סודם של הילדים
 


בראש השנה, בשנה השלישית למדינת ישראל, לפני תפילת "תשליך", עלו שלושה בחורים להר ציון. השלושה הסתובבו בין שבילי ההר ובין החצרות, כאילו חפשו משהו, כשראו קבוצת אנשים הולכת למקום פלוני הלכו אחריה. אחר כך היו עוזבים את הקבוצה והולכים אחר קבוצות אחרות שהלכו למקומות אחרים.
מי הם השלושה ? ומה הם מחפשים ?
לבסוף עלו השלושה ל"מצפה הבית" , שממנו אפשר לצפות למרחוק אל הירדן, ים המלח והים הגדול.
אנשים רבים עמדו שם וצפו בנוף היפה, התפללו תפילת "תשליך" והלכו. גם שלושת הבחורים עמדו והתפללו תפילת "תשליך". כאשר סיימו את התפילה ועמדו ללכת, ניגש אליהם הממונה והתחיל לשוחח איתם. הוא סיפר להם על ההר, ואגדות הקשורות בו. וסיים בשאלה :
"נדמה היה לי שאתם מחפשים משהו?"
הבחורים שתקו ולא ענו לו. הממונה הרגיש כי לשלושת הבחורים יש סוד משותף, אך הם אינם רוצים לגלות אותו לאיש , ואולי מתביישים הם בסודם. הניח להם הממונה, ושמר את הדבר בלבו.
חג בא וחג הלך. רבבות יהודים עלו להר לחגוג את החגים בשמחה ובצהלה. הממונה הסתובב ביניהם וחיפש את שלושת הבחורים.



אבל השלושה לא שבו אל ההר. אך לבו של הממונה אמר לו שעוד ישוב ויפגוש בהם. וכך היה.
בראש השנה ראה אותם עולים שוב להר. שוב באו שלשתם יחד. אלא שהפעם לא חיפשו ולא שאלו. הם הלכו ישר ל"מצפה הבית". כאשר הרגישו בממונה המביט בהם , פנו הצידה כדי שלא יפנה אליהם בדברים.
הצטער הממונה צער רב. מדוע זה משתמטים הם מפניו? בשעת תפילת "תשליך" נפגשו פנים אל פנים, ניגש אליהם הממונה קידמם בשלום, וברך אותם בכתיבה וחתימה טובה. החלו לשוחח, בתחילה הבחורים סיפרו כי הם גרים בירושלים.
"ומדוע אין רואים אתכם על ההר, בחגים אחרים ? מדוע אתם באים בראש השנה בלבד?" התפלא הממונה.
ענה לו אחד הבחורים: "אין לנו עניין לבוא לכאן בזמן אחר". הדברים פגעו בממונה וגרמו לו צער. אך הוא שתק ולא הגיב . הבחורים הרגישו שפגעו בו, והתחילו לפייס אותו: "לא רצינו לפגוע בך או בהר הקדוש. חלילה ! מה שרצינו לומר הוא, כי אנו באים לכאן לתפילת "תשליך" דווקא, בגלל סיבה מיוחדת... בגלל מעשה שהיה"... ותוך כדי כך סיפר אחד מהם לממונה את סודם של הבחורים:


כאשר הגיעו הגרמנים לעיירה שלהם בפולניה, התחבא יחד עם הוריו בבונקר. יום אחד נתגלו על ידי שכנים פולנים, שמיהרו להודיע על כך לגרמנים. עזבו ההורים את הבונקר עם הילד הקטן, והחליטו לברוח. אולי ליער. אולי לעיר אחרת. אבל מה לעשות בילד הרך שאינו מסוגל לעמוד בתלאות הדרך? איך להציל אותו? שכנה אחת הציעה להם למסור אותו למנזר. הלך האב אל ידידו הרב, להתיעץ בו. מה לעשות? האם מותר להציל את הילד, ולשלוח אותו למנזר ?
אמר הרב : מה רוצה אותו רשע ? להשמיד את עם ישראל. על כן, חייב כל יהודי לעשות הכל כדי להמשיך ולחיות, על אפו ועל חמתו של הרשע...
ואיך אוכל להשאר יהודי במנזר ? איך אוכל לשמור על מצוות התורה ? הרי הם יטבילו אותי לנצרות, ואיך אוכל לטהר את עצמי מן המים ? שאלתי.
"תלך ל'תשליך' בני". . ענה הרב. "ואת המים שיזרקו עליך . תשליך בחזרה אל הים. ובעזרת השם - תזכה להצלה".
בדרך אל המנזר סיפר לי אבי על משה רבנו: "כאשר נולד משה, החביאו אותו הוריו שלושה חודשים בבונקר. אחרי כן, כאשר לא יכלו עוד להוסיף ולהצפינו - עשו לו תיבה ושמו אותו על הנהר, כדי שיציל את עצמו. לבסוף הביאו את משה לבית פרעה, כדי שיגדל ויתחנך לעבודת אלילים. אך בסופו של דבר זכה משה "ויצא אל אחיו". "בני" – סיים אבי . "זכור ואל תשכח ללכת ל'תשליך' אל תשכח להשליך מעליך את המים של הטבילה, ובזכות זאת תזכה לצאת מן המנזר ולחיות בין אחיך". הבטחתי לאבי לשמור על מצוותו ולהשאר בחיים, וכמו כן להתפלל תפילת "תשליך" בראש השנה, כדי שאזכה גם אני לצאת מן המנזר ולשוב אל אחי.
חיי במנזר היו דומים לחייהם של שאר הילדים. הייתי כמו אחד מהם : גוי קטן, נזהרתי מאוד ואיש לא חשד בי שאני יהודי. כשהגיע ראש השנה יצאתי לטייל ליד חוף הנהר. היה זה מעשה פשוט וטבעי. ואיש לא חשד בילד הקטן שטייל ליד המים. והנה ראיתי שחוף הנהר מלא מטיילים : עשרה ילדים קטנים, כולם בבגדי מנזר מטיילים בחוף. וכל אחד מהם מטייל לו לבדו. ואינו מדבר אל איש. מי הם ילדים אלה? ומה הם מבקשים ליד הנהר? האם גם הם ילדים יהודים, שהרב ציווה עליהם ללכת לתפילת ה"תשליך" בראש השנה ?
עברה שנה. שוב הגיע ראש השנה, ושוב יצאתי מן המנזר והלכתי לי לטייל ליד הנהר. ושוב פגשתי באותם הילדים עצמם שהיו שם בשנה שעברה. הפעם לא היה לי ספק: ילדים אומללים אלה יהודים הם, והם באו לכאן כדי להתפלל תפילת "תשליך". הבטתי בהם. והם הביטו בי. שתקנו - אך העינים דיברו
וסיפרו את הסוד.
"אחים אנחנו, אחים התוודענו ועמדנו להתפלל בציבור. עשרה ילדים קטנים, בבגדי כמורה שחורים, התפללנו תפילת "תשליך" ליד הנהר.
מאותו יום, היינו מתאספים מפעם לפעם ליד הנהר, לתפילה. היינו
מזכירים זה לזה מילה נשכחת בשפה היהודית, או מנהג יהודי. היינו מדברים על האסון שירד על עמנו, ועל החלום שיום יבוא ונשוב לחיות בין יהודים, ונוכל לשמור את מצוות דתנו בגלוי, לעין השמש.
לאחר המלחמה התפזרנו לכל קצות תבל. אנחנו השלושה עלינו לארץ ישראל, וזכינו לחיות בירושלים. ושבועה נשבענו כי נשמור לקיים את מצוות תפילת "תשליך" ביחד, כמו שעשינו שם במנזר.
ומאז ועד היום אנו נוהגים להתפלל תפילת "תשליך" ביחד.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972