כשהתיישב אליהו הנביא, אמר לו סבא: אליהו נביאינו, יודע אני יפה לשם מה כבודו בא ל"שולחן הסדר". לשולחן זה מסובים כל הבנים, איש מהם לא נעדר, וכאן אתה יכול בלי טורח מרובה למלא שליחותך, כפי שכתוב בהפטרה שקראנו בשבת האחרונה: "להשיב לב אבות על בנים".
האומנם - הוסיף הסבא - בני ונכדי היושבים מסביב לשולחני, כמדומה לי, שלמים הם אתי ולבבם כלבבי, אולם מי יכול לבוא בחקר נפש האדם ותעלומות סתרי כל חי, לכן אני מברך את שליחותך ומקדם אותה בשמחה רבה.
הוציא הסבא - כך מספרת אגדת הבית – את ליבו החי, כולו מפרפר ותוסס באהבת ה' ואהבת ישראל, ומסרו לאליהו הנביא להשיבו לבנים שמסביב לשולחן.קיים הנביא את שליחותו והעביר את לב הסבא לבנים והללו נתברכו על ידיו.
כשהשלים אליהו הנביא את ברכתו, פנה אליו שוב הסבא ואמר לו: אליהו, נביאנו הטוב, כפי שראיתי באותה ההפטרה הרי יש לך שליחות נוספת: "להשיב לב בנים אל אבותם" שליחות זו מופלאה היא ממני, למה מתכוון הכתוב?
כלום אני, הרב הזקן ששערותיי הלבינו עד שרשיהן בתורה ועבודת ה' איזקק לליבם של בנים? ומה ייתן ומה יוסף לי לבבם של בני הנעורים, חוכמה, תורה, יראת שמים?
חייך הנביא והשיב לסבא: רבה של וורשא, ימי שנותיך שבעים שנה, והם כולם עברו באהלה של תורה ובד' אמות של הלכה בלבד, אך אני עליתי בסערה השמימה וימי שנותיי כימי השמים על הארץ. תמורות וחליפות רבות ראיתי ויודע אני כי לעיתים יש צורך רב בלב הבנים.
|