חגי ישראל / חג השבועות / שיירים של שירה

שיירים של שירה
 


מנהג מקובל אצל החסידים לחטוף שיריים משולחנו של הרבי, שהוא אחד מששים שבששים משולחן גבוה, בזכות דברי התורה הנאמרים עליו. וחסידי קרלין, שהיו דבקים ברבם דביקות יתירה, היו ממש מוסרים נפשם על השיריים והקפידו על כך ביותר.
הם היו אומרים על ידי השיריים זוכים לשוב למקור, משל למי שאוחז בציצית ועל ידי כך הוא מתעטף בטלית כולה.
היה ביניהם אחד, ר' דוד'ל המנגן, שמעולם לא ראוהו חוטף שיריים משולחנו של הרבי ומעולם לא נדחק עם יתר החסידים מעל השולחן, אם כי נמנה אף הוא בין המסובים ליד השולחן . היו החסידים תמהים ומתפלאים על ר' דוד'ל : הכיצד חסיד שכמותו מונע תמיד עצמו מן השיריים של הרבי והוא משים את עצמו כאילו כל העניין אינו מעניינו כל עיקר ?
ור' דוד'ל היה מנענע בראשו כנגדם : חלילה וחס ! אף אני חוטף שיריים. תשובה זו הגבירה עוד יותר את פליאתם של החסידים : היכן ואימתי ? ברם, נאמן היה ר' דוד'ל המנגן בדבריו, וגם הוא, הרבי בכבודו ובעצמו היה מאשר אותם ברמזיו. ופעם גם ייחד את הדיבור על השיריים שחוטף ר' דוד'ל, אך החסידים לא ידעו למה דבריו מכוונים, והיו לחידה בעיניהם.
הרבי הזקן מקרלין היה ממיטיבי נגן. אמרו עליו, שנשמתו ניצוץ היא מבני אסף הלווים, אשר ניצחו על השירה בבית המקדש. נגינתו הייתה מתוקה ומלאה חן וטעם גן עדן, כאילו ירדה ממרומים.
ונגן מנגן היה מעצמו, מאליו. נפשו הייתה מזמרת בקרבה פנימה והוא היה מעלה את הנגינה בגרונו חוצה, בבחינת יש מיש – יש נגלה מיש נסתר.
בשעה שהיה הרבי מזמר בשבחים ושר זמירות, היו הכל מקשיבים בדומיה. איש לא מסייע על ידו. וכי מי האיש שיוכל לסייעו בשעה שהוא מתלבש בקודש ומרקיע שחקים. ברם, כשהיה מסיים את שירתו היה ר' דוד'ל ממהר לקראתו ומחבקו בשתי ידיו, שלא ימעד חלילה בשירה . ואותה שעה היה חוטף את הנימה האחרונה וחוזר עליה בהתלהבות. בראשונה בקשו החסידים לעכב בעדו. וכי מיהו ר' דוד'ל זה אשר ישמע את שירת הרבי ויעזור לו, ובמה נשתנה הוא מכל האחרים שיושבים דומם ומקשיבים ? מן הדין שגם הוא יהא יושב דומם ויקשיב ומה לו להתערב ? אולם הרבי הגן עליו והפטיר בידו : הניחו לר' דוד'ל.
ור' דוד'ל, כיוון שחטף את הנימה האחרונה היה נאחז בה ועל ידה היה חוזר על כל ניגון לפני החסידים. והיה ניגונו ערב ומקסים כניגונו של הרבי ומלהיב את החסידים, להרקיע שחקים ולעלות מעלה מעלה.
אנשי הח"ן היו אומרים, כי ניגונו של ר' דוד'ל בא מן השיריים של שירת הרבי. הכל חטפו שיירי מאכל ואילו ר' דוד'ל חטף שיירי ניגון. וכשביקש הרבי לשבח את ר' דוד'ל היה אומר עליו ברמז "הבוחר בשירי זמרה " – בשיריים של זמרה. והשיריים היו מפעפעים ומחלחלים בנשמתו, עד היו פורצים מפיו ניגונים מלבבים ומצודדים כל לב ונפש.
וכאשר חלה הרבי והשירה קשתה עליו, היה ר' דוד'ל מתחיל בנימה האחרונה ומתעלה מן השיריים אל הניגון גופו. בכך היה גורם קורת רוח מרובה לרבי, כי דומה הייתה שירתו לשירת הרבי.









חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972