פרשת נצבים
 

עמידה במקום היא נסיגה

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ד' אֱלקֵיכֶם" (דברים כט:ט)

חלק אחד מפרשת ניצבים (פרק כט, פסוקים יח-כח) עוסק בתוכחה, כמו גם הפרשה הקודמת, פרשת כי תבוא (דברים כז:טו-כו; כח:טו:סט). במבט ראשון נראה כאילו הפיסקה הפותחת את פרשת ניצבים קוטעת את רצף התוכחה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ד' אֱלֹקֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" (דברים כט:ט).

ואולם הפסוק הזה הוא עצמו תוכחה, משום שעמידה במקום פירושה נסיגה. אם אין אנו מתקדמים בלימודינו, במאמצינו להגשים את האידיאלים שלנו, בעבודתנו המוסדית והאזרחית, הרי שאנו נסוגים לאחור. עמידה במקום אחד היא בהחלט עניין שראוי לקבל עליו תוכחה.

ובעניין לימוד תורה כבר אמר ר' שמעון בן לקיש (תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט' דף יד עמוד ד), "במגילת חסידים מצאו כתוב: יום תעזבני יומיים אעזבך".




כולנו שווים בפני הקב''ה

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ד' אֱלקֵיכֶם" (דברים כט:ט)

כאשר הנאצים ימ"ש חיפשו אחר הרבי מבעלז על מנת לשלוח אותו למחנה ריכוז, החליט אחד מחסידיו להצילו. הוא לבש את בגדיו של הרבי והתנהג כאילו הוא עצמו הרבי, והנאצים אכן תפסו אותו ושלחו אותו למחנה ריכוז. כאשר הרבי עצמו שמע על כך הוא הצטער עד מאוד, ואסף כספים על מנת לפדות את אותו חסיד. החסיד אכן שוחרר; כשהוא בא לראות את הרבי שאל אותו הרבי: "מדוע סיכנת את חייך למעני?"

"אתה רב חשוב," השיב החסיד, "ומנהיגנו הנערץ. רציתי להצילך משום שאתה הרבה יותר חשוב ונחוץ ממני".

"אני מעריך מאוד את נאמנותך", אמר הרבי, "אבל בכל הנוגע לקידוש השם – בעיקר אם הדבר כרוך במסירות נפש – אין אף שהוא חשוב יותר מרעהו. בתורה נאמר: 'אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ד' אֱלֹקֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל'. כלומר, התורה אומרת לנו כי בעומדנו לפני ה', כאשר עלינו לקדש את שמו הגדול, אין גדולים וקטנים: הכל שווים".


לעמוד לפני ה'
"אתם נצבים היום כלכם לפני ד' אלקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל.
טפכם, נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימיך" (דברים כט:ט-י)

מדוע מחלקת התורה את הפיסקה שלפנינו לשני פסוקים? מבחינה הגיונית צריכים היו הדברים להיכלל בפסוק אחד; ואולם החלוקה לשני פסוקים מעלה רעיון חדש.

כאשר מתייחסים בכבוד לא רק לכל איש אלא גם לכל ילד, לכל אישה, ואפילו לזרים – רק אז אנו עומדים לפני ה'. ואילו כאשר אנו יוצרים הפרדות ואפליות בין בני אדם מטעמים של גזע או צבע או מוצא, כאשר אנו שוללים מבני אדם את זכויותיהם, אזי אין אנו עומדים לפני ה'.

דברים אלה חלים גם על מי שממלאים תפקידים ציבוריים שיש בהם אחריות כלפי הזולת. כאשר הם מתייחסים לכל בני האדם כאל מי שנבראו בצלם אלוקים, ומעניקים לכולם את אותן זכויות וזכויות-יתר שהם מבקשים עבור עצמם, רק אז הם עומדים באמת לפני הקב"ה.





חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972