חגי ישראל / תשעה באב / אגדת הט' הקטנה

אגדת הט' הקטנה
בקינתו של ירמיהו ,,טבעו בארץ שעריה", כתובה הט' באות קטנה. על שום מה ?
 


בשעה שיצאה הגזירה מאת ה' להחריב את ביתו, היה רעש גדול בעליונים ובתחתונים. כל היקום שלמטה וכל הפמליה שלמעלה, אצו רצו בפיק ברכים להתחנן לפניו יתברך שישיב את הגזירה. חורבן בית המקדש לא ,מילתא זוטרתא ! זוהי סתימת מקור חיותם של כל מערכות היצירה והחויה, ועל כך נזעקו ובאו ימים ונהרות, יערות, הרים ובקעות, כל עצי השדה, כל חיות
הארץ ועוף השמים, והצטרפו למלאכים, לאפנים, לשמש ולירח לכוכבים ולמזלות, ובקשו רחמים לבטל את גזר הדין. ומידת הדין לעומתם אומרת : רב לכם דבר בדבר הזה, מפי עליון לא תצא הרעות...
כל הדברים שבעולם נבראו על ידי האותיות של האלף בית ואף הימים חיים ונזונים הם מכח אותיות הספירה שלהם.
כשמופיע יום חדש, מופיע ברחבי העולם שער רחב, וכשהשמש נוטה לשקוע הימה, מופיעה הספירה מעל גבי השער של היום החדש באותיות אש מנינו של יום הנולד ובא. היום יום ראשון (ג) , שלישי לחודש זה וזה : היום יום שני יום (ד) רביעי לחודש זה וזה וכן הלאה. ומאותיות אלו שבשרשרת הספירה שעל השערים יונק ונזון אותו היום היוצא לאויר ההויה בעולם. וככה מתגלגלים ומשתרשרים גלגלי זמנו של עולם משקיעה לשקיעה במרכבת השמש בשעה שהיא שוקעת במצולות הים : שערים וספירה בכל יום שער וספירה חדשה.



באותו יום מר ונמהר יום ט' באב, יום המוכן לפורעניות, עוד מימי יעקב אבינו והמרגלים כשעמדה השמש לשקוע בערבו של שמיני באב, והספירה התחילה לנסר בחלל העולם, קרבה ובאה בכדי להתלות על שעריה, עמדו האותיות של ט' באב והתחבאו בין האותיות, הקטינה הט' את עצמה שלא תראה. ידע יום זה מה צפוי לו ומה עלה בגורלו, ואמר : "אל יחד בימי שנה, במספר ירחים אל יבוא" - בשום אופן לא רצה לזוז ממקומו ולעלות על השער לבריאת היום. עמדו בשמים ואסרו לאותיות : "כשם שמברכין על הטובה, כך מברכים על הרעה" - השיבו האותיות : יתברכו אחרים ברעה ! אמרו להם שוב : גזרה היא מלפני המקום, חזרו האותיות ואמרו : גזרה עבידה דבטלא (גזירה עשויה להתבטל). וכך נמשך הויכוח בין שמים לאותיות, והללו לא אבו לציית, ועמדו בסרובן. מכיוון שכך, עמדו ונסרו את היום בעל כרחו ומשכו את האותיות בכוח וכפו עליהם להתלוות על גבי השער להולדת היום ויצאו האותיות בערב יום ט' לחודש חמישי באונס. אך האות ט' כשהיתה קשורה וכפותה בחבלים לא נתקררה דעתה, עד שעמדה ומיעטה את עצמה. התכווצה והתקפלה כגרגיר קטן לבל יראה קלונה ברבים ולבסוף נאחזה בקרני השמש בעת שקיעתה וטבעה יחד איתה. ולא עוד אלא כשראו השערים מה שעשתה הטי"ת עשו אף הם כמותה ושקעו בארץ. זהו שאומר הכתוב "טבעו בארץ שעריה" עם ט' קטנה.


כשראה ירמיהו הנביא במעשה הטי"ת אמר, מעתה שוב לא אצער עלובה זו, וכשם שבפרק ראשון של איכה שנכתב לפי סדר הא"ב, באה האות ט' בקללה, טומאתה בשוליה, הרי בפרקים שלאחריהם העניק לה ברכה : טובים, טוב טוב... ובכדי לפצותה, קבעוה גם בימים טובים, שבהם רואים בני-ישראל וארץ ישראל בנחמה : ט"ו באב וט"ו בשבט.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972