המזלות
 


מסורת היא בישראל שהקב"ה ברא ברקיע י"ב מזלות המלווים את י"ב החודשים, ולידם ז' מזלות - שצ"ם חנכ"ל – שהם: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, ולבנה - המלווים את הימים והשעות, ומזלות לתפקידים מיוחדים המשפיעים על גורל הנבראים (ברכות לב).
קיימת אמונה שלכל דבר ה"מזל" המשפיע עליו והקובע את גורלו.
המזל מתייחס לכל דבר - חי, צומח, ואף דומם. המזל מתייחס גם לכל המקומות - הארצות, הרים ועמקים. ולכל הזמנים - שעה, יום, חודש.
המזלות שונים באופיים, בשמם, ובמהותם. בין המזלות השונים בולטים המזלות של הזמנים השונים, וביניהם המזלות של השעות, הימים והחודשים. במזלות של החודש אנו מתייחסים בעיקר לנושאים כגון: קור וחום, מטר ועצרות שלג, רוחות,סערות, יובש ולחלוחית, המתגלים באקלים של החודשים, ובתכונות האדם –קר, יבש, חם, רגיש ולבבי, כך מסמנים גם את התופעות הללו בלוח, על מנת לדעת את האקלים, וההורוסקופ של תכונות הנולדים באותו החודש, ומזלם.
חכמי ישראל מדברים על המזלות וכוחותיהם בחיוב ובשלילה, יש הרואים במזלות כוחות חיוביים המשפיעים על דרכי החיים של הנבראים, ועוזרים להם להתפתח ולגדול.
ויש הרואים במזלות משפיעים שליליים שיתכן ואפשר לבטלם.
רבי יהושע בן לוי סידר לו פנקס שלם עם רשימות מדוייקות להכיר את סגולותיו של האדם לפי היום שנולד, ובפנקסו רשם, שמי שנולד באחד בשבת יהא אדם קיצוני - או כולו טוב, או כולו רע. מה הטעם ? מפני שביום הראשון נבראו אור וחושך, ושני הכוחות הללו שולטים בו.
מי שנולד ביום שני יהא אדם רגזן מפני שנחלקו בו המים... וכן הלאה.
לעומתו אומר ר' יוחנן, שאין מזל לישראל, היות שישראל הם למעלה מכל מזל, כמו אברהם אבינו.
חז"ל מספרים שאצטגנינות היתה בליבו של אברהם אבינו, וכל מלכי מזרח ומערב שחרו לפתחו (ב"ב ט"ז). אברהם אבינו ראה באצטגנינות שלו את עתידו, שאין באפשרותו להוליד. והקב"ה אמר לו, לצאת מאצטגנינות שלו שכן הוא למעלה מן המזל, ויכול במעשיו לכוון את המזל. וכך גם עם ישראל, שאין המזל שולט בהם. שהם למעלה מכל מזל ואין דומה להם.
"עם לבדד ישכון". שונה מכל העמים בכל.
רבי חנינא וחבריו טוענים שיש מזל בישראל, וכל הנבראים והאירועים תלויים
בהם, ורבא מפריד בין הדברים וקובע: "בני, חיי ומזוני תלויים במזל" (מועד קטןכ"ח). אחרים אומרים: "הכל תלוי במזל, ואפילו ספר תורה שבהיכל" (שבת קכ"ט,נדרים ל"ב).
האמונה במזלות עוררה בעיות שונות במחשבת ישראל שכן עפ'י ההשקפה היהודית לאדם ניתנה בחירה חופשית, ועל כן הוא זוכה בשכר או נענש על בחירתו. אנשי הגות ומחשבה אף רואים סתירה בין האמונה באלוקים ובין האמונה במזלות, ונוטים משום כך להסתייג מן האמונה במזלות, ואף לדחותה ולבטלה.
יש המקבלים את האמונה במזלות ומשתדלים להתאימה לרוח ישראל. שיטות שונות בנדון, בין חכמי ישראל בינם לבין עצמם. וחכמי הגויים האסטרולוגים.
במיוחד ישנן דעות שונות בעולם, בקשר לעצמאותם של המזלות, והחלטיות השפעתם על החיים. עובדי האלילים הכלדאיים, המצרים, היוונים, והניגררים אחריהם, ראו במזלות כוחות עצמאיים, אלילים בעלי עוצמה הקובעים את הגורל של כל הנמצאים בעולם. קביעתם החלטית וגורלית ואי אפשר לשנותה.
כמו שאמר ירמיהו "כה אמר ה' את דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו, כי יוחתו הגויים מהמה" (ירמיה ב.ג).
שונה הדבר במחשבת ישראל, המבטלת לגמרי את כוחם העצמאי של המזלות.
המחשבה היהודית יודעת לספר על המזלות המלווים את מהלך החיים ומשפיעים עליהם, מזלות החודש, הימים, והשעות, המשפיעים על גורלו של האדם. אך אין היא מתייחסת אליהם כאל כוחות עצמאיים, אלא ככוחות נבראים אשר נבראו במעשה בראשית במטרה להשפיע על העולם, כמו כל חוקות השמים. הם שליחי ההשגחה, וכפופים לאלוקים ולהנהגת העולם שלו. ואפשר גם לשנות אותם בחסדי ה' ע"י תשובה, תפילה, וצדקה.
אף ר' חנינא וחבריו, החושבים שהמזלות משפיעים על עם ישראל, ממעטים ומצמצמים את השפעתם על חיי ישראל, שכן כח השפעתם של התורה והמצוות, עולה בהרבה על כח השפעתם של המזלות.
מכיון שהתורה היא דרך חיים, המבטיחה את הטוב והברכה לשומריה, היא מוציאה את האדם מחוקות הטבע, מגביהה אותו למעלה מן הטבע. אף למעלה מהמזלות, זאת במידה שהם משפיעים על החיים.
חייו של האדם קשורים ומדודים במסורת ישראל לפי יחסו לתורה בלבד, ולא לגורמים אחרים, הקשורים לחוקי הטבע – שכן אף הם מסודרים לפי דרכי התורה בכל המכלול של תחומי החיים - רוחניים וטבעיים, יצרים, תאוות, ותשוקות.
מזלות רבים בשמים ממונים על רבבות בריות שבעולם, וכל מזל הוא מעין מלאך, שליחו של המקום העושה דברו. ואין המזל כוח מפני עצמו, את כוחו הוא מקבל מאלוקים שהוא הכל יכול, אשר מינה אותו כמזל. המזלות הממונים על חיי בני אדם מכוונים את פעולותיהם כלפי מעשיהם של בני אדם, וקובעים את חייו של האדם, לפי רצונו של אלוקים הכל יכול, שופט כל הארץ (ראה ברייתא דמזלות).
המזלות מרובים הם, ואין להם מספר, כמו שאין מספר לכוכבים, וכמו שאין מספר לבריות השונות הנמצאות בעולם, וביניהם מזלות ממונים על גלגלי השנה, לסובב אותה במערכת הזמנים – קדימה, עד לתיקונו של העולם. והמזלות הללו הם מזלו של יום, מזלו של לילה, מזלם של שבעת ימי השבוע, מזלם של ארבעת תקופות השנה, ומזלם של י"ב החודשים.
המזל אינו אחיד, ואינו מתייחס ללידה בלבד, הוא מתייחס לכל החיים. ישנם י"ב מזלות לחודשים, וישנם מזלות לימים, והם אף מצטרפים אחד לשני ומשתנים לפי השעות, והכלל בענין השפעת המזלות הוא: "לא מזל יום גורם, אלא מזל שעה גורם". ומכאן נוסח ברכת המזל, שמעבירים לבני אדם בברכת "מזל טוב ושעה מוצלחת".
במשנתם של אנשי ח"ן קיבלו המזלות אופי ישראלי מובהק, כמו הימים והחודשים בעצמם. הימים הם שבעה ימי שבתא, כשמזלו ויומו קשורים במספר סידורי לשבת, ומזלו של השבת הוא שבתאי. ומזלות החודשים קשורים לי"ב שבטי ישראל המסמלים את יעקב ובניו שהולכים מסודרים בסדר החניות של בני ישראל, ובסדר המסעות במדבר. לפי מפת החודשים והשבטים משפיעים הם על המזלות ומכוונים את הליכתם וכוחם.
כל אדם מישראל יונק כוחותיו במערכת התיקון מאבותיו, מאבות האומה, וראשי שבטו, שהם משפיעים בלי הרף דרך החודשים הקשורים אתם, והפועלים בהתאם לכוחותיהם, מידותיהם וייעודם. ליד כוחותיו של השבט, מתעוררים בכל החודשים הכוחות הקשורים עם המזלות שלהם, והזכויות המיוחדות להם. כל זאת עקב האירועים שבתוכם, צירופם השמי, והאות המיוחדת שלהם, המבטאת את שירתם ופריחתם.
בדרך זו של השפעת השבטים, מסבירים, למשל, את התכונה המלחמתית והגבורה של
חודש ניסן באישיותו המיוחדת של יהודה, הארי הלוחם, "גור אריה יהודה".
ולכן נהגו אנשי ח"ן לברך את הילדים שנולדו בחודש מסוים, בעת הברית, או
בעת הפדיון, או בר המצווה, בברכת שבט החודש - הגנוזה בברכת יעקב, משה, שירת דבורה, מזמורי תהילים, ואמרות חז"ל. כדי להקל עליהם הוסיפו בכל חודש את תכונות ראש השבט, כדי להדריך את מברך החודש, בהתאם לתכונות שיונק מראש השבט.
ובניו של יעקב שבטי-יה עדות לישראל - המאוחדים כעם אחד הערבים זה לזה במזל וגורל מאחד, המיוחד לייעודו מראשית ימיו מכוח האבות והשבטים.



הסדר המקומי של המזלות

קיימת שיטה המחלקת את השפעת י"ב המזלות עפ'י סדר מקומי, נוסף לסדר
הזמני של החודשים. בלקח טוב לבראשית א' יד' ישנה חלוקה ארצית להשפעת
המזלות.
טלה - פרס ומדי
שור - כשדים
תאומים - כוזריים.
סרטן - ארמיניא.
אריה - מלכות אדום.
בתולה - אשכנזיים.
מאזניים - אפריקה,
עקרב - מדבר.
קשת - כושיים.
גדי - ארץ ישראל,
דלי - מצריים,
דגים - הונדיאה.
וזה בהתאם לנאמר באותיות דרבי עקיבא "וכמה הן אותיות שבהן נתחתמו שמים וארץ, שתים עשרה הן, כנגד י"ב שעות הלילה, וי"ב שעות היום, וי"ב חודשי השנה, וי"ב מזלות, וי"ב שבטים, וי"ב ארצות (באותיות דרבי עקיבא אין פירוט ארצות). וייתכן שהכוונה היסודית לי"ב הנחלות של י"ב השבטים.
המשורר האלוקי ר' שלמה אבן גבירול העלה בשירו הנפלא כתר מלכות את הסגולות של מזלות השמים, שבעת כוכבי הלכת, ש"צם ח"נכל וי"ב המזלות, ושר על הירח המעורר מידי חודש בחודשו חידושי עולם, קורותיו, טובותיו, ורעותיו.
מזל "כוכב" מעורר בעולם מריבות ומדנים, איבות ורגנים, ונותן כח לעשות חיל, לצבור הון ולכנוס עושר וממון.
ומזל שבתאי, מעורר מלחמות ביזה ושבי ורעב, ומחריב ארצות ועוקר מלכויות, כי כן דתו.
ועל מאדים - הוא גיבור עריץ ומעורר... שנות בצורת, ושריפת אש ורעמים, ואבני אלגביש.
וצדק - הוא כוכב הרצון והאהבה, מעורר יראת שמים, יושר ותשובה.
והוא שר על כוחם של י"ב מזלות השנה. ועל כל שיר ושיר של פעולות המזלות הוא מדגיש "הכל ברצון בוראם" המפקד עליהם, והמכוון את השפעתם כמו שמכוון את כל כוחות העולם. שכן המזלות הם משרתי אלוקים, צבא ה"שמים, המעידים על גדולת ה' גבורתו ותהילתו וצדקתו.
ביסודן של כל הגישות שהעלינו בולטת נטייה נפשית להסתייג במידה מסויימת מאמונה במזלות, אולם נמצאים בכל זאת הוגי דעות כמו האבן עזרא, ובעיקר אנשי ח"ן וסוד, המחייבים את האמונה במזלות, ואף כללו אותה כשיטה תורנית בהשקפתם התורנית, ויצרו גישות כלליות ופרטיות על הקשרים שבין תורת ישראל ועולמם המיסתורי של המזלות.
ר' חיים ויטאל תלמידו של האר"י ומפיץ תורתו, פירסם ספר בו הוא קבע את ערכי המזלות והשפעתם על חיי האדם. ועל יסוד גישתו היו מעלים דברי תורה הקשורים למזלות.
בדומה לר' חיים ויטאל מתייחס הרבי מדינוב בספרו "תקון יששכר" לאופיים של החודשים בתחום החיזוי והאסטרולוגיה, ומגלה "סודות נפלאים" בתופעות השנה הקשורות לתופעות של חודש מסוים. כך למשל הוא קושר את תופעות ירידת הגשמים בכל השנה לי"ב הימים הראשונים של חודש טבת, ולשער התבואות בי"ב הימים הראשונים של חודש תמוז. וכך הוא כותב, שאם יחול ר"ח טבת ביום א' יהיה גשם רב ובסוף הקיץ יהיה מעט ולא יהיו הזרמים גדולים. ובדומה לזה הוא כותב ששער התבואות של כל השנה תלוי במשקל החטים בחודש תמוז. המידע על האסטרולוגיה והמזלות התפשט בתקופתנו אע"פ שחכמי התורה ממעטים להתייחס אליו.
בבית מדרשו של רבי מוטילה היו דורשים בסידורם והרכבם של המזלות, והיו אומרים שמזלות הימים, שבעה הם, לכוון את כל הדברים, המצוות, והמנהגים הקשורים למספר שבע, החביב לפני הקב"ה, ושעל י"ב מזלות החודשים לכוון את כל המצוות והמנהגים הקשורים למספר י"ב הקובע את שם ה' ושבטי-יה. והיו שקבעו את שבעת המזלות של הימים, לחמישה טובים, ושניים קשים, והם יום ב' ויום ד'. יום ב' מפני שבו הבדיל הקב"ה בין המים העליונים למים התחתונים, והעולם נחלק לשניים. וסימן לדבר, שבפרשת בראשית לא כתוב בו "כי טוב" כמו שכתוב בשאר הימים כרמז שאינו יום טוב. ויום ד', שבו נבראו שני המאורות הגדולים השווים בגודלם, והלבנה דיברה שלא כהוגן ונענשה, שנתמעטה. והיות שנענשה באותו היום, נקבע היום כיום עונשים, וכיום מוכן לפורענותיה. ובגלל המעשה הזה כתוב בפרשת בראשית יהיו מאורות ברקיע, "מארת" חסרה שני וואווים בבחינת מארת שהיא קללה ומארה.
בין חזני ישראל נפוץ היה הפתגם על יום רביעי שהוא יום "אל נקמות" שהוא שירו של היום. העובדה ששני ימים קשים, וחמישה ימים טובים העלתה את הרעיון שחמשת הימים הטובים, יונקים את טובם מחמשת הספרים שבתורה, שאור גדול ורב טוב להם, ושאר שני הימים אין להם ספר, ואין להם אור, ולא טוב להם.
הקשר שבין המזלות והאדם בולט באגדה על "העולם הקטן" שלפיה האדם הוא מעין עולם קטן של עולם המזלות, וכשם שברא הקב"ה י"ב מזלות בעולם, כך בראם באדם. כגון:
טלה: כשם שגוזזין אותו בכל שנה ומגדל שערו, כך בני אדם מספריםן שערם ומתגדל.
שור - צווארו של אדם.
תאומים - שתי כתפים של אדם.
סרטן - ידיו ואצבעותיו של אדם, שכן סרטן זה יוצאין ידיו ורגליו מזה ומזה.
אריה - לבו של אדם.
בתולה - בטנו של אדם (כשם שהבתולה תעדה כליה והכל רצין אחריה כך
בטנו של אדם כל מעדני עולם נכנסין בה.)
מאזנים - ידיו ורגליו של אדם עולים מכאן ויורדים מכאן.
עקרב - כעסו של אדם.
קשת - אמתו של אדם.
גדי - כשם שהגדי רואה עשב ואינו רואה גדר כך בני אדם רואים מה הם
עושים ואינם יודעים מה שנולד בו.
דלי - פעמים מלא ופעמים חסר כך בני אדם פעמים מלאים ופעמים חסרים.
דגים - כשם שהדגים שטים מסוף הים ועד סופו, כך בני אדם הולכים מסוף
העולם עד סופו.


ציורי המזלות ושמותיהם
ציורי המזלות כלפי הימים הם כוכבים שונים, וכלפי החודשים הם קבוצה של כוכבים ההולכים במסילה משותפת לפי ציור מוכר שלקוח מהסביבה הקרובה. כגון: ציור של בעלי-חיים: אריה, גדי, טלה, עקרב, סרטן, או של כלי שימושי כגון: מאזניים, ודלי. הציורים והשמות הם כלדאים ופירושו שהם בעיקר אכדיים, אך חכמים שהשתמשו בהם הוסיפו להם גיוון, ופירוש המותאם למסורת, ומבטלת לגמרי את המשמעות האכדית הרואים אותה כמסולפת. הם גם קשרו אותם לי"ב השבטים הממונים על החודשים, ונתנו להם צביון יהודי מובהק, השונה מכל וכל. התאומים של סיוון שהם, בעולם של עובדי הכוכבים והמזלות שני כוכבים, נחשבים במסורת היהודית כשני אנשים, כמשה ואהרון, שקיבלו את התורה, או כשתי מצוות של החודש, ביכורים ומתן תורה, ושתי הלחם. תהליך דומה מאפיין גם את שאר המזלות שטהרו מהסילופים העכו"מים של פולחני בבל מצרים וכנען, וקיבלו אופי מסורתי כפי שנסביר להלן בפרקי החודשים.

משמעות הציורים

יש הרואים בציורים מעין ציור למסלול הכוכבים המתגלה בחודש זה ברקיע. גישה זו היא העתיקה ביותר, אך היא גם המפוקפקת ביותר. יש הרואים בציורי המזלות, מעין סימני הדרכה ראשוניים ללמד את האדם מה לעשות במשך החודש, או ממה עליו להיזהר כדי למנוע סכנות. לדוגמא: חודש חשוון מזלו עקרב, אשר בא לחנך את האדם שיידע שבחודש זה יוצא העקרב ממעמקי הביצות, ועל האדם להיזהר ממנו. כמו כן מורה הדלי שבחודש שבט שעליו לצאת עם הדלי למלא מים, ולנטוע עצים או לשאוב מים לכל הקיץ. ייתכן שהמזלות, שרשי השמות, וציוריהם, היו ידועים בתקופת האבות כמו רבים מענייני התורה, אלא שעובדי האלילים סילפו אותם, כפי שסילפו ענינים וסיפורים תורניים, ואחרי כן באו חכמי ישראל וטיהרום מהסילופים
(ראה ספרי על המשפט הקדום בהוצאת החברה לחקר המקרא).
מפליא שציור גלגל המזלות נמצא בהרבה בתי כנסת וגם בציורי המחזורים לתפילת גשם וטל. ייתכן שעשו זאת כדי לקיים את המצווה, שהרואה מזלות כסדרן - אומר ברוך עושה מעשה בראשית (ברכות נט).
בהתאם להשקפת חז"ל הקושרים את מזלות החודשים לשלוש מאות ששים וחמשה ימים שבמערכת החמה, ואומרים י"ב מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל תליתי בו שלוש מאות ושישים וחמישה אלף רבוא כוכבים, והם מקבילים לי"ב השבטים ולי"ב השעות שביום ובלילה, ואף לי"ב לחם הפנים, וי"ב אבני החושן וי"ב הבקר שבים של שלמה.






חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972