מכתב לאמא
 


יום אחד פשטה שמועה בגיטו: חוטפים ילדים !
אימה נפלה על הגיטו. אבות ובמיוחד אמהות התחילו להתרוצץ ולחפש דרך איך למלט את ילדיהן מידי האכזרים.
לאמו של יוסקה היו מכרים גויים. ולכן מיהרה להביא את הילד לביתו של אחד מהם, כדי שיחביא אותו עד יעבור זעם. בתחילה סירב הילד להשאר בין הגויים, אך לבסוף ציית לאמו והבטיח לה כי ישאר יהודי נאמן ויכתוב לה אם רק יוכל.
האם ניספתה עם שאר קדושי ישראל. יוסקה ניצל. הוא התגלגל למנזר, לבסוף פדה אותו משה דודו, שהיה חייל בבריגדה היהודית, והביא אותו לארץ-ישראל.



בהר ציון נהגו לקיים את "יום האם" בי'א במר חשוון, יום פטירתה של רחל אמנו.
ביום זה עלה גם יוסקה יחד עם חבריו ללימודים להר ציון, להתיחד עם זכר רחל אמנו. הילדים בקרו בקבר דוד המלך, במרתף השואה, ובפינת רחל אמנו.
יוסקה עמד שעה ארוכה ליד צנצנות האפר שבמרתף השואה ודמעות זלגו מעיניו. גם בפינת רחל אמנו עמד בארשת דכאון ושמע בקשב רב את סיפורו של המדריך על מותה וקבורתה של רחל אמנו. וכאשר סיים המדריך את דבריו בפסוק: "קול ברמה נשמע, בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה"... בכה שוב.


אחר כך בירך הממונה את הילדים, מסר לכל אחד מהם גלויה מצויירת, וביקש מהם לכתוב מכתב ברכה לאמא מהר ציון, יפה נוף, משוש כל הארץ.
הילדים קיבלו את הגלויה ברצון ובתודה, וישבו לכתוב. אך יוסקה ישב נרגז ונסער. הוא דחה את הגלויה שהושיט לו הממונה ללא מלים. וכאשר שאל אותו הממונה: מדוע ?
לא השיב. הוא פנה לאחוריו והסתלק.
הממונה הבין שיש סיבה לסערת לבו של הילד ועקב אחריו.
הילד עבר בין הילדים הכותבים, הביט בזה והביט בזה, כשהוא חונק את דמעותיו.
לבסוף עמד לרגע חוכך בדעתו, וכמי שהחליט ניגש ברוגז אל הממונה וביקש גלויה. כשקיבל את הגלויה התיישב באחת מפינות האולם, הסתיר את פניו בכפות ידיו וכתב בריכוז רב. כשסיים . חזר אל הממונה וביקש מעטפה.
אמר לו הממונה: גלויית דואר שולחים כמות שהיא, ואין צורך במעטפה.
אך הילד עמד על דעתו, והממונה נענה לו.
למחרת, כאשר הגיעו דברי הדואר להר ציון, היה ביניהם מכתב אחד מוזר עד מאוד.
על המעטפה היתה כתובת:
הגברת דבורה נ. הר ציון,
מרתף השואה, צנצנות האפר.
רעדה אחזה את אנשי ההר מי כתב את המכתב המוזר הזה ? ולמי הוא נועד ?
ואיך אפשר למסור אותו לנמען ? איש לא העז לפתוח את המעטפה, ואיש לא ידע מה לעשות בה. לבסוף אמר הממונה: הניחו את המכתב במקום שאליו נשלח. שימו אותו על צנצנות האפר. וכך עשו.
ברגע שהניחו את המכתב על צנצנות האפר, רעד פתאום האפר שבתוך אחת הצנצנות ואנקות נשמעו בחלל המרתף, אנקות כאב מהולות בנימה של שמחה. אימה נוראה
נפלה על כל הנאספים.
ימים מספר היה המכתב מונח על צנצנות האפר. לבסוף נפל מעצמו ונפתח. גלויה, מאותן הגלויות שחילק הממונה בי"א חשוון, נפלה מתוכה על הארץ.
על הגלויה היה כתוב :
אמא היקרה, שלום לאפרך.
הבטחתי לך לכתוב. אבל לא ידעתי איפה את ולאן לשלוח את המכתב. עכשיו אני יודע. הראו לי את אפרך ואני מקיים את הבטחתי.
אצלי הכל טוב. אני גדל בבית הדוד בארץ-ישראל יחד עם ילדיו. היום הייתי בהר ציון,
סיפרו לי על רחל אמנו הבוכה בקברה על שילדיה אינם באים אליה. ראינו את קברה מרחוק. אל תבכי אמא, הייתי היום ליד אפרך, לי טוב בזכות הדוד. אנא ספרי זאת גם לאבי הקדוש.
יוסקה,



קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים...



חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972