שירת הכינור
 


בשעה שנוצר אדם הראשון ויצא לאויר העולם – מיד פתח ואמר שירה. והיתה השעה שעת בין השמשות של ערב שבת. התחיל אדם את שירתו ב"מזמור שיר ליום השבת", ומיד נמלא עולמו של הקב'ה צלילים זכים טהורים וערבים מים עד ים. והיתה שירתו של אדם זכה וטהורה כמי באר החיים הנובעת בעדן כי שם התהלכה נשמתו בטרם נוצר ובטרם ידע טעם חטא.
כשחטא אדם הראשון – גורש מגן עדן . חשך עליו עולמו של אדם. בעצב הוציא לחם מן הארץ, רוחו נעכרה וצלילי שירתו נדמו רק בשבת, כאשר נח מעט מעמלו, וזכר באר החיים אשר בעדן עלה על ליבו, היה שב ופותח בשיר בגעגועים רבים.
אך רוח השיר כיוון שבאה לעולם – שוב אינה פוסקת. וכאשר נדם אדם, צמחו לה כנפיים לרוח השיר, ועלתה למרומים, שם בשמים חיכו לה מלאכי השרת ואספו אותה באהבה רבה.
ומאז מדי שבת בשבת יורדת רוח השיר ושורה על העולם, ובמוצאי שבת קודש היא שבה לשמים, אל מלאכי השרת. והאדם, אשר בעצב הוציא לחם מן הארץ, קינא במלאכי השרת שזכו ברוח השיר, אשר הביאו לעולם.



טען אדם לפני הקב'ה: רבונו של עולם. מה לשירה אצל מלאכי השרת ? צער אינו שובר את ליבם ושמחה אינה מצמיחה להם כנפיים. אהבה אינה מאירה את יומם – ושנאה אינה מחשיכה אינה לילותיהם. ומה טעם בשירה שאין בה צער ושמחה, געגועים ולב הולם.
כל חייו לא התנחם האדם על רוח השיר שעזבה אותו. ומרוב צער מת שבעים שנה קודם זמנו. כשמת אדם הצטער הקב'ה על אותם שירים שרצה אדם לשיר לפניו – ולא עלו בידו. אותם שירים של צער ושמחה, אמונה וגעגועים. מה עשה ? נתן את שנוןתיו האחרונות לדוד המלך "נעים זמירות ישראל".
כשנולד דוד – שבה ונפתחה באר החיים הנובעת בעדן. ורוח השיר שבה להתהלך בארץ, והעולם כלו התמלא שירה חדשה. הויתה השירה עזה וזכה, צלולה וטהורה, כשירה הראשונה ששר אדם בטרם ידע טעם חטא.
ובני ישראל שמעו את שיריו של דוד "נעים זמירות ישראל" – ונכנסו השירים אל ליבם. בבוקר ובערב, צהרים וליל שרים הם את מזמורי דו דלפני הקב'ה. מאז נתחבבו ישראל לפני הקב'ה יותר ממלאכי השרת. וציוה הקב'ה : אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שלא יאמרו ישראל שירה למטה. שנאמר: "ברון יחד כוכבי בוקר – ויריעו כל בני האלקים".
והשירה היתה קודש לה'. הלוויים ניגנוה בבית ה'. וקול נגינתם מילא את העולם שירת עדן זכה וצלולה, כמו בימים הראשונים ההם ימי אדם.
והמלך דוד ראה בחזון , כי באים ימים, ובית ה' יחרב. כהנן ישבתו מעבודתם, ולוויים מזמרתם. ירדה עננה כבדה והחשיכה את ימיו: רוח השיר – מה יהא עליה ?
ראו אותו הציפורים, כשהוא יושב בצער, ואמרו לו: אדוננו דוד ! גם אנו כנפיים יש לנו. גם אנו לב לנו מרגיש כל שיר. אם יחרב מקדש ה' – והלוויום ידומו – לא תדום השירה. אנו נשמור עליה עד אשר תבוא הגאולה ובניך ישובו לארצם. אנו שוכנות במרומים. יד האויב לא תוכל לנו.
התנחם דוד. הודה לצפורי השמים ויעש להם קן לשירה, מק'ן מזמורי תהילים.
לימים עלה אויב על ירושלים והחריב את בית המקדש. והצפורים זכרו את אשר הבטיחו לדוד. הן ירדו אל המקדש הבוער ואל הלוויים השרים מתוך הלהבות השורפות את בשרם, הרימו את רוח השירה ונשאו אות ה למעלה, אל ראשי העצים וההרים.


וצפור אחת, מבין הצפורים אשר נשאו את רוח השיר הבאה לקנן בין אבני הכותל המערבי. ושם הית מזמרת תמיד, ללא הפוגה וכל השומע יאמר: הלא "צפור הלוי" היא המזמרת, כי שירת הצפור היתה נעימה ומתוקה כשירת הלוויים, אשר שרו בימים ההם, כאשר עמד המקדש בתפארתו.
שנים על שנים קיננה "צפור הלוי" בין אבני הכותל. שנים על שנים שרה את שירה, שירת העולם. וכאשר היו בני ישראל באים לבכות על חורבן בית המקדש ושומעים את שירתה – היו מתנחמים ואומרים: עוד יבוא יום, ונשוב ונבנה את בית המקדש. עוד יבוא יום והלויים ישובו לעבודתם וישירו את שירי "נעים זמירות ישראל".
וימים קשים באו לבני ישראל. השנה שנת תש'ח, בני ערב קמו להלחם בבני ישראל, והיתה המלחמה קשה מאד ומרה מאד. ובני ישראל העומדים מול בנ יערב בעיר העתיקה של ירושלים, נלחמו בגבורה רבה. נלחמו ונפלו. והאויב מלפנים ומאחור, מלפנים ומאחור, והלוחמים נופלים והולכים והולכים ונופלים, עד שכבש האויב את כל העיר העתיקה והכותל המערבי.
ו"צפור הלוי", שומרת שירת הקודש – לא רצתה להשאר בודדה בשבי האויב. נסוגה הצפור יחד עם שרידי החייל. ושירה של הצפור מר מאד וקורע לבב.
עפה "צפור הלוי" אל הר ציון, אל קברו של נעים זמירות ישראל. אך גם שם לא מצאה לה מנוח, יום ולילה עפה מהר ציון אל הר הבית, ומהר הבית אל הר ציון, מעופפת ומקוננת מקוננת ועפה.
ראה אותה בן ערב שעמד על החומה, דרך את רובהו וירה בה כדור מוות. מתה "צפור הלוי" – ונשמתה שבה למרומים.
אולם השיר לא נפסק, באותו יום עצמו נכבש הר ציון בידי חיילי ישראל. ורוח השיר שפרחה מגופה של "צפור הלוי" שבה ונכנסה במיתרי הכנור של דוד המלך, התלוי מעל מיטתו, הכנור שב והתחיל מנגן.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972