מימין נכנסו אשה ושבעה ילדים שנראו בני גילים שונים. משמאל קפצו פנימה איש מזוקן עם חמישה נערים צעירים סביבו, ואילו מהפתח האמצעי התגלגל יהונתן, צעיר ילדי הגן לבוש ככד שמן. "והיכן כל שאר הילדים?" שאלו האמהות המופתעות שלא מצאו את ילדיהן בין המחופשים. ואז נשמעה מבחוץ שירת הנרות, ולגן נכנסו תשעה נרות צבעוניים כשהשמש בראשם, ובעוד הם שרים הציצו מבעד לחלונות הגן ילדים וילדות שפניהם מוסתרות במטבעות זהב ובסביבונים.
עכשיו, כשכל הילדים כבר הופיעו, נחה דעתן של האמהות, והן התיישבו לאכול סופגניות ולביבות בחברת ילדיהן, כשגלית, יד ימינה של ציפורה הגננת, מנגנת שירי חנוכה.
לאחר שעה קלה פנתה ציפורה הגננת לאמהות, והסבירה את פשר ההזמנה ל"חג הילדים". "אמהות יקרות, זה עתה ראיתן את כל ילדי הגן מחופשים לדמויות וסמלי החג. בוודאי זיהיתם ביניהם את מתתיהו ובניו, את חנה ושבעת בניה, את הכד הקטן, הנרות הזעירים, דמי החנוכה והסביבונים, והרי כל אלה קשורים במיוחד לילדים. בזכות הילדים של חנה ושל מתתיהו זכינו לחג חשוב זה, בזכות הכד הקטן והזעיר זכינו שמנורת המקדש דלקה שמונה ימים, ולכן גם כל עיסוקי החג היום, הסופגניות, הנרות הקטנים והצבעוניים, הסביבונים ומעות החנוכה מכוונים לילדים כהבעת תודה. לכן החלטנו לקרוא למסיבה זו "חג הילדים", ועכשיו נמשיך ליהנות ולשיר".
איתמר שעד כה התאפק וחייך רץ לאימו, חיבק אותה ושאל: "נו, אמא, עכשיו את מבינה? גילית כבר את הסוד?"
|