הגרף פוטוצקי
 


חג השבועות הוא חגם של הגרים, שהרי דוד המלך מוצאו מרות המואביה שהיתה גרת צדק. ונוהגים לעלות בערב החג להר ציון, "כי מציון תצא תורה" ושם גם נמצא קברו של דוד המלך.
אנשי הר ציון היו מקבלים בברכה ובכבוד את גרי הצדק העולים להר ועורכים להם מסיבה מיוחדת, נותנים להם ירק ופרחים הגדלים על ההר כדי שיקשטו בהם את בתיהם, ואף מספרים להם מעשיות וספורים על גרים שנספחו לעמינו, וקידשו את השם.
אחד מן הסיפורים האלה הוא סיפורו של הגר אברהם בן אברהם מוילנה, מי שהיה הגרף פוטוצקי, שדבק בעמו החדש ואף עלה על המוקד כדי לקדש את ה' ביום השני של שבועות בשנת תק'ט.

ומעשה שהיה כך היה



גרף פוטוצקי היה אחד מן האצילים החשובים בפולין. הוא היה אחד מרעיו של המלך, והית הלו השפעה עצומה על עמו.
כשהיה צעיר נסע לפריס ושם הכיר רב יהודי שהיה תלמיד חכם גדול ומקובל. ביקש הגרף ללמוד את תורת היהודים מפי הרב, והמשיך בלימודיו זמן רב.
כשהיה בקיא בתורה ובדיני ישראל עבר לגור באמסטרדם שבהולנד, מקום שבו לא הכיר אותו איש, והתגייר.
לימים חזר לפולין ועבר לגור בעיירה קטנה, שם חי לו מבלי שאיש ידע מיהו ומנין בא.
יום אחד פגש בו אחד ממכריו הישנים, ומיהר לגלות את הסוד למשפחתו. השמועה הכתה אותם כרעם ביום בהיר. גרף פוטוצקי הגדול התגייר וחי כיהודי בעוני ובמחסור בכפר קטן ! אין זאת כי הוכה בשיגעון !
יום יום באו אליו קרובי משפחתו ומכרים כמרים ואצילים, וניסו לדבר על לבו להתנער משגעונו ולשוב לארמון. אולם אברהם בן אברהם היה איתן באמונתו החדשה וסירב לשמוע לדבריהם. לא הועילו כל הפיתויים והאיומים – הוא דבק בדתו החדשה ובעמו החדש, ושום תענוגות העולם או איומים בייסורי שאול לא הועילו כדי להרחיק אותו מעם ישראל.
לבסוף נואשו קרוביו של הגרף פוטוצקי מבן משפחתם. יום אחד באו ואסרוהו בכבלים וזרקו אותו לתא חשוך בבית האסורים של וילנה. במשפט שנערך לו נגזר דינו לשריפה בכיכר הגדולה של העיר. למען ישמעו ויראו.
עד לשעתו האחרונה לא הרפו ממנו קרוביו, ועשו הכל כדי "להציל את נשמתו" וכדי שיחזור אל חיק הכנסיה לפני מותו.
אבל לא הועילו המילים הטובות ולא הועילו הייסורים. אברהם בן אברהם לא איבד את אמונתו וקיבל על עצמו לקדש שם שמים ברבים.
כאשר נואשו הכמרים מן הגרף הסרבן שלחו לקרוא לרבני וילנה ודרשו מהם ללכת לבית הסוהר ולהשפיע עליו שיחזור וישוב לדתו הישנה.
"אמרו לו כי אין טעם בקורבנו, משום שגיורו לא נערך על פי הכללים, ועל כן אין לו כלל תוקף"
אמרו הכמרים, ואיימו על הרבנים שישחטו את כל יהודי העיר אם לא ימלאו את הפקודה. ובינתיים הסיתו את תושבי העיר הנוצרים ואת הכפריים שבסביבה נגד שכניהם היהודים.
הלכו שלשת רבני העיר אל גר הצדק בבית הסוהר. לילה שלם ישבו בתאו ואמרו יחד עמו תיקון ליל שבועות. התא היה אפל וטחוב, אבל בליבם היה אור גדול. הם אמרו את התיקון בכוונה עצומה, נדמה
היה להם שאינם בודדים בתא. שכן הם יכלו לשמוע משק כנפי מלאכים שמילאו את התא.
עם בוקר, כאשר הגיעה שעתם להיפרד מן הגר גילו לו הרבנים את דבר השליחות שהטילו עליהם הכמרים. דמעות זלגו מעיני הרבנים, וגם הגר בכה.
ליבו נכמר על עמו החדש, והוא התמלא חרדה מפני הצפוי ליהודים מידי הנוצרים הנקמנים. יחד עם זאת ידע את אשר עליו לעשות.
"אחים" אמר "לבי עזב את בני עמי ובא לדבוק בכם היהודים באהבה. אקבל עלי את מצוות תורתנו ואם נגזר עלי לעלות על המוקד אקיים את המצווה, כמו שעשו קדושים אחרים לפני"
על קברו של גר הצדק הקדוש מוילנה צמח עץ גדול. לפני שנפטר הגאון מוילנה ביקש הגאון מוילנה שיטמנוהו סמוך לקברו של אותו קדוש.
בימי השואה הרסו הנאצים הרשעים את בית העלמין היהודי בוילנה, ורק המצבה והעץ של גר הצדק נשארו לפליטה.






חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972