ייחוסו של אדם
שבת ברופשיץ. יום המנוחה הולך ומגיע אל קיצו השמש נעלמת אי שם בפאתי מערב והעיירה נאחזת ברגעים האחרונים של יום המנוחה ההולך ומתקרב אל קיצו.
 


יהודי השבת השלווים חוזרים אל בתי הכנסת כדי להתפלל ערבית ולהבדיל בין קודש לחול, בין יום שביעי אשר חלף ואיננו לבין ששת ימי המעשה. תלמידי החכמים שבעיירה וכן ענייה המרודים מסובים עתה לפני שולחנו של רבם הצדיק ב"סעודה שלישית". בכל שבת נוהג היה הקדוש ר' נפתלי לערוך סעודה שלישית על שולחן מלא כל טוב ולהזמין חבורא קדישא של תלמידי חכמים.
הסעודה הסתיימה והחבורה פצחה בזמירות שבת חמימות, שעה ארוכה עלו הקולות המשוררים בהתלהבות וקולו העמוק של ר' נפתלי מרושפיץ בראשם עד שהשתתקו והכל היסו אוזן לשמוע דברי תורה מרבם הקדוש. ר' נפתלי עסק כדרכו בפרשת השבוע והרבה במשלים ובדוגמאות, בין השאר עסק באילני יוחסין ולפתע הכריז בקול חרד לפני חסידיו: "רבותי, אני מיוחס גדול שאין כמוני! מיוחס אני מכל הצדדים, יש לי ייחוס אבות ואימהות לתפארת... ואם יש מאן דהוא מיוחס כמוני הייתי רוצה לראותו" . הבינו מקורביו את דבריו כפשוטם ושמחו, הנהנו בראשם והסכימו, הכל ידעו את אילן היוחסין המפואר של רבם, שמוע שמעו על הצדיקים והקדושים, מר' אביו, סבו, סבי סבו, וכן הלאה. ואת שמעם של אבותיו הצדיקים ממשפחת אימו, עוד ידעו כי ענפי הגפן המשובחים של רבם נסתרגו בענפי הגפן המפוארים של משפחת אשתו הרבנית והנהנו בראשיהם לאור אישור, ר' נפתלי התמתח על כיסאו שקוע במחשבותיו וחלוק השיראין הכחול שלו הבהיק באור ערבית הקלוש.




לפתע, הגיח מכיסאו אורח אשר הזדמן בפעם הראשונה לעיירה ואין איש מכיר אותו, קם על רגליו ושאג בקול גדול "אני מיוחס יותר גדול ממך רבי..." אני מיוחס יותר גדול ממך רבי...." אותם היושבים סביבו חשבוהו למשוגע ומיהרו להשקיטו ולהושיבו במקומו כשהם רומזים לרב בקריצת עין או באצבע מסובבת במי המדובר. אבל ר' נפתלי לא הרפה מן העני וקרב אותו אליו, הושיבו לימינו ושאל אותו בנחת "מי אתה ובן איזו משפחה?" השיב לו העני: "לי אין בכלל אילן יוחסין, ויותר מזאת, בכל משפחתי אין יהודי כשר אחד ואני הנני היחידי מכל בני משפחתי ששומר תורה ומצוות ורק אני מכל המשפחה מתפלל כל יום כדין וכדין. שמע ר' נפתלי את הדברים וחש בחולשה רוחנית חריפה, הוא הבין שהזר חושד בו בהתנשאות ובגאווה ושקע במבוכה. אחד מתלמידי החכמים שהסבו במקום השגיח בסערת רוחו של הרבי והחליט לחלץ אותו – הוא זכר את השעה המאוחרת והחבורה הקדישא פתחה ב"שיר המעלות" ובברכת המזון וניגשו לתפילת ערבית.
מיד לאחר שמונה עשר סקר ר' נפתלי את ביהכ"נ וביקש בעיניו את הזר אך לא מצאו. אחרי ההבדלה הזעיק הרב את שמשו וביקש לחפש את ההלך הזר אשר התגרה בו. החסידים אשר ראו את רוח רבם העכורה, חשו גם הם ופשטו בעיר ובדרכים היוצאות ממנה, בולשים אחרי העני האורח. משביקשוהו ולא מצאוהו, חזרו אל הרב בידיים ריקות.


בסעודה מלווה מלכה, במוצאי השבת כאשר הסב שוב הרב בחברת תלמידיו וחסידיו מבני רופשיץ, ישב בראש השולחן כשקומתו שחה ופניו עצובות.
כאשר ביקשו את הרב לומר דברי תורה כדרכו פתח וסיפר: פעם יצאתי את העיר לבדי בשליחות מסוימת כאשר עברתי כברת דרך די ארוכה פגשתי לפתע באחד מידידיי הקרובים ביותר והוא בנו של רב גדול ומפורסם. ראיתי שהוא הולך שחוח ועצוב, רוחו נכאה וליבו מר וכואב עליו. כאשר קרבתי ובירכתיו לשלום , ראיתי את עיניו והנה הן דומעות והבחנתי כי הוא בוכה חרש. נבהלתי כל כולי ושאלתיו "מה קרה? למה נפלו פניך ולמה עצוב אתה?" פחדתי שמא אירע דבר. השיב לי ידידי ואמר כי הוא משתדל לקיים את כל דברי חז"ל בלי יוצא מן הכלל, כאשר הגיע למימרא הידועה חייב אדם לומר "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי" נפלה רוחו שכן, לא יכל בשום אופן להגיע לדרגת אביו ועל כן היה מיצר ומצטער... סיים ר' נפתלי מרופשיץ את סיפורו, נאנח אנחה קשה וכבדה ואמר: " כאשר מסתכל אדם במעשה אבותיו ומנסה למדוד ולהשוות אותם למעשיו שלו, הרי הוא עצוב ומדוכא ורוחו נכאה. מה אנו ומה מעשינו לעומת משפחות אבותינו הצדיקים הגדולים והקדושים, מה מעט מזעיר ומה דל המעש אשר פעלנו אנו לעומת פעלם הברוך של מר אבינו וסבנו אדירי היחס עטרת ראשינו".
ירדו כולם לסוף דעתו והבינו כי דבריו של ר' נפתלי על ייחוסו בסעודה השלישית לא נאמרו חלילה כדי להעלות את ערכו בעיני הבריות אלא להיפך משום שמתוך הכרה בייחוס אבותיו וערכם, נופלת עליו אחריות כבדה וחובות קשים להשתדל ולהתאמץ כדי להגיע לדרגת אבותיו הגדולים. ומאז ידע ידעו בני רופשיץ כי לא המשפחה ולא הבית קובעים את ערכו של האדם, אלא המעשים וכדי שלא יטעו בני רופשיץ ויבינו את דברי רבם שלא כהלכתן ירד מן השמיים אליהו הנביא והצטרף לסעודה השלישית כדי להעמיד אותם על טעותם.
על רקע זה מעניין לבחון את הופעותיו של אליהו הנביא בעולמנו. כאשר מופיע אליהו הנביא עלי אדמות, הוא לובש לרוב דמות איש פשוט, מתעטף במעטה של עם הארץ שאינו בן תורה או בדמות יהודי עני לבוש קרעים, כל זאת כדי למעט את גאוותם של הלמדנים המופלגים, כדי למתן את ערכם בעיני עצמם של העשירים הכל יכולים, כדי להפחית את ערכם של בעלי הייחוס. אליהו מתחזה בשליחותו כבן לאותן השכבות הנמוכות והנחשולות כדי להורות כי כבודו של אדם אינו תלוי במשפחה בה נולד. רוצה הנביא להבליט ולהדגיש שהכל שווים בעיניו ובעיני אלוקים, ואדם מתחבב על המקום בזכות מצוות ומעשים טובים שעשה ולא בזכות יתרונות חיצוניים.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972