הקהל / עטרה ליושנה / ההתעוררות למען מצוות הקהל ועשיית זכר לה

ההתעוררות למען מצוות הקהל ועשיית זכר לה
מצוות הקהל היא מן הענינים שנשתכחו מישראל "מפני היד שנשתלחה במקדשך" ומשום ש"גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו". אפילו בקרב היהודים יושבי הארץ, אשר בכל הדורות קיימו במסירות נפש את שאר המצוות התלויות בארץ, נשכחה זכרה של המצווה החביבה הזאת. אפילו תלמידי החכמים מיעטו לעסוק ולא חידשו בה חידושים של תורה. עם ההתגברות העליה לארץ-ישראל, במאה שעברה ולאחר שבני ירושלים ייסדו את אם המושבות פתח-תקוה, בשנת תרל"ח (1878), שוב עמדה על הפרק סוגיית קיום מצוות שנת השמיטה. הרבה דנו בכך חכמי אותו הדור בארץ ובחו"ל, עד שהורו הלכה אבל להקהל שהיא מצווה מובהקת ממצוות השמיטה לא הגיעו ואף הם שכחוה.
 

תש'ו מעמד 'זכר להקהל' הראשון לאחר החורבן

רק בסכות תש"ו, במוצאי שנת השבע, התקיים בירושלים, מטעם המרכז לתרבות של הפועל המזרחי ועל-פי תוכנית שהרבנים הראשיים לארץ-ישראל הסכימו לה, מעמד חגיגי "זכר להקהל". זאת הייתה הפעם הראשונה לאחר "אלפיים שנה", כמעט , שיהודים התכנסו בירושלים להשמיע ולשמוע, כפי שמגדיר זאת הרמב"ם בהלכות חגיגה, "דברי האל".
המונים עלו אז לירושלים ובאו לבית הכנסת "ישורון". במעמד הזה השתתפו הרבנים הראשיים לישראל וראשי הציבור. בבית הכנסת אמרו בציבור פרקי הלל, קראו פסוקים מן התורה והלכו בתהלוכת המונים אל הכותל המערבי. שם קראו את הפרשיות שהמלך היה קורה ולפי הוראת הרבנים הראשיים קראו מתוך חומש ולא מספר תורה. אולם היו גם כמה קבוצות שקראו מספר תורה, ולא מיחו בהם חכמים. המעמד היה רב רושם והיו אף שהגדירוהו היסטורי. לאחר שנת תש"ו קוימו בכמה ממוצאי השמיטות הבאות, עוד מעמדים של "זכר להקהל". מהם ברוב עם ועדה ובחגיגיות מרובה כפי שהיה בסוכות תשמ"ח ברחבת הכותל המערבי. (ראה פרק י': עטרה ליושנה עכשיו).


האדר'ת – המעורר ל'הקהל' בימינו

מי שעורר את ההתעוררות הראשונה להקהל בדורות האחרונים היה האדר"ת, רבה של ירושלים הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים. הוא חיבר שתי חוברות מחשבתיות-הלכתיות על מצוות הקהל ופירסם אותן בעילום שם. האחת "קונטרס זכר למקדש" שהוציא לאור בתרמ"ט (1889) עוד בהיותו רבה של פוניבז'-ליטא והשניה "דבר בעתו" שראתה אור בירושלים.

מדוע תגרע מצוות הקהל?

בהקדמה ל"קונטרס זכר למקדש" תמה האדר"ת תמיהה גדולה:

"ומעתה שאלה גדולה יש לשאול מדוע תגרע מצות הקהל החביבה והקדושה שלא נעשה לה שם ושארית אצלנו תמיד. מה שהיתה נוהגת בזמן המקדש אחת לשבע שנים ומי גרע זאת מלולב וכיוצא בזה?"
(קובץ הקהל, הוצאת מוסד הרב קוק תש"ו, עמוד ט"ו).

תוך שהאדר"ת דן בקונטרסו בענין קיום מצוות הקהל הוא קובע, משני טעמים, שכבר בימי בית שני לא היתה מצוותה מן התורה:
א. משום שהתורה תלתה המצווה במנין השמיטין וכל הזמן שאין השמיטות נוהגות מן התורה – שהרי אבד מנין השמיטות המקובל – גם מצוות הקהל אינה נוהגת מן התורה.
ב. משום שאי אפשר לקיים את האמור בתורה, שהוא תנאי לקיום המצווה, "בבא כל ישראל לראות", כלומר שבהקהל יהיו כל ישראל נוכחים, לכן אין מצוות הקהל נוהגת מן התורה.

"שימי לך תמרורים"

אבל אם הקהל לא היתה מצווה מן התורה כבר בימי בית שני ובכל זאת קיימוה ברוב עם והדר, הרי בימינו יש לעשות לה זכר למצווה, ולו רק בדרשה של הרב לבני עדתו:
"אי לזאת קנאתי קנאה גדולה למצווה זו... ואשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטן שבקטנים כמוני וידרוש כל רב בעדתו... דבר בעתו-מה טוב, וכל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם ועליהם ועלינו תבוא ברכת טוב". (שם, עמוד כ').

וזכות עשיית הזכר למצווה, בחינת "שימי לך תמרורים", אומר האדר"ת, תעמוד לנו לשוב לארצנו:

"הכוונה לשוב לקיים מצוות המעשיות שעזבום ביושבם על אדמתם מרוב כל ובזכות המצוות נזכה לשוב לארצנו, וזהו שכתוב "שימי לך תמרורים" שנשים ללבנו לעשות זכרון לבית תפארתנו וקדשנו ובזכות אותה דרישה שנדרוש לציון ולמקדשה נזכה לקיימם באמת". (שם, עמוד ט"ו).

דבריו של האדר"ת השיבו את מצוות הקהל לתודעת העם. מני אז חזרו ללמוד בה, לעיין במשמעויותיה , לחבר בענינייה חיבורים ולנסות לגבש את המסגרת ההולמת ביותר לציינה ולעשות באמצעותה "זכרון לבית תפארתנו".


הרבנים הראשיים לישראל פסקו בתש'ו: לקבוע מעמד ל'זכר הקהל'
הרבנים הראשיים לישראל פסקו בתש"ו: לקבוע מעמד לזכר הקהל

לפני שהוחלט על עריכת המעמד בסכות תש"ו ערך המרכז לתרבות של "הפועל המזרחי" בירור הלכתי בין גדולי הרבנים. הדברים פורסמו "בקובץ מיוחד למצוות הקהל ובירור הלכותיה", הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ו. הרבנים הראשיים הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל קובעים שאכן יש צורך בזמננו לקבוע מעמד לזכר הקהל, לעשות לו סימן ולהחזיר עטרה ליושנה. הרבנים הדגישו שמדובר רק ב"זכר להקהל" ולא במצווה עצמה וזאת כדי שהציבור לא יטעה לחשוב, שזהו מעמד הקהל ככתוב בתורה.

וכך פסק הרב הרצוג בשנת תש"ה:

"נאה לנו וגם מצוה עלינו להתעסק בחידוש זה העלול להרבות כבוד שמיים ולהועיל לחיזוק דת קדשנו בעזרת נותן התורה, השוכן בציון, הבוחר בירושלים".

הרב הרצוג ראה בחידוש זכר הקהל הזדמנות לקידוש שם ה' ברבים ולקירוב לבבות לעבודת ה':

"שאם יסודר הענין בעזרת ה' בהצלחה, תצא מהטכס הזה תועלת מרובה לחיזוק דת קדשנו בארץ וממילא גם בתפוצות... סוף דבר, אם באתי לבאר את כל ענין המצווה הייתי כותב ספר גדול וראוי לעשות כן אלא שאין עתותי בידי. תקותי כי בעזרת ה' יעשו כן מגדולי התורה הצעירים שבתוכנו הם. ואולם ביארתי די לסלק את החששות ויוצא ממילא שראוי מאוד לעשות זכר למקדש ב"ה תכנית להרבות כבוד שמים ולהלהיב את הלבבות לעבודתו יתברך, לאמונה ולתורה ולמצווה וכשם שנאמר: "אל יבוש מפני המלעיגים", כך אני אומר שלא לחוש מפני החששנים יותר מן השעור הראוי".
(הקהל – קובץ למצות הקהל ובירור הלכותיה,
מוסד הרב קוק, תש"ו).



קישורים לדפים פנימיים


חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972