המנורה


 

את המנורה הראשונה עשה משה לפי הדוגמה שהראה לו הקב"ה ובעזרת בצלאל – שהיה בצל-אל. המנורה הזאת ניצבה במשכן ונדדה עם בני ישראל במדבר, היא נכנסה עם יהושוע ופנחס לארץ-ישראל והוצבה בשילה ובנוב, אחר כך עברה עם הארון ויתר כלי הקודש לבית המקדש שבנה שלמה בירושלים.

שלמה הציב במקדש עשר מנורות – "ויעש את מנורות הזהב עשר" (מלכים א, ז, מט).

מנורה מימי משה אבדה כנראה בזמן חורבן בית ראשון ומסורות אחרות מספרות כי המנורה נגנזה והיא שמורה אי-שם לעתיד לבוא.
כאשר שבו לירושלים שבי ציון יצר כנראה זרובבל מנורה אחרת, מנורת מקדש שניה, ורמז לכך בספר זכריה. את מנורת המקדש השלישית עשו החשמונאים, כאשר טיהרו וחנכו את המקדש לאחר הניצחון על היוונים.
טיטוס החריב את ירושלים והביא לרומא בתהלוכת הניצחון שלו על ישראל, את מנורת המקדש, הוא התכוון, לומר בכך, שבזאת דעך אורו של ישראל.

 

המנורה הלכה לגולה עם העם והיא גם חוזרת לארץ יחד עם העם. עם ישראל לא שכח אותה מעולם. היא הייתה לסמל האהוב על בוני בתי כנסת ובתי מדרש אבל יותר מכך נחרטה המנורה על לוח לבו של היהודי בכל מקומות פזוריו. בימינו, עם קיבוץ הגלויות, קבעה כאמור מדינת ישראל את המנורה כסמלה. היא גם העמידה דגם של מנורה ברחבת הכנסת. במנורה סמלית אין מעלים את הנרות, שכן במתכונתה עם שבעת הכנים היא דומה למנורת המקדש ובמנורת המקדש אין להעלות אור אלא במקדש ושם יאיר בה אור הבורא.

 
המנורה נזכרת לראשונה בתורה בפרשת תרומה (שמות כה, לא, מ).
המנורה נזכרת, ישירות ובעקיפין, בהרבה מקומות נוספים בתורה ובמקרא. היא נזכרת בשמות כז, ב-כא: לז, יז: מ. כד ובמדבר ח, ב: מלכים א, ז, מט: ובספר דברי הימים א ו-ב, ואצל הנביא זכריה מתקופת שבי ציון – זכריה ד', ב.



חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972