חגי ישראל / חג השבועות / כתרו של אהר'לה

כתרו של אהר'לה
 


כבכל חג ומועד הובא אהר'לה מן המוסד לעליית הנוער אל בית דודו, לחוג שם את חג השבועות. בליל התקדש החג עלה עם דודו להר ציון, לערוך שם תיקון ליל שבועות בבית הכנסת שליד קבר דוד. הילד היה מוקסם כולו למראה עיניו בהר. ליבו הלך שבי אחרי עשרים ושנים הכתרים והרימונים, שהתנוססו בשורה ארוכה על גבי פרוכת הקטיפה, הרקומה ציצים ופרחים מרהיבי עין, שכיסו את המצבה. הוא לא גרע את עיניו מק"ן הנרות הדולקים, שעיטרו את המצבה מסביב, כשאור שלהבותיהם מתמזג עם נוגה ברקם של הכתרים.
שעה ארוכה ישב לו הנער והצמיד עיניו במחזה הזה, ואזניו מלאו מהמולת קריאת "תיקון", שיחות בדברי תורה, שירי קודש וריקודים חסידיים שמילאו את חללו של בית הכנסת. קמעה קמעה נסגרו שמורות עיניו ותנומה אפפה אותו.
בא מלאך החלומות והעלה לפני הנער הנרדם את מראה בית אביו שלפני השואה. בעיני רוחו ראה את אביו כשהוא יושב בליל חג השבועות ליד השולחן ומתנועע מעל גמרא גדולה, והחדר מלא אור יקרות השופע ממנורת בזק. הוא, אהר'לה, יושב ליד אבא ומקשיב לנעימה הערבה והעסיסית של לימוד הגמרא. מן החדר השני מגיע קולה של אמא, השרה שיר ערש לאחיו הפעוט המוטל בעריסתו. אבא מאיץ בו מפעם לפעם ללכת לישון, אך הוא אינו מש ממקומו.
ופתאום הוא רואה את דמות אביו, כשהוא חבוש שטריימל לראשו ולבוש קפוטה ארוכה של משי, הוא ניגש אליו, לוקח אותו בידו ומוליכו אל מערת הקבר, שם הוא הראה לו את הכתרים הנוצצים, עשרים ושניים במספרם, ואמר לו:
"אהר'לה, כל הכתרים הללו כתרי מלכות המה".
אותו רגע נשא אהר'לה עיניו וראה לתמהונו הגדול והנה גם על ראשו של אבא מתנוצץ כתר גדול ונהדר ביופיו.
"אבי, מנין לך כתר זה?"
"כתר שם טוב הוא זה, הניתן רק לאלו שקידשו שם שמים ועלו למרומים. שם למעלה מעניקים כתר זה."
"אבא, תן לי את כתרך", התחנן הבן לפני אביו. והאב לא סירב, כי אם הרכין אליו את ראשו, אגב חיוך של נועם, ועמד להסיר כתרו מעליו ולהניחו על ראש בנו. אך ברגע זה ראה והנה הממונה מתקרב אליהם ואומר לאביו:
"ר' משה, זה כתרך שלך, כתר שם טוב אינו ניתן להעברה. בשביל אהר'לה יש לי כתר אחר, מן הכתרים החשובים ביותר."
ותוך כדי דיבור הוא פונה אל אהר'לה ואומר לו:
"בוא איתי, ילד חביב, אל נא תבכה. אתן לך כתר אחר, כתר הנועד לך."
והממונה אוחז בידו ומוליכו למקום שם מונחת ערימה גדולה של כתרים.
"הרי הכתר שלך", אומר הממונה ומראה על אחד הכתרים, "הללו כתרי תורה הם. טול לך את כתרך, את הכתר שלך."
והוא נוטל את הכתר ומניחו על ראשו, והכתר הולם את ארהל'ה להפליא. שמח הממונה, ושמח גם האב שעמד על ידו, וכל העולם כולו שמח עמהם. אותה שעה לחש האב באוזני הממונה ואמר: "ילד זה בקטנותו לא רצה לישון, כי אהב מאוד לשמוע קול תורה, עתה כשהוא ישן גם שנתו תורה היא".
כאן הרפה מלאך החלומות מן הילד והוא נעור משנתו. בעודו אחוז תנומה שלח את שתי ידיו אל ראשו, לאחוז בכתר, ונגע באצבעות ידיו של הממונה, שליטף את ראשו ופניו בחיבה אבהית, כאומר: "נומה בני, נומה, וערבה לך שנתך".
"היכן הכתר?" שאל אהר'לה בפקחו את עיניו לרווחה.
נטל הממונה את אחד הכתרים המקשטים את המצבה והניחו ליד אהר'לה. אז שוב אפפה תנומה את הילד ומסביב לראשו נגהו קרני אורה שיצאו מברק הכתר...










חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972