האות ח'
ח חית (או חת) שמה ופירושו: חית. האות השמינית באלף-בית. פירושה חיים. בגלל שמה הזהה בצלילו לצליל "חטא" – מסמלת גם את החטא, ואת החיה, שהם יסוד טורף ורע בנפש האדם. יש הקוראים ל"חית" גם בשם "חוח" על שום צורתה הדומה ל"חח".
 



צורתה: כצורת מלכודת לחטאים. עוד רואים בצורתה "ב" שנהפכה על פניה, משל לברכה שנהפכה לקללה, לחטא.
ה"חית" (להבדיל מה"בית") פתוחה כלפי מטה, לרמז שהחטא מדרדר האדם לתהומות.
יש אומרים שה"חית", הרומזת על חטא, מלאת פחדים היא ("חתת אלוקים" – כפי ששמה מעיד עליה), ולכן סגרה את עצמה מכל צדדיה כדי שהחטא ושמונת סרסוריו לא ייכנסו לתוכה.
ה"חית" גם נראית כשער, לרמז שאחרי שמונת-ימי-מילה יוצא האדם מסכנת נפל ונכנס בשער החיים.
כן דומה ה"חית" לשתי אותיות זי"ן המחוברות בראשן, לרמז שהחיים מלאים מאבקים וקרבות.

הרכבה: "ח" מורכבת משלוש אותיות: ו' ו' ו' שסכומן ח"י ולכן מסמלת ה"חית" את החיים, ובזה רמז שה"חית" מבקשת רחמים עליה ועל החוטאים.
עוד אומרים שה"ח" מורכבת מ"ד" ומ"ו" כרמז לדל (=חוטא) שצריך ל"וו" – לרחמי-שמים, וכנגד ד+ו המאמרות שעל ידיהם נבראו החיים.
אנשי סוד אומרים שהדלת מסמלת את החסד וה"ואו" את הרחמים, ובאות חי"ת נפגשים החסד והרחמים.
בגלל דו-הפרצופין של ה"חית". קוראים עליה את הפסוק חסד ואמת נפגשו, שהרי חסד ואמת נפגשו ב"חית" וצדק ושלום נשקו ב"חית" שציורה דו-פרצופין.

תוכנה הנסתר: בשם האות "חית" מבטאים רק את ה"ח", והתוכן הנסתר (שאינו נהגה) הוא "ית" בדומה ל"בית" ול"טית". שלוש אותיות אלו רומזות על המקדש השמימי הנסתר, שהוא מקור החיים שעמד ת"י שנים כמו המקדש של שלמה.

מספרה ומניינה: 8. הוא מספר שנתייחד לשמונת הסרסורים לדבר עברה, וכנגדם לשמונה ימי מילה, שמונה ימי סוכות ועצרת.
חי"ת היא במניינה: ח+י+ת=8+10+400=418.
ובמספר קטן: 8+2+4=13.

מיקומה: בין ה"זין" ל"טית" בסדר אבג"ד; מול ה"סמך" בסדר אתב"ש (כאילו מבקש החוטא: חוסו ורחמו עלי); מול ה"קוף" בסדר אלב"ם (כאסור הנמצא במלכודת וקורא להתירו: לקרוא לשבויים דרור ולאסורים פקח-קוח" – ישעיה סא).

שיוכה הקבוצתי: (א) קבוצת האותיות הגרוניות "הא רע".
(ב) קבוצת "חפף" (8, 80, 800).
(ג) הח"ית מתחלפת עם האותיות "האחרע" וכן עם ה"כף".

חידותיה: שמונה מי יודע? שמונה אני יודע: שמונה ימי מילה.




ה"חית" כהיפוכה של "בית

אנשי סוד אומרים שה"חית" של חטא היא "בית" הפוכה, מפני שה"בית" היא ברכה והחטא מביא לקללה. וכשאדם חוטא נסגרת ה"בית" הפתוחה לברכה ונהפכת כלפי מטה כלפי התהום (ב ח) כרמז לקללה. וכשמתקנים את החט – נהפך החט לטח, וה"בית" מזדקפת חזרה, מתחברת לטח ומחדירה בטחון. רבי שמעון בר-יוחאי מספר, שבשעה שבנה שלמה את המקדש התעוררו רגשי תשובה וחרטה בעם, ונהפכו האותיות של חט לטח וה"חית" הכפה ל"בית" וישראל ישב לבטח ולא בחטא.


"חית" נטולת כתר

לכל האותיות יש כתרים מלבד ה"חית" שלפי המסורת אין לה כתר. ולה אין כתר ל"חית"? מפני שהיא מסמלת את החטא וכל מי שדבריו מכוערים והוא חוטא – אין לו שבח בעולם הזה ואין לו שם טוב, אלא גנאי, חרפה ובושת פנים.


ה"חית" – סמל של חטא

ל"חית" כמו לכל האותיות יש משמעויות שונות. היא מסמלת את החיים והיא מסמלת את החסד. אולם בדרך כלל רואים את ה"חית" כאות שלילית – המסמלת את החטא, ומספרים שה"חית" הופיעה לפני הקב"ה וביקשה מהקב"ה לברוא בה את העולם משום שהיא מסמלת את החסד ובה יספרו את חסדי ד', דחה אותה הקב"ה, מפני שהיא מסמלת את החטא ובה יכתבו בעט של ברזל את חטאת עמי.


ה"חית" הגדולה של "חור כרפס" שבמגילת אסתר

בשנת ת"ח שבה השמיד חמילניצקי הרשע עשרות קהילות במלכות פולין ואוקראינה, אמרו אנשי הסוד שההשמדה של חמילניצקי היא למעשה הגזרה של המן שלא נתבטלה לגמרי, על שום ש"כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב" (אסתר ח,ח) וכיוון שלא נתבטלה הגזרה, נשארה תלויה ועומדת ומחרפת באוויר והיא ירדה ונתקיימה על ידי חמילניצקי בשנת ת"ח, ומצאו לזה רמזים במגילת אסתר שבה כתובות האותיות "תיו" ו"חית" בצורה גדולה שכולם יראו אותן בצורה ברורה. ה"חית" הגדולה היא בפסוק "חור כרפס" המתאר את המשתה הגדול שבו השתתפו בני ישראל שלא לצורך, וה"תיו" הגדולה היא בפסוק "ותכתב אסתר" שבה מזכירה היא את תוקף האיגרת של פורים, ושתי האותיות הגדולות הללו ת.ח. רומזות על שנת ת"ח


המספר שמונה

שמונה שמות נקראו לעני: אביון, מסכן, רש, גל, דך, מך, הלך (ויק"ר לד, ו) וכנגדן שמונה אותיות של רחמים שכתוב: "ד' ד' אל רחום וחנון" (פעמיים שם ההוויה המונה ד' אותיות). וכנגדן שמונה שמות למשיח הבא להציל את העולם מעוני והם: משיח, ינון צדקנו, צמח, מנח, דויד, שילה ואליהו.
שמונה שרצים מטמאין (ויקרא יט, כט) ושמונה רשע ערום הם (סוטה כא) וכנגדם שמונה שמות למשה ושמונה שמות ליהושע, שמונה שמות לסנחריב וכנגדם שמונה שמות לחזקיהו (סנהדרין צד.).


ה"חית" ועונשה

אנשי סוד מספרים סיפור פלאי על החטא והתשובה. ואליבא דסיפור זה כל צרתה של ה"חית" באה עליה מחמת גאוותה. וזה דבר הסיפור:

שמעה ה"חית" על הכבוד הגדול שנותנים לשכנתה ה"זין", ועל שה"זין" חביבה ומעולה לפני הקב"ה ועל ששמו עליה כתר גדול – לבשה ה"חית" רוח גאווה וביקשה כי ישימו בראשה שני כתרים כנגד ה"זין" הכפולה שהיא – ה"חית" – עשויה ממנה. ובזה חטאה ה"חית" והייתה ל"חטא", ונענשה ולא קיבלה שום כתר, כי הקב"ה "רם ונישא, משפיל גאים ומגביה שפלים".

אחרי שנענשה ה"חית", התחרטה, חזרה למוטב וזכתה לשאת בתוכה ובשמה "חית" את סימן החיים, כהבטחת חיים לבעלי-תשובה כפי שנאמר: שובו וחיו.
בגלל אותו מעשה הקפידו חז"ל מאוד שתהיה ה"חית" סגורה היטב משלושת צדדיה, לבל יטעו בה חלילה ולבל יכתבו אותה בדומה ל"הא" עם שער פתוח, שאם חס ושלום תהיה ה"חית" פתוחה קצת לצד צפון, שהוא הצד המסוכן, אשר בו שוכן היצר הרע של חמדנות וגאווה, כפי שנאמר: "כי מצפון תיפתח הרעה" – או אז עלול יצר הגאווה לחדור ללבה מבעד לפתח הצפוני ולהכשילה.




האותיות ח – מ – ר וצירופיהן

רעיונות עמוקים בונים אנשי ח"ן על חילופי האותיות ח-מ-ר, ח-ר-ם, ר-ח-ם, ר-מ-ח.
ב"חרם", מוליכה ה"חית" בראש וחטאיה דוחים את הרשעים להרים ראש (ח-רם), ומשום כך מטיל עליהם הקב"ה חרם. צדיקים לעומתם אינם נותנים לחטא להוביל, וה"חית" נדחקת כאות שניה בצירוף ר-ח-ם, והצדיקים מעוררים בכך את רחמי ה' ומצילים את העולם מחורבן, ומנקים אותו מזוהמת החומר (ח-מ-ר) ע"י קיום רמ"ח מצוות, כפי שהדבר מרומז במניין שמו של אברהם (248) שמידותיו חסד ורחמים כמניין "רחם" ו"רמח" (248).

למען תזכרו ועשיתם

ה"חית" היא סמל לחטא ונהגית כמלה "חטא". גם מספרה מסמל את החטא. הכיצד? כי שמונה איברים יש בגוף האדם שהם הסרסורים לעבירה ולחטא, ואלו הם: אוזניים, עיניים, פה, ידיים, רגליים, חוטם, הערווה והלב (בעל הטורים, במדבר טו, לה).

בשל שמונת הסרסורים האלה הדוק הוא הקשר בין ה"חית" והחטא. וכדי להינצל מהם, אמרה התורה להתעטף בטלית מצויצת, שסגולתה להזכיר לנו את חובתנו להישמר מן החטא ולקיים את כל המצוות.

בשמונת החוטים שאנו שמים בטלית, יש רמז לכבול את שמונת הסרסורים בחבלים. ואחד החוטים – פתיל תכלת, הדומה לרקיע, מיועד להזכיר לו לאדם היושב ברקיע המביט וצופה בכל מעשי האדם ותחבולותיו, ועל ידי מצוות ציצית ושמירה מן החטא נבוא גם לאהבת ה' כל הימים.

כנגד שמונת הסרסורים שהזכרנו, וכדי להחליש כוחם ולהקהות תוקפם, קבעה תורה את המילה לשמונה ימים, וכן, שמונת בגדי כהן גדול בעבודת המקדש – נועדו לכפר על החטא.

רשב"ג היה מעלה בשמחת-בית-השואבה שמונה אבוקות של אור – מספרת המשנה – נטל אחת וזורק אחת. ושמונה למה? – כדי לבטל על ידי האור שבמקדש את כוחם של שמונת הסרסורים, הגורמים להכהות עיניו של האדם.

זדונות כזכויות

יש הקוראים ל"חית" – חטא. וכך נאמר במדרש אותיות דר' עקיבא – "חית", אל תקרי "חית" אלא חטא, ואם בקריאתה אנו קוראים לה חטא, משמע שטובה היא, מכיוון שהחטא נחשב להם לרשעי ישראל כצדקה. אימתי? בשעה שהם חוזרים בתשובה שלמה, מיד מקבלים פני שכינה כצדיקים גמורים וכחסידים שלא חטאו מימיהם.

ולא עוד, אלא, שהם מקבלים שכר על כל חטא ועוון שהיה בידם. וזה מה שאומר הנביא: "ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה עליהם חיה יחיה" (יחזקאל) בהם יחיה לא נאמר, שאז היינו מבינים שבעשיית הטוב של היום בהם יחיה, אלא "עליהם חיה יחיה" – מלמד שעליהם – על הרשעות שעשה לפני כן – הוא יחיה חיי עולם-הבא, ואף מעלים אותו ומושיבים אותו בישיבה אצל השכינה, מפני ששבר את לבו בתשובה לפני הקב"ה. והמשורר אומר: "קרוב ד' לנשברי לב" (תהילים לד, יט).

ר' לוי-יצחק מברדיצ'ב פגש באחד מרשעי ישראל שהרבה לחטוא, התחיל ר' לוי-יצחק משדלו בדברים לחזור בתשובה. משלא קיבל פיוסיו, התרגש ר' לוי-יצחק ואמר לו:
- מקנא אני בך בן-אדם, היודע אתה באיזו מציאה אתה עשוי לזכות אם תחזור בתשובה? הרי כל העבירות שעברת עד כה כולן ייהפכו לך לזכויות!






חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972