ברוך בר' אשר
 


פעם אחת בא לו אחד מניצולי החורבן אצל הממונה בהר ציון וסח לו: הייתי תושב ותיק של ווארשה ובימי הגיטו גרתי ברחוב מילה, בעיצומן של פורענויות עבר לגור בחדר קטן וברחובנו פליט יהודי מאחת העיירות הסמוכות, שבא יחד עם אשתו. שמו היה ר' אשר. שם משפחתו ושם עיירתו אינם ידועים לי. בעצם הימים המרים נולד לו לפליט זה בן. כיוון שלא הכיר את בני העיר, הלך ובא אצל רבי ר' ברוך צדיק ובעל מופת לשאול לדעתו בדבר מוהל מהימן ועל כל העניינים של ברית מילה בגיטו שהיתה כרוכה בקשיים גדולים וסכנת נפשות. כשחזר מהרבי סח לי ר' אשר, שתוך כדי שיחה שאלו ר' ברוך בפתע:
ומה בדבר שמו של התינוק?
ר' אשר חייך והשיב, נו, כן, זוהי דאגתי האחרונה. יש לי שהות להרהר בכך עד יום הברית.
נו, מילא השיבו הרבי ר' ברוך, בימים אלו אין סומכים ביותר על הזמן.
עננה קלה עברה על קלסתר פניו של ר' אשר ששמע דברים כאלה מפי הרבי ותוך כדי דיבור תיקן עצמו ואמר: אם כך מוטב שהרבי ישיא לי עצתו בקביעת השם.
-אני, השיב הרבי איני נותן עצות בדברים כאלה. אבל ברכה אתן לך. שמי ברוך ושמך אשר. יהי רצון שיקוים בילד זה מקרא שכתוב "ברוך מבנים אשר, יהיה רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו", אמן. אמן ואמן, נתכוון ר' אשר כנגד המברך.
עוד באותו לילה, המשיך המספר, פשטו חיות הגסטאפו על הבית, הוציאו ממנו כל תושביו והובילום למקום שכל באיו לא ישובון ובכללם ר' אשר ואשתו.
כאלה היו החיים בימים ההם, - סיים המספר.
ומה היה בסופו של התינוק? שאל הממונה. – איני יודע השיב הלה.
הוציא הממונה את פנקס ההר, רשם מלה במלה ממה ששמע מפי אותו פליט וסימן נתן לה לאותה רשימה: "בן בלי שם". משסגר את הפנקס נאנח הממונה והפטיר כלפי מעלה: רבונו של עולם, "מבטן לשמך הם נימולים".



לאחר כמה שבועות שוב בא פליט מניצולי גיטו ווארשה וסח לו לממונה לרשום מפיו דברים בפנקס.
אחד הדברים ממנו נתפרנסו שרידי הגיטו שנשתיירו בו ניפוי אחר ניפוי לאחר כל "פעולה" של ס"ס, היה לפשוט על בתים שנפקדו על ידי הגסטאפו בלילה. מדרכה של זו שהיתה פושטת בפתע על אחד הבתים, מוציאה תושביו ומרוקנת הימנו כל חפץ של ערך. הפושטים היהודים עוקבים אחריה והיו מזדרזים עוד באותו לילה, על אף העוצר החמור, להגיע בכל דרך שהיא לאותו בית, כנמושות הללו, כדי לקנות במשיכה כל דבר הניטל ליד ששרד לפליטה מיד השבאים, בעיקר צרכי אוכל נפש. אין צריך לומר שלא שלחו ידם בפרנסה מתועבת זו אלא פחותים שבפחותים. ופעמים אירע שמעז יצא מתוק. יש והיו מוצאים בבתים הללו אנשים חבויים וכמעט שלא היה בהם רוח חיים והם שהצילו אותם. ועל מקרה אחד כזה רצוני לספר לו למר שירשום בפנקס. מעשה שמצאו בחדר קטן שברחוב מילה תינוק בן יומיים או שלושה ימים, שהיה מוטל בכלי מיטה לבדו ובוכה לאחר שאביו ואמו נלקחו באותו לילה לגירוש של מיתה. נתעצלו, כנראה, חיילי הס"ס לעלות אליהם לקומה עליונה ועמדו למטה בחצר וצרחו בצריחותיהם המאוימות, מלוות יריות, לרדת, לרדת. מששמעו הוריו של אותו תינוק נתפחדו וירדו כפי שנצטוו והלכו למקום שאין חוזרים משם.
ומה עשו הפושטים היהודים עם התינוק? שאל הממונה.
העבירו אותו, השיב, לבית תינוקות אסופים. הואיל ולא ידעו אנשי בית התינוקות שמו של אסופי בן כמה ימים קראו לו על שם המאורע. ונקרא שמו בבית התינוקות בלשון פולנית: מילי פלצ'ניק. מילי, על שם הרחוב שממנו הביאו אותו לכאן. ופלצ'ניק, משמעותו בפולנית: הבכיין, כלומר, הבכיין מרחוב מילה. לימים פירשו הבריות שמו באופן אחר. שכן קורין בלשון פולנית נעים "מילי". כסבורים היו, שנקבע שמו על שום שהיה מרבה בבכיה ועם זה תינוק נעים היה. הבכיין הנעים נעשה ילד נעים. וכשהביאו הרשעים כלייה על בית היתומים נמצא מלאך טוב שהעביר את הילד לשכונות הגויים שבווארשה ושם חי במרתף עם ניצולים אחרים מבני אברהם יצחק ויעקב. באותה שעה כבר ידע הילד להשיב מה שמו וכשהיו שואלים היה עונה, מילי פלאצ'ניק.
מפי השמועה למדתי, סיים המספר, שאותו תינוק נתגלגל דרך כל מיני מחנות ובונקרים וזכה והגיע עד לשעת קריאת דרור באירופה ויצא לחירות.
הוציא הממונה את פנקס ההר, רשם ככל ששמע מפי אותו פליט וסימן נתן לה לאותה רשימה, נער בוכה. שכן בדומה לכך במקצת אירע למשה רבינו ע"ה ובת פרעה שמשתה אותו מן המים מצאה נער בוכה.







 
 
טופס תגובה
אם את\ה מעונין\ת בחומר נוסף, או בהרחבת מידע על הנושא, כתוב אלינו במכתב המצו'ב.
:* כותרת התגובה
:* שם פרטי
:* שם משפחה
:טלפון
:דואר אלקטרוני

אימות תווי בדיקה*:
נא הקלד את התווים שאתה רואה בתמונה למעלה .
* לא משנה אות גדולה או קטנה
:תגובת הגולש

חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972