חגי ישראל / ל'ג בעומר / סיפורים ואגדות - א'

סיפורים ואגדות - א'
 


רבים הם הסיפורים הקשורים למירון ולל"ג בעומר. רובם נוצרו מתוך מנהגי העליה ומאופי החיים באזור מירון. סיפרו אותם ליד המדורה בשעת ההילולא, בעת העליה שנמשכה ימים רבים תוך טלטולי דרך קשים וסיפרו אותם כדי להצדיק את המאמץ ולהסביר את החשיבות המרובה שבעליה נאצלה זו, למעט את הרגשת הסכנה ולדחות את דעת המקטרגים והמתנגדים על טעמיהם השונים.
לסיפורים אלו נוסחאות שונות והם משתנים לפי אופיים של המספרים ולפי הזמנים והתקופות. סיפורים נשכחים עם העלמות הרקע והצורך שהולידום וסיפורים חדשים צצים ועולים לפי צורכי התקופה והרקע החדשים. באוסף זה נתנו הספורים כפי שהם מסופרים על ידי מדריכים ומטיילים כיום למרות שחלו שבויים באפיים המקורי : כמו כן נוספו גם סיפורים חדשים מתוך ההווי החדש בימי העליות וההשתטחויות.


סיפורי ניסים

מירון מלאה נסים הקשורים ברובם וגם רשב"י שלפי דעת חז"ל היה מלומד בנסים, אף רשב"י בעצמו אמר "ניקום וניזול הקב"ה אתיש לך בנסין (זוהר ח"ג ס"ד).
בשנת תרע"א קרה אסון במירון. במקום הומה אדם נשבר מעקה והרבה עולי רגל נפלו על קהל הנאספים שמתחת. שבעה אנשים נהרגו במקום ונקברו ליד החצר ועוד ארבעה מותו מפצעיהם בצפת. אך גם אסון זה לא הרתיע רבים מלהמשיך ולבוא למרות הסכנות.
העליות ההמוניות למירון גרמו צפיפות ודוחק, וגדולה היתה הסכנה בהתקהלויות המרובות אבל העולים לא נרתעו בגלל זה מלבוא ונתפרסמו ספורים, מעשי נסים, להרגיע את הניצולים שלא יחששו לסכנות ויסמכו על רבי שמעון בר יוחאי הרגיל בניסים כדברי חז"ל : "כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק".
נס הילד
ר' חיים הלוי הורביץ בעל "חבת ירושלים" מספר : "...מהלל אקרא ה' אשר זכני להיות במירון, בל"ג בעומר שנת תקצ"ט. ואספר נס גדול אשר קרה ביום ההוא, אשר עיני ראו ולא זר.
"ויהי בעלות כל העדה הקדושה, אנשים, נשים וטף על גג המדרש של התנא רבי שמעון בר יוחאי להתענג ולהביט בהלולא ויפל ילד קטן כבן חמש שנים מגג העליה. והגג היה גבה כמו שלשים אמה, והילד בנופלו לארץ היה כמו מת ממש. ויודע הדבר להקהל ויספקו כף באמרם: "מת הילד", ואביו הולך ובוכה על בנו, ויצו רופא אחד אשר היה שם כי יקיזו דם לילד, ויחי הילד והתחיל צועק : הוי אבי ! וכהשמע בכי הילד וישובו כל העם לשמחתם. והקדוש ברוך הוא שלח רפואה שלמה לזה הילד, עד כי למחר נעשה בריא אולם ממש. והיה שמח בתוך הקהל עם אביו. אז ידעו כולם, כי רק זכות התנא האלקי נתרפא הילד, לבל תשבות
שמחתו".


כבוד הצדיקים
מצבות הצדיקים נשתמרו גם על ידי אנשי הסביבה הערבים המוסלמים כמצבות קודש שיש להתייחס אליהן בחרדה ויראת כבוד. הם הקפידו על המצבות, נזהרו שלא לפגוע בהן ולפעמים אף התפללו לידן והשתטחו עליהן. לא באו אליהן ללמוד תורה ולהתייחד במשנתם אלא לבקש טובה והתערבות בעת צר ומצוקה ובעיקר הקפידו שלא לפגוע בצדיק השוכב תחתם ולכבד אותו כפי הבנתם לפי דרכם. הם ראו בצדיק מעין פטרון השומר על המקום, וברוח זו היו הערבים מרבים לספר סיפורים על צדיקי ישראל השוכבים במקומותיהם ופגיעתם מסוכנת מאד.

מתוך יחס זה שמרו על המצבות, על המערות ואף על העצים שעמדו מאז ומתמיד ליד קברי הצדיקים. עולי רגל החשיבו את העצים הללו, שהעניקו צל ומחסה ולפעמים אף פרי מאכל, כגון חרובים תאנים או זיתים. הערבים היו מספרים מעשי נסים עליהם, כדי שלא ישחיתום
או יגדעום. בעיני הערבים תושבי המקום בהפכו עצים אלו לקדושים שאסור לפגוע בהם וכך נשארו עומדים הרבה דורות כעצי הצדיק שהפוגע בהם כאילו פוגע בעצמו.

רבים הם הסיפורים על העצים שליד מערת הלל, ליד ציון רשב"י וליד המצבה של רבי יוחנן הסנדלר. בקשר לאילן שליד מערת הלל רווח הספור על נכרי אחד שחתך ממנו שני בדים בשביל מלמד הבקר שלו.
אותו לילה שמעה אשת הנכרי בחלומה אזהרה שאם לא יחזיר בעלה את שני הבדים לאילן, ימותן שני בניו, כששמע הבעל את דבר החלום פרץ בצחוק ולא שם לב לדברי אשתו. למחרת חלו שני בניו והגיעו עד מות. נזכר בחלום ורץ מהר למערה להתפלל ולתקן המעוות. חכמי צפת שהעמידו את בית המדרש על ציונו של רשב"י מספרים על המושל, איש בלייעל ושונא יהודים, שהפריע לבנות את בית מדרשו של רשב"י.
עמדו חכמי צפת והתחננו לפניו בשם כבוד הצדיק שלא לעכב את הבניה אבל הוא עמד בעקשנותו ולא נענה להם. באותו הלילה אחזה חרדה את המושל. בחלומו בא אליו הצדיק, זקן נשוא פנים, ואיים כנגדו : מי אתה כי תאסור איסור על בנין ביתי ? נתחלחל המושל וכל עצמותיו רעדו מיד שיגר באמצע הלילה משרת לחכמי צפת למהר להשלים את הבניין.

ערבי מירון מספרים על קברו של רבי יוחנן הסנדלר את המעשה הבא : אחד הערבים מבני הכפר מירון החביא את צאנו בתוך המערה של רבי יוחנן והפקיד עליהם נער קטן. בשוב הערבי אל צאנו לא מצא את הנער. משחזר הנער צעק עליו הערבי וגדפו. אמר לו הנער: אל תפחד, הלא הפקדתי את הצאן ברשות הצדיק אז התחיל הגוי להכות את הנער וגם גדף וחרף את כבוד הצדיק. עודו מכה את הנער ענש אותו הצדיק, העווה את פניו ועיקם את צווארו לאחוריו ועשה אותו אילם שלא יכול היה לפתוח את פיו. הנער מיהר אל בית בעליו וסיפר כל מה שקרה לאדונו. רק אחרי שהקריבו קרבן וערכו תפילה על הקבר הקדוש נעתר
להם הצדיק וריפא את האיש. אז נדר הערבי להדליק נר תמיד על קברו של הצדיק והתקין עששית במערה המיוחדת לרבי יוחנן הסנדלר. על מנורה זו ועל העששית בתוכה נפוצו סיפורי נסים ובפלאות שציינו את סגולותיה המיוחדות של המערה.

לכבודם של הצדיקים היו אנשים נזהרים שלא לפגוע חלילה בעולים לקברי הצדיקים, לא לדבר בהם סרה. לא להעליבם ולא לקחת שום דבר מדבריהם. כן הקפידו שלא לגנוב במקום קדוש היות והאנשים שעלו לקברי צדיקים היו רגילים, בעיקר בשבתות, להטמין את כספם וחפציהם בתוך המערה מתוך תקווה שהצדיק ישמרם מפני הגנבים. בקשר לכך נהגו לספר מעשיות על זדים שהעיזו לגנוב ונענשו. ברגע שלקחו את החפצים או הכסף נעשו כאבן דוממת ולא יכלו לזוז עד שתפסו אותם בקלקלתם.

הרבה סיפורים מכוונים נגד אלה שחששו ללכת במשך כל ימות השנה, מחשש שמא לא ימצאו מנין ונגד המקטרגים והמתנגדים שזלזלו בעליה של ההילולא החגיגית בל"ג בעומר ביום פטירתו של רשב"י, שלדעתם צריך להיות יום אבל או בגלל שרפת הבגדים והשחתת מעילים וצעיפים שיש בה משום בל תשחית או בגלל בזבוז הזמן ובטול למוד תורה.





חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972