אליהו הנביא / סיפורי אליהו / מטה אליהו של סבתא

מטה אליהו של סבתא
מטה שבור היה לסבתא שהייתה שומרת עליו מכל משמר. נראה היה כי כאילו הוא מקל פשוט ששימש פעם כמטאטא, אולם כל המביט בו חש היה כאילו נאחז בכבלי קסמים ולא היה יודע בעצמו פשר הדבר.
 


בכל שעת צרה ומצוקה נוהגת הייתה סבתא לקחת את המטה, להסתובב עימו ולנענעו כדי להרחיק את השדים והרוחות הרעות, לאחר מכן הייתה נרגעת ומאמינה שהצליחה להרחיקם ושהכול יסתדר לטובה.
נענועים אלה גרמו לה נחת-רוח והתרוממות נפשית, כי מבוססים היו על מעשה נפלא שקרה לה- מעשה שלא שכחתיו מעולם.
בני הבית, ניסו, שוב ושוב, להוציא את המטה הזה מן הבית ולהשליכו, כי ראו בו מקור ל"שיגעונה" של הסבתא, אולם היא שמרה עליו כעל נכס וכעל קמע יקר.
פעם אחת תפס הנכד, יצחקל'ה, את המטה והסתובב בו. הוא חפץ לזרקו לתוך האח , סבתא נבהלה מאוד , תפסה בידו והוציאה ממנו את המטה. התחיל הזאטוט לבכות ולהתחנן: "תני לי, תני לי". היא לא נעתרה לו ורק אמרה: "זהו המטה של אליהו הנביא".





לאחר שנרגע לקחה סבתא את נכדה והושיבתו על ברכיה, בשקט סיפרה לו סיפור פלאים:
כששכבה ללדת, הייתה הלידה קשה. קשרוה ועשו לה ניתוח. בשעה שהרדימוה חלמה חלום והנה בחלומה מוציאים ממנה את הילד אך תיכף עם יציאתו לאוויר העולם מופיע בפתאומיות חתול בר שחור. החתול קפץ על הילד והתחיל לחנקו.
נבהלה היולדת וליבה נותר בקרבה מחמת פחד והתרגשות. היא חפצה להבריח את החתול הנורא ולא עמדו לה כוחותיה לכך.




שכבה אפוא באין אונים, קשורה ברצועות, וזעקה. היא צעקה והתייפחה וקראה אל האלקים שיואיל נא בחסדו להושיע ברגע זה מן הפגע הרע, בצורת חתול פרא, בכל ליבה האמינה כי לה' הישועה, וכי ישועת ה' כהרף עין.
נפתחה הדלת ונכנס קבצן, שהחזיק בידו מטאטא. הוא חבט בו בעוז על החתול והבריחו החוצה. היא נדהמה למראה עיניה והביטה בו, ומה הופתעה בהכירה בו את אחד העניים שישב בין שאר הנזקקים באולם הסעודה בעת חתונתה.

נזכרה האישה, שאותו זקן הקיא וטינף את סביבותיו, האורחים צעקו עליו, ואז באה היא, כלה מקושטת, לקחה מטאטא, שנמצא בקרבת מקום, והתחילה לנקות ולכבד את הרצפה במקום שהקבצן העלוב טינף. היא זכרה כיצד הביעו עיניו תודה וכיצד כבר אז ראתה בעיניו משהו, אשר לא הבינה – משהו שלא מעולם הזה.


כעת הכירה אותו וכן הכירה גם את המטאטא. לא היה זה אלא אותו מטאטא אשר טיאטאה בו תחת כסאו של העני...

כשהתעוררה מן הניתוח עוד שרויה הייתה בהרגשת החלום. אחיות הסתובבו לידה והשתדלו לעזור לה ולהקל עליה. האיש העני, אשר ראתה זה עתה בחלומה, לא נראה עוד. הודיעו לה כי נולד לה בן וכי הוא בריא ושלם.

להשתוממותה הרבה, ראתה את המטאטא – אותו מטאטא! נשען היה בפינת החדר, ישן ודהוי היה....

ביקשה מן האחות לראותו וזו הביאתהו אליה. ניכר היה באותה אחות שלא הבינה מה לה ולאותו מטאטא ישן. בעיניה ראתה כי תמהה היא כיצד זה מתענינת במטאטא שבצד החדר ולא בבנה שאך נולד.


אולם היא לא שאלה דבר. יודעת היתה שלא מקשים על החולה לאחר ניתוח קשה שעבר, אלא מסייעים בידו.

"אני" סיפרה סבתא "הכרתי את המטאטא הזה וקיבלה את רשות הרופאים לקחת אותו איתי מבית – החולים".

כאמור, סבתא שמרה על "מטה אליהו" כפי שהוא נקרא בפיה , מכל משמר וחוללה בו ניסים ונפלאות במשך שנים רבות.

* * *

לאותו נכד, יצחקל'ה, סיפרה, בסודי סודות, כי לאחר הלידה נתגלה אליה אליהו הנביא וגילה לה, כי הוא – הוא אשר בא לחתונתה כקבצן למען נסותה ולאחר מכן הופיע בחלומה.
הבטחה נתן לה, כי בכל מקרה של תקלה, או צרה ומצוקה, אשר תפקדנה, תסתובב עם מקל זה ותנענעו, כשם שמנענעים לולב, ואז יופיע במהירות ויושיענה.

זוהי הסיבה, שרואים אותה, מפעם לפעם, כשהיא "משחקת" עם קנה המטאטא, בדומה לילד שובב ואין איש יודע, אם אינה מצילה, ממש באותו רגע, מישהו מצרה.





חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972