פרשת קדושים
 

אוהב את רעך, אוהב את אלקיך

"ואהבת לרעך כמוך אני ד'" (ויקרא יט:יח)

פילוסופים ותיאולוגים מתווכחים ביניהם מאז ומעולם בשאלה, מה ראוי להדגיש יותר: את אהבת ה' או את אהבת האדם. יש האומרים שאם מלמדים אדם לאהוב את הא-ל, הוא גם יאהב את אחיו בני האדם; ויש האומרים שאם מלמדים אדם לאהוב את זולתו, הוא גם יאהב את הא-ל. ואולם התורה מצווה אותנו "ואהבת את ה' אלקיך" (דברים ו:ה) פעם אחת ויחידה, בעוד שהציווי "ואהבת לרעך כמוך" מופיע פעמיים (ויקרא יט:יח, לד). מכאן ניתן להסיק כי אהבת הזולת היא תנאי מוקדם לאהבת ה'.

אדם בשם יהודה אמר פעם לרבו: "שמתי לב שכל הברכות שלנו מנוסחות בלשון רבים. כל יהודי, לפני שהוא מתעטף בטלית, מברך בלשון רבים: 'ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצוות ציצית". אם זוהי תפילה אישית, מדוע היא מנוסחת בלשון רבים?

"הברכה כתובה בלשון רבים", השיב הרב, "כדי לומר לנו שאדם אינו יכול לחיות לעצמו בלבד, אלא הוא חלק מתוך קהילה. על כן כאשר הוא מתפלל עליו לחשוב לא רק על עצמו, אלא גם על האחרים ועל טובת הזולת. לפני שאתה פונה לקב"ה בתפילה עליך להראות את אהבתך ואת דאגתך לזולת. מסיבה זו נהגו האר"י הקדוש ותלמידיו תמיד לתת צדקה לפני שהחלו בתפילות הבוקר, והם גם התחילו את תפילת השחרית בפסוק 'ואהבת לרעך כמוך'. הם חשו שאין להם כל זכות להתקרב לה' אם לא ייתנו לפני כן ביטוי לאהבת הזולת שלהם".




לא תיטור

"לא תיקום ולא תיטור את בני עמך"(ויקרא יט:יח)

פעם אחת שאל חיים את רבו, מדוע הוא מגלה יחס של כבוד מיוחד כל כך כלפי אחד מאורחיו, יהודי בשם מרדכי. תשובתו של הרב – "הוא היה תלמיד חכם עצום" – עוררה את פליאתו של חיים: "כאשר שוחחתי אתו", אמר, "לא שמעתי מפיו שום מילת חכמה!"

אז הסביר לו הרב, שעד זמן לא רב לפני כן היה מרדכי בעל זיכרון מופלא, אשר מעולם לא שכח שום דבר שראה או שמע. ואולם יום אחד העליב אותו אדם אחד בפרהסיה. מרדכי, שהיה איש ירא שמים, סלח לו מייד וניסה לשכוח את כל העניין. ואולם מאחר שהיה לו זיכרון מופלא שכזה, הוא פשוט לא הצליח לשכוח את ההשפלה שאותו אדם גרם לו.

אלא שהוא רצה מאוד לקיים את המצווה "לא תיטור את בני עמך", ועל כן הוא התפלל לקב"ה שייקח ממנו את זיכרונו. בקשתו התמלאה. "משום כך", אמר הרב, "כאשר משוחחים אתו היום לא מגלים דבר וחצי דבר על למדנותו". עיניו של הרב נצצו בשעה שהוסיף ואמר: "אבל אני בטוח שבשמים, המלאכים יתייעצו אתו לעתים קרובות בכל מיני עניינים מסובכים".




במקום שבו יש אהבה, שם נמצא ה'
”ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (ויקרא יט:יח)

שאלו את הרבי מרוז'ין: "מה הקשר בין הציווי 'ואהבת לרעך כמוך' לבין המלים 'אני ה''?" והוא השיב: "משמעות הדבר היא, שהקב"ה יודע האם האהבה שלך אמיתית או לא, ומתי היא אמיתית. שכינתו נמצאת עמך".

כדי להדגים זאת נביא סיפור על שני ידידים נאמנים מאוד, בערל ומשה, שהיו קרובים זה לזה יותר מאחים. יום אחד הואשם בערל בהאשמת שווא כאילו גנב את חותמו של המלך, והוא נדון לעשרים שנות מאסר. מייד ביקש משה להתקבל אצל המלך.

"הוד מעלתו", אמר, "לא ידידי בערל הוא שגנב את החותם; אני הוא שגנבתי אותו. אנא שלח אותי לכלא."

המלך,, שהיה חכם, עמד מייד על גודל האהבה שרחש משה לבערל, ואשר אפילו הביאה אותו לרצות לשאת בעונש במקומו, ואמר: "כעת אני מבין מדוע המלים 'אני ה'' באות אחרי הציווי 'ואהבת לרעך כמוך'. אין ספק שבמקום שבו קיימת אהבה שכזו, הקב"ה נמצא".

כאשר שני אנשים מגלים מסירות זה כלפי זה, ה' נמצא אתם תמיד. ביידיש יהודי קרוי "ייד", בדומה לאות "יוד". כאשר שתי יודים כתובות זו בצד זו, זהו אחד הקיצורים של שם ה'. כאשר שני "יידים" נמצאים זה בצד זה, ה' נמצא שם אף הוא. ואולם כאשר שני "יידים" נפרדים זה מזה בגלל חילוקי דעות, ה' אינו נמצא שם. ודבר זה נכון גם ביחס לכל בני האדם, מכל העמים.


והדרת פני זקן
"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ויקרא יט:לב)

שמואל שאל פעם רב אחד, מה הוא לימד את תלמידיו באותו יום. השיב הרב: "הסברתי להם את הפסוק, 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן'".

הלך שמואל אל התלמידים ושאל אותם: "מה לימד אתכם הרב היום"? והם השיבו לו: "הרב לימד אותנו איך צריך לחיות".

חזר שמואל אל הרב ואמר לו: "אתה אמרת לי דבר אחד, ואילו תלמידיך אומרים לי דבר אחר. למי עלי להאמין?"

"פירושו של הפסוק הזה", הסביר הרב, "שאדם צריך לכבד לא רק זקנים אחרים, אלא גם את זיקנתו-שלו. עלינו לחיות באופן כזה שכאשר נגיע לגיל זיקנה ושיבה יהיה לנו כבוד עצמי ונזכה לכבוד גם מן הזולת, ושנוכל לומר: 'אשרי ילדותנו שלא ביישה את זיקנותנו'

ואהבת לרעך כמוך... ואהבת את ה' אלקיך



חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972