חלות הכתר
 


בערב שבועות חזרתי הביתה מבית הספר מוקדם מהרגיל. "היום ילדים", אמרה המורה, "חשוב שתנוחו היטב בשעות הצהריים, כדי שתוכלו להשתתף לפחות בחלק הראשון של 'תיקון ליל שבועות' ". שמחנו מאוד על השחרור המוקדם, ורצנו לבתינו להתכונן לחג.
נכנסתי הביתה, ומצאתי את אימא עומדת במטבח, מכינה חלות לחג. אימא שמחה מאוד לראותנו, ומיד נתנה בידי קערה וכף כדי לעזור לה בהכנות. ובעודה עומדת ולשה החלה אימא לשיר. לשה ושרה, מרדדת ושרה, ומפעם לפעם כשהיא מטה את ראשה, חוטף אני חופן צימוקים מתוך קערה המונחת על השולחן ולועס אותם לתאבון.
כשהוציאה אמי את החלות מן התנור קראתי בשמחה: "כתר! הנה כתר!". כל החלות היו בדמות כתרים. שאלתי את אמי מדוע אפתה היום חלות שונות מכל הימים, והיא סיפרה לי:



"בחג השבועות, ביום שבני ישראל קיבלו את התורה בהר סיני, ירדו מלאכים מן השמים ושמו כתרים על ראשם של בני ישראל. וכל אותו יום נשאו בני ישראל כתרים אלה כבני מלאכים. ולזכר מעשה זה מעלה אני כתרים לשולחן החג".
"ואבא, גם הוא היה שם?" שאלתי את אמי.
"כן בני. גם אביך היה שם. כלומר, נפשו הייתה שם יחד עם שאר נשמות ישראל, והיא ראתה הכל ושמעה הכל".
"וגם על ראשי הניחו כתר?" הוספתי לשאול,
"כן, בוודאי. איזו שאלה היא זאת."
"איפה הכתר?" שאלתי, "אני רוצה לראות אותו".
"טוב, בני, כשתהיה ילד טוב, תזכה לראות את הכתר של אביך וגם את שלך".
בליל החג העלתה אמי שתי חלות זהובות לראש השולחן, והם נצצו שם כשני כתרים מופלאים. אבא בצע את הלחם וחילק פרוסה לכל אחד מבני הבית. אימא חייכה ואמרה לי: " הנה בני, הנה אתה מקבל חלק מן הכתר".
נזכרתי בדברי אמי וביקשתי מאבא שיראה לי את הכתר שלו.
אבא השתומם ואמר: "אין לי כתר".
אבל אמא נכנסה לדבריו ושאלה: "מה פירוש אין לך כתר? הרי כשהיית בהר סיני, קיבלת כתר מן המלאכים האין זאת?"
"קיבלתי. אכן קיבלתי- כולנו קיבלנו כתרים", אמר אבי, "אבל אחר כך לקחו מאתנו את הכתרים".
"מדוע?" שאלתי בצער.
"כי חטאנו ועשינו עגל זהב. וכשראו המלאכים את העגל באו ולקחו מאתנו את כתרי הזהב", אמר אבי.
"אבל אמא אמרה לי שיש לך כתר!" התעקשתי. "ואני רוצה לראות אותו".
"אמא צודקת", אמר אבא במבוכה, "כאשר הוכתרתי לרב, שמו כתר תורה על ראשי. אבל כתר זה אינו עשוי זהב. כתר זה יש לו צורה של כובע".
"תראה לי את הכובע", ביקשתי.


אבא הראה לי את השטריימל החגיגי והצהוב שהוא נושא בשבת וחג. וכאשר הניח אותו לראשו ראיתי מה יפה הוא, מהודר ככתר ממש. ואבי סיפר, כי סבי, אבי אמי, נתן לו את הכובע הזה במתנה ביום חתונתו, כששמו כתר רבנות לראשו. כי רבני פולין ורוסיה קוראים לכובע הזה בשם כתר. וכתר כזה- מין כובע פרווה כזה- נהגו ללבוש גם המלכים הכוזרים שהתגיירו. ומהם עבר כובע זה, הנקרא "כובע מלכים" אל הרבנים.
"גם אני רוצה כובע מלכים", אמרתי לאבי. "טוב בני, אם תלמד תורה ותהיה רב בישראל, יהיה גם לך כובע כזה", הבטיח לי אבי, "אבל עליך ללמוד הרבה".
השעה התאחרה. אמא קראה לי לישון. אבל אני רציתי להישאר עם אבא ותלמידיו שערכו ' תיקון ליל שבועות'. גם אני רציתי ללמוד כמו אבא ולקבל כתר מלכות כמו שלו.
לאט לאט נעצמו עיני, וחלמתי חלום. ובחלום אמא מכניסה אותי לחדר מלא אור ואורחים והרבה חלות בדמות כתר. מלך הכוזרים לוקח את כל הכתרים ומגיש אותם לאבא, כדי שיבחר אחד מהם למעני. אבא לוקח כתר אחר כתר, ומניח אותם על ראשי, אבל אף אחד מהם אינו הולם אותי. אחדים קטנים מדי, אחרים גדולים. והנה מצא אבא כתר אחד העשוי לפי מידתי. הוא ליטף את לחיי ואמר: בני, למדת יפה היום. וכבר מגיע לך כתר. והוא שם את הכתר על ראשי.
ברגע שנפקחו עיני, ראיתי את אבא גוחן מעלי ומניח את השטריימל שלו על ראשי, כי כיפתי נשמטה בשנתי, ואין לשכב בחדר שיש בו ארון קודש בגילוי ראש. נרדמתי שנית. למחרת סיפרתי לאבא את חלומי. וכשיצאתי איתו לבית הכנסת, הבטתי בשטריימל שעל ראשו, והרגשתי ממש כבן מלך.




 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972