חגי ישראל / סוכות / הבית עם ארבעת הפתחים

הבית עם ארבעת הפתחים
 


בלילה הראשון של אחד מימי חג הסוכות ישבו בני החבורה בסוכה ושחו בדברי תורה, סיפורי מעשיות על צדיקים ושיחות חסידות על עמודו של עולם, עמוד החסד שהוא אברהם אבינו ע"ה, האושפיזין של אותו היום.
היה ביניהם זקן אחד ששקל וטרח בהלכות סוכה ודרש דרשות על דפנות הסוכה , מענין לענין התחיל לדבר על ארבעת הפתחים באוהלו של אברהם אבינו ע"ה ורמז שעל שם ארבעה פתחים אלו היתה חברון, עירו של אברהם, נקראת קרית ארבע. עד שכבר לא נקראה חברון, ומלבד טעמו של שם האמור בחז"ל פתח ואמר טעם נוסף :
פעם אחת עלינו לחברון בשיירה גדולה להשתטח על קברות האבות במערת המכפלה ובינינו זקן מופלג. לא ידעתי שמו. ואיש מאתנו לא ידע את שמו. קראנו לו הזקן סתם וכולם ידעו למי אנחנו מתכוונים.
השיירה עשתה דרכה בלילה על דבשות גמלים ועל גבי חמורים , בדרכים העקלקלות , בשבילים שבין הרי יהודה , בבורות שיחין ובמערות של הדרכים המשובשות בחשכת הלילה היו בני השיירה מתנודדים כשיכורים על גבי הבהמות עד שבסמוך לעלות השחר הגיעו לבקעה רחבה שבקרבת חברון. הזקן שהיה רוכב בראש השיירה הורה להם בידו להתעכב ונתעכבו ליד אילן עתיק יומין, שהיה מכונה בפי הזקנים שבדור בשם "האילן". ירדו בני השיירה מהגמלים לנוח קמעא . אמר להם הזקן לבני השיירה להתפלל שחרית ופניהם מכוונים לירושלים ולסעוד את לבם. היו שם כמה בחורים צעירים שהתלבטו בדבר, באו ואמרו לו לזקן, שכל ימיהם היו מתפללים, אימתי תבוא לידם תפילה במערת המכפלה ויקיימוה עכשיו שבאה לידם ומערת המכפלה אינה אלא תחום שבת יתפללו מכאן מלוא עיניהם חוץ לתחומה ונבוא לקברותיהם של אבותינו כשאנו שבעים ?!
אמר להם הזקן :
כך ראיתי באבותי הקדושים שהיו רגילים לעלות לחברון ומנהג עתיק יומין הוא , נחה דעתם. עמדו והתפללו ותיקין ופניהם לירושלים ולאחר התפילה נטלו ידיהם ונתיישבו על הקרקע, שעדיין הייתה מעט רטובה מהטל , והוציאו מטליותיהם שבהם היו מונחים מזונותיהם שהכינו להם לדרך, ואכלו פיתה מטובלת בשמן. כשברכו על המזון הסתכלו על אותו זקן ובקשו שיסביר להם מהו אותו מקום שבו הם עומדים. הסכים הזקן ופתח ואמר: מקום זה שבו אנו יושבים אלוני ממרא הוא.



מסורת בידינו שאילן עתיק זה הוא האילן שבצלו היה נטוי אהלו של אברהם כמו שכתוב: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו" ולא אילן אחד היה כאן אלא הרבה אילנות, שהיו מגדלים פירות ריחניים שאינם מצויים בכל העולם כולו. וגדר היתה מסביב לפרדס ופתחים היו בה לארבע רוחות השמים. באמצע של הפרדס היה נטוי אהלו של אברהם, וארבעה פתחים שבו היו מכוונים כנגד ארבעת הפתחים שבגדר.
וכל מי שבא לפרדס באחד מארבעת הפתחים היה מובטח לו שיכנס לפרדס בדרך המזומנת לכך שכן מובילה דרכו לפתח אהלו של אברהם שהיה מפורסם בין כל עוברי הדרכים כמכניס אורחים.
זקנים שבדור היו אומרים שבימי הרמב"ן ז"ל עדיין היו שיירי הפרדס ניכרים לעין, שכן היו גזעים של אילנות מבצבצים בכל הבקעה כולה. משנתמעטו הדורות אכלו גשמים ורוחות שבאו מן המדבר כל שרידי הפרדס, שכל המריח מהם וכל הזן את עצמו בהם מיד היה מתרפא, ולא נשתיירו מכל האילנות אלא אילן זה בלבד. ונתקדש מקום זה, שכל העולה לכאן וליבו פתוח זוכה לקיים מצות הכנסת אורחים לפחות כפי שכתוב "אחד משישים מהכנסת אורחים של אברהם אבינו ע"ה." והרי אמרו חז"ל "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה" ומאברהם אבינו למדנו דבר זה. ונראים הדברים, שבדבר זה מקורו של מנהג הקדמונים, שכל העולה לחברון למערת המכפלה מתעכב
כאן במקום זה ומתפלל במקום שהתפלל בו אבינו אברהם וביקש לעורר רחמיו יתברך על רשעים שבדור. והמהדרים נהגו להתפלל כאן שחרית תפילה שהתקין אברהם אבינו ע"ה באותה שעה, כאותה ששנינו בברייתא (ברכות כףו : ) אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם" - ואין עמידה בלא תפילה, שנאמר: "ויעמד פינחס ויתפלל". הוסיף הזקן ואמר התפילה שהתפללנו כנגד אותה שספרתי עליה , אך סעודה שעשינו כנגד מה ?
סמוך לפני יציאתו של אברהם לאוירו של עולם היו חרטומיו של נמרוד המלך יושבים בלילה ומסתכלים בכוכבים. אמר להם ארפכשד ראש החרטומים לחבריו ראיתי כוכב גדול עולה בצד מזרח וד' שביטים מזדנבים לו מארבעת צדדיו וכל אחד מד' שביטים בולע כוכב שבצדו ושורפו לתוך כרסו של כוכב גדול. באותה שעה היה נמרוד המלך ביער עוסק בציד ואף הוא ראה אותו כוכב גדול שבמזרח וד' שביטיו בולעים כוכבים שבצידם פחד נמרוד . למחרת הזמין נמרוד להיכלו את ארפכשד וחרטומיו להתייעץ עימם. אמרו לו בן נולד בלילה שהוא עתיד לקעקע מלכותך בעולם ולכפור באלוהות שלך. אמר להם נמרוד, מה נעשה ?
אמרו לו : אין לו תקנה אלא שתמצא אותו ותתיז ראשו. ניאות להם נמרוד וגזר שכל בך שנולד באותו לילה שליחי המלכות היו שופדים אותו בשפודים מלובנים, . אמרו ע' אלפים תינוקות נדקרו בשפודים בו ביום. וכשבאו שליחי המלכות אצל תרח אביו של אברהם ליטול נפשו של הרך הנולד מצאו ביתו מרוקן. שהיה תרח חס על בנו ונתן לאמו, אמת לאה בת כרנבו, להטמינו במערה. באותה מערה עשה אברהם עשר שנים. כשגדל וחזר לבית אביו תרח וניפץ וניתץ פסיליו, נתפס אברהם למלכות ונידון למיתה בכבשן של אש שהסיקוהו ג' ימים וג' לילות. כשניצול מכיבשן האש והצילו המלאך גבריאל כפי שכתוב בספר הישר ושבט מוסר, ויצא בשלום אמר לו הקדוש ברוך הוא לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. בא לו לארץ כנען ונטה אהלו במקום זה, והוא נראה וסמוך לסדום. ואף על-פי שאינו סמוך היה רישומה של סדום ניכר בכל הסביבה כולה
חמס ורשע ואכזריות שלטו בכל. ואילו גומל חסד היה דינו יוצא לעונש. גדול ביחוד היה עונשה של הכנסת אורחים כמו שמפורש בתורה במעשה המלאכים שבאו אצל לוט לסדום. אמר אברהם אם אבי הולך אצל אנשי סדום ללמדם מידה נאה של הכנסת אורחים הריהם הורגים אותי. נמצאתי מרע לעצמי ואיני מתקן לאחרים. אלא אעשה כך - כנגד ארבע ערים של רשעים, סדום ועמורה אדמה וצבויים, הריני מתקין ארבעה פתחים בביתי פתח של צדקה כנגד עיר של רשעים, לקיים מה שעתידים בני להורות, "יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך". ואין עניים בני ביתי אלא אם כן אני מתקין להם ארבעה פתחים כדי שלא יהיו עניים מצטערים להגיע את הבית. הבא מן הצפון ייכנס כדרכו, הבא מן הדרום ייכנס כדרכו וכך לכל רוח. והריני מחזר בחוץ אחרי עוברי דרכים ומושכם לביתי ומכניסם תחת כנפי השכינה. את מי שאין דרכו לאכול פת חטים הריני מאכילו פת חטים, את מי שאין דרכו לאכול בשר הריני מאכילו בשר ומי שאין דרכו לשתות יין הריני משקהו יין. וכך, במידת חסד שבביתי כנגד מידת עושק שבסדום, ילמדו הבריות את דרכיו של הקב"ה ומתדבקים בו ונמצא שמו יתברך מתגדל ומתקדש בעולם. ולא די בכך , לא די במידה כנגד מידה. לעולם תהא מידה טובה מרובה. לפיכך הריני בונה בתים על הדרך ומניח בהם מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אוכל ושותה ומברך לשמים. הוא שראה ארפכשד באצטיגננות שלו כוכב גדול עולה במזרח וארבעה שביטים מזדנבים מד' צדדיו ובולעים כוכבים שבצדם. לפיכך- סיים אותו זקן ואמר - הנהיגו אבותינו מנהג נאה זה שכל הבא לכאן חייב לישב בסעודה , שגדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים וגדולה לגימה במקום זה יותר מבכל מקום אחר שהיא מעירה ומעוררת את מידת החסד של אברהם ומביאה לעולם שפע של ברכה אהבה ורחמים לבריותיו של הקב"ה.


ועכשיו שחברון שוממה ואבלה מבלי בניה ולגיונות בלעוה ואין אנו יכולים לעלות ולהשתטח על קברות האבות ולא לאילן ששבקעה באלוני ממרא , והוסיף ואמר הזקן שלנו לבני החבורה - יפה כיוונתם שהתקנתם לסוכה שבהר ציון ארבעה פתחים. שבלילה הראשון של סוכות באושפיזין של אברהם, כשייכנס אותו צדיק לכאן וימצא בניו מכוונים לדעתו סמוך ליבנו ובטוחים אנו שיעלו תפילתנו ותפלתו לפני כסא הרחמים, עד מתי עוזך
בשבי ותפארתך בידי צר, אימתי תגיע שעתם של בנים לקדש שמך בעולם בהר המוריה ובאלוני ממרא .
לחיים !
לחיים - התכוונו בני החבורה כנגד המברך.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972