הר ציון / ספורי הר ציון / העיוור שנתפקח ומעשה בעיוור

העיוור שנתפקח ומעשה בעיוור
 

העיוור שנתפקח

בשעה שרבבות מישראל עלו ביום "הקהל" בחג הסוכות להר, והעלו איתם את ארון הקודש, עמד בצלע ההר זקן עיוור שהקדים ועלה להר.
כשהתקרבה השיירה עם הארון והתנהלה לאיטה מרחוק, היה הזקן העיוור ראשון שראה את הארון מגיע. הוא התרגש מאוד, הרים את ידו וצעק: הנה הארון ! הנה הוא מגיע ! שכניו התפלאו ואמרו, עיוור ורואה ? בעוד הם אומרים, נעצו עיניהם בעיניו וראו שהוא רואה. עד שבקשו הסבר למה שראו בעיניו, צץ ובא זקן שאמר להם: אל תתמהו, שכן בשעה שחרב בית המקדש עמד כל העולם להתעוור. וכל מי שנולד באותו רגע, בכל שנה ושנה מאותו היום ואילך, ראייתו לקויה. וקבלה בידינו שבשעה שמבעיר האש יכבה את השרפה ושוב יתגלה בציון, תעלה ארוכה לראייתם מהאור הגדול "ושב ורפא להם". והוא שאמר הכתוב כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. "עין בעין" העין תתפקח ותראה.
זכה אותו עיוור וניצוץ של האור הגדול נפל בעיניו והתחיל רואה. ואין כאן מעשה נסים.




מעשה בעיוור שרץ לאימו

העולים להר ציון היו רגילים לספר על ניסים ונפלאות שארעו בהר בתחומים שונים. בעיקר אהבו אנשי המזרח לספר על חולים שנתרפאו, על פיסחים שהתחילו הולכים, ועל עיוורים שהתחילו רואים. אנשי ההר לא התיחסו בחשיבות רבה לסיפורים אלו והממונה אף דחה אותם. ברם סיפור ניסי אחד רגיל היה לספר:
בשעה שענה למתווכחים אתו בעניין זהותו של הר ציון, לאו דוקא בגלל הנס אלא בגלל הרעיון שבו, רעיון שהיה קרוב ללבו ואשר ראה בהר ציון את אמא ציון.
מעשה באשה שהיה לה בן חולה, עיוור בשתי עיניו מלידתו, האם ביקרה עם הילד אצל כל הרופאים בארץ, הרופאים עשו מה שעשו והילד לא נתרפא. האם נסעה אתו לכל המקומות הקדושים ושפכה את דמעותיה ותפילותיה לפני אלקים רופא החולים, עברו שנים רבות והילד לא נתרפא. אולם האם לא התייאשה והמשיכה ללכת לרופאים ולקחת כל מיני תרופות, לבקר בבתי הכנסת ובמקומות הקדושים מתוך תקווה ואמונה שסוף סוף יענו לה מן השמים, היא האמינה בכך בכל ליבה ואף הילד האמין בזה. נס קרה להם ומן השמים ריחמו על האם ועל הילד.
הנס ארע בעת ביקורם בהר. האם עמדה על מצפה הבית והתחננה למול הכותל המערבי. באותו הזמן עמד הילד לפני קבר דוד כשעה תמימה, שפך את דמעותיו ואימץ את עיניו לראות. והנה, ספרו אנשי ההר וספרה האם, נפקחו עיניו לראות.
הילד פרץ בקול צעקה: "אני רואה ! אני רואה !" רעדה אחזה את כל אלה שעמדו בחדר כשהילד חיפש את אמו. הוא רץ להודיע לה את הבשורה. וכשאמרו לו שאמא על מיצפה הבית, רץ למיצפה הבית, וכאן, אמר הממונה, ארע הנס הגדול שאותו ברצונו לספר.
אע"פ שנשים רבות עמדו על מצפה הבית והוא אף פעם לא ראה את פני אמו, הכיר אותה ורץ ישר כנגדה ונפל בזרועותיה.
וכששאלו אותו אחרי כן, מנין ידע שזאת אמו, אמר: תיכף ידעתי ותיכף הכרתיה - כך ראיתיה בתוך נפשי ומיד הכרתיה.
וכך אנו, הוסיף הממונה, כשרק השתחררנו ונפקחו עינינו, תיכף הכרנו באמא ציון, הכרנוה ורצנו אליה. זהו הנס העיקרי שבתוך המעשה ואותו הנס בלבד אני מספר, כאילו רצה להדגיש את הסתייגותו מעניין הניסים שבהר.








 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972