|
החתונה הגדולה – סיפר ר' שלמה, נערכה בכל המקומות, בכל הגיטאות ובכל מחנות ההשמדה כפי המנהג שנערכה בקהילת שרוינט, ממנה שמע פרטים מדויקים.
באותו היום, בו נהרג איש הגיסטאפו בעיר, הוציאו כאות אזהרה גזירת נקם לשרוף את בית הכנסת היחידי שנשאר עדיין בגיטו, יחד עם עשרים איש, אנשי המועצה היהודית עם הרב הישיש ר' אריה בראש. הוציאו פקודה, שעל הנדונים למוות לבוא בעצמם לשריפה, ביום חמישי בשעה שש בבוקר לבית הכנסת. איש לא יחסר, ואם חלילה יחסר מישהו, ימלאו את מקומו בחמישים אחרים.
כולם החליטו לקבל עליהם את הדין ולבוא לשעה המיועדת, שלא להמיט אסון על אחרים. הלך הרב הישיש מבית לבית ועודד את הנידונים וביקש מכולם לבוא בקיטל ותפילין ומעט משקה לבית הכנסת לקידוש השם ו"לחתונה הגדולה". הסתכלו כולם בתמיהה בפני ר' אריה, לאיזו חתונה מתכוון?
התאספו כולם בשעה המיועדת בבית הכנסת והביאו איתם, כדרישת הרב, קיטל ותפילין ומשקה. ר' אריה היה לבוש, תכריכים ועליה קפוטת המשי שלו והשטריימל, הוא היה הדור בלבושו, כמלאך ה', ופניו קרנו מגיל. הנאצים סתמו את הבית מכל הצדדים ושמו פחי נפט ובנזין בפינותיו, להציתו. מסביב עמדו כל אנשי הגיטו והסתכלו בחרדה. בינתיים, בשעה שהקריאו בחוץ את פקודת הגיסטפו והאזהרה לקהל, התקיימה בבית הכנסת פנימה החתונה הגדולה עם הקב"ה. הרב ר' אריה עלה על הבמה ואמר:
אין לנו הרבה זמן. היום קצר והמלאכה מרובה, נערוך ברית חתונה עם ה"כביכול".
רבותי, הקב"ה הבטיח לנו חתונה. "וארשתיך לי לעולם". וכל מה שהוא "לעולם", קשור עם עולם הנצח. ובכן, היום מתקיימת החתונה הגדולה. נהיה שמחים, היות שהגזרה ממהרת לבוא.
נלבש קיטל.
לבשו כולם את הקיטל.
נתעטף בטלית, שהוא טליתו של ה"כביכול".
התעטפו בטליתות.
ועכשיו נניח תפילין, כתרי פאר, תפילין של יד ותפילין של ראש.
בבחינת לבי ובשרי ירננו לא-ל חי.
הניחו תפילין.
ועכשיו נעשה ז' כריכות על הזרוע, כשבע ברכות לחתונה.
כלם כרכו את הרצועה על האצבע.
ועכשיו נכריז בקול שמח: "וארשתיך לי לעולם".
הקהל חזר אחרי דבריו: "וארשתיך לי לעולם".
"וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים".
והקהל אחריו: "וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים".
והרב המשיך בהתלהבות: "וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'.
והקהל אחריו: "וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'.
בינתיים הציתו הרשעים את בית הכנסת והעשן התחיל להיתמר מכל הפינות. לשונות האש השתזרו מסביב לארון הקודש והספסלים. אולם ר' אריה עדיין עמד על הבמה וערך את החתונה.
ועכשיו, רבותי, אני מקריא את הכתובה בקיצור נמרץ ומצרף את ספרי התורה כשני עדים "אתם עדים"! פנה מול הספרים הקדושים והקריא את הכתובה:
"בעזרת השם.
בחמישי בשבת, לפרשת לך לך חשוון שנת תש"ג, פה קהילה קדושה שרוינט.
"איך החתן הקהל הקדוש בק"ק שרוינט המכונה, פארפעסטער יודע אמר לה להדא שכינתא הוי לי לאנתי כדת משה וישראל ואנא אשלח ואוקיר ואיזון. כהלכות גוברין יהודאין בקדוש השם בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי, והכל שריר וקיים"
- ועכשיו רבותי לא תסתכלו לאש ולא תריחו את העשן. אנו תיכף מסיימים את החתונה ונשתה רק כוס של ברכה. ניקח כולנו את המשקה שהבאנו. והרב הרים את כוסו וצעק כלפי מעלה:
לחיים כביכול! לחיים! למזל טוב ולשעה מוצלחת.
לחיים, לחיים! – אנו אחריו נכבדי העדה, נחנקים מהעשן שמילא את בית הכנסת.
ר' אריה ירד מהבמה ובמטפחת הגדולה שבידו ניגש לכל אחד ואחד. שם את המטפחת בידו ואמר:
נקבל קנין כדת וכדין. נקבל קנין כדת וכדין, ברוך המקדש שמו ברבים.
והחתונה נערכה לעיני העולם כולו. ולאחר החתונה עלו שניהם, כמנהג העולם, לארץ ישראל, ומצאו את השולחן ערוך לפניהם.
|
