסימנך "ה' חננו לך קוינו" האם מותר להניח שהסימן הוא לא מסורתי- רבני ? הגישה הזאת דורשת זהירות ואינני מעלה אותה לרעיונות חדשים, אלא כרמזים לרעיונות הנמצאים בחז"ל.
החדרתי את הגישה הזאת בשטחים רבים ואני מקווה לרכזם בספר מיוחד ולאחר שאקבע את הכללים על יסודות איתנים וזהירים.
אנשי סוד מספרים, שבאותו לילה בו ראה יעקב בחזון את הסולם, ואיחוד האבנים, הראתה לו הלבנה, את ברית-המסע. את דמויות י"ב המזלות חקוקות באבנים, אז הבין יעקב שי"ב בניו ממונים על י"ב החודשים, הקובעים את כיוונו וכוחו בדרך ליעד.
אחרים אומרים, שאת השתייכותם וקשריהם של כל אחד ואחד מהשבטים עם מזלו וחודשו, קבע יעקב לפני מותו, לפי טעמים ונימוקים הנרמזים במקומות שונים. מספרים שלפני מותו קרא יעקב לי"ג בניו, - י"ג בנים כבשנה מעוברת, מפני שאת יוסף חילק לשניים, וקבע את בניו (של יוסף) אפרים ומנשה כשני שבטים, כראובן ושמעון. היה לו בזה סוד גדול ומטרה עליונה - מטרת האיחוד השלם, האיחוד המתקרב הדומה לאלוקים שמידותיו הן י"ג ושמו "אחד" כמספר יג א.ח.ד. = יג, וכך בירך את בניו, וסיפר להם את חזון חלומו, וציווה עליהם לשאת את מיטתו למערת המכפלה לפי הסדר של ארבע שורות לארבע כנפות הארץ, כשבכל שורה שלושה שבטים. זהו הסדר השמימי לתקופות השנה, והוציא את לוי מן השורות, שכן אותו קבע ככהן לאל עליון, ללכת בראש, ולהתפלל את תפילות העם . וציוה עליהם לשמור תמיד על הסדר הזה, כפי שראה את מזלותיהם בחזונו. הסדר הזה נקבע כסדרם השמימי, כפי שמסופר בילקוט שמעוני שמות תי"ח.
ההקבלה שבין י"ב החודשים וי"ב השבטים קבעה תחומי התייחסות כפולים לחודשי השנה, תחום ההתייחסות ל"לידה" הקובעת את החודש של לידת השבט, ותחום ההתייחסות ל"ממונה" הקובעת את השבט הממונה על החודש. שני ההתחומים הללו נפרדים הם, ואין התאמה ביניהן. עפ'י ההתייחסות לחודש מנקודת מבט של "הלידה" נולד ראובן בכסלו, שמעון בטבת, לוי בניסן, יהודה בסיון, יששכר בסיון, זבולון בתשרי, דן באלול, נפתלי בתשרי, גד בחשון, אשר באדר, יוסף בתמוז, ובנימין בחשוון. אנו מציינים את הלידה של השבטים, היות שהורים רבים קוראים לבניהם בהתאם לתאריך הלידה הזהה ללידת השבט, אך לא מצאנו חומר לבסס את מינוי החודש בלידת השבט, וזה גם בלתי אפשרי היות שרבים מהשבטים נולדו באותו החודש.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972