הקהל / רזי הקהל / למה אין מקיימים את הקהל בחג השבועות?

למה אין מקיימים את הקהל בחג השבועות?
על אופיו של הקהל כמעמד של קבלת תורה וכחידוש הברית בין העם לבין אלוקיו, אין מי שחולק (ראה פרק ז', שבחי הקהל). ברורים גם זיקתו ודמיונו למעמד הר סיני. לכן אך פלא הוא שהתורה לא קבעה את מעמד הקהל בחג השבועות. פליאה זו מתחברת לה אל תמיהה אחרת. חג השבועות, כאחד משלושת הרגלים נקשר בתורה עם ספירת העומר ועם מצוות הבאת הביכורים. אולם התורה אינה מציינת את עובדת היותו חג מתן תורה. חז"ל הם שקשרו במפורש את חג השבועות עם מתן תורה, וקבעו אותו לדורות כ"זמן מתן תורתנו". ובכל זאת חכמינו ז"ל, אשר חידשו את חג שמחת תורה, קבעו אותו בלוח החגים, מייד לאחר חג הסכות ולא לאחר חג השבועות – והרי לכאורה מקומו הטבעי הוא דווקא שם.
 


א) שיטת הרמב"ן: אזהרה שלא לטעות אחר הקול
על הפסוק (דברים ד' ט"ו) "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה' אליכם בחרב מתוך האש" אומר הרמב"ן:

"יזהירם פן יטעו אחר הקול אשר שמעו ויעשו השחתה לקצץ בנטיעות".

ב) רד"צ הופמן: שלא יכשלו בהזיה
ברוח זאת כותב גם הרב דוד צבי הופמן:

"… בני ישראל ישימו על לבם כי לא ראו כל תמונה "ביום דיבר ה' בחורב מתוך האש" כדי שלא יכשלו בהזיה לעשות פסל לדמות אלוקים, אלא יזכרו את המראות הגדולות…"
(ויקרא כ"ג כ"א, כרך ב' עמ' קס"ה).

כלומר במתכוון כדי שלא להכשיל את בני ישראל ב"הגשמת" הקול אשר שמעו בהר סיני, מיעטה התורה בהעלאת זכרו של מעמד הר סיני ולא קבעה אותו במפורש כיום מועד לעתיד לבוא. התורה היא העיקר ולא הדרך הנסית שבה היא ניתנה לעם.

דברים דומים, על פי תפיסתו של הרמב"ן, אומר גם בעל עקידת יצחק (ויקרא כ"ג ט"ו).

(ראה גם מאמרו של אלכסנדר מלכיאל "רעיונות יסוד בחג השבועות" ומאמרו של הרב יששכר יעקובזון "רמיזות למעמד הר סיני במקרא", במאסף "מעינות שבועות" בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה).

ג) בבלי וירושלמי: אין קורין עשרת הדיברות בכל יום מפני טעות המינין
כבר האמוראים דנו על מיעוט קריאתם בציבור של עשרת הדיברות. קוראים אותן רק שלוש פעמים בשנה: בשבת פרשת יתרו, בשבת פרשת ואתחנן ובחג השבועות. בירושלמי (ברכות פרק א, הלכה ה) מובא ההסבר הבא להגבלת קריאת עשרת הדיברות:

"בדין היה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום, ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענת המינין שלא יהו אומרים: "אלו [עשרת הדיברות] לבד ניתנו לו למשה בסיני"

ומאותו טעם גם מבטל התלמוד הבבלי (ברכות יב) את ההצעה שהועלתה בישיבות סורא ונהרדעא לקרוא את עשרת הדיברות בכל יום:

"שכבר ביטלום [חכמים ביטלו קריאתם בכל יום] מפני תרעומת המינין".

ד) מחלוקת בין הפוסקים אם צריך לעמוד או לשבת בקריאת עשרת הדיברות.
חכמינו נחלקו בשאלה האם ראוי לעמוד בשעת קריאת עשרת הדיברות בציבור. הרמב"ם סבור שראוי לשבת בשעת קריאתן וטעמו עמו: שלא יבואו הבריות לטעות ולסבור שיש יתרון לעשרת הדיברות על יתר דברי התורה וחשובות הן משאר מצוות התורה.
(תשובות הרמב"ם ח"ב, תשובה רס"ג, בעריכת י. בלאו).



ה) החשש מעבודת אלילים מתאים רק לימי בית ראשון ולא לימי בית שני
החשש, שמא הדגשת מעמד הר סיני תביא את העם לידי טעות ולעשיית זכר לו בדמויות אליליות, מתאים לתקופת בית ראשון. אז טרם נעקרה עבודת האלילים מלב העם והיא רווחה בחוגים נרחבים. לעומת זאת בשלהי תקופת בית שני פסקה עבודת האלילים מישראל ו"יצר הרע" שלה נעקר ונעלם. לעומת זאת "טענת המינים" שאין התורה עשויה מקשה אחת, אופיינית לימי בית שני ולמאבקים נגד המינים והנוצרים. לכן יתכן שהסיבה שאין שבועות נחשב בתורה לחג מתן תורה קשורה בענין אחר לחלוטין בחטא העגל ובשבירת הלוחות.

ו) מה בין מתן תורה לקבלת תורה
כאשר חז"ל הגדירו את חג השבועות במלים "זמן מתן תורתנו", הם הדגישו את הפועל נתן. ד' נתן את התורה, היא ניתנה. העם אמנם אמר "נעשה ונשמע", אבל האם באמת העם קיבל את התורה בלב שלם באותו מעמד? הרי משה מצאם, ביורדו מן ההר, כשהם פרועים לשימצה.

לפיכך לא רצתה התורה לקשור את זכר מתן תורה עם הלוחות הראשונים שנשתברו בשל חטא העגל. אילו כך נהגה, היתה התורה מנציחה, עקב כך, את חטא העגל ומרבה בגנותם של ישראל. התורה חסה, איפוא, על כבוד ישראל שחטא בעת "שהמלך במסיבו".

אילו הייתה התורה קובעת את חג השבועות כחג מתן התורה היא הייתה מדגישה דווקא את גנותה של כנסת ישראל, היא "מטרוניתא" של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ואת עלבונה של התורה שהיא ה"כתובה" העומדת ביניהם. שהרי במה קידמו בני ישראל את משה היורד מהר סיני אם לא בעגל הזהב? זהו הפשר הראוי לענות בו על התמיהה למה לא קישרה התורה בין מעמד הר סיני לבין קבלת התורה.

ז) מעמד קבלת התורה התקיים רק בירידת משה מהר סיני בפעם השניה
ומכאן המסקנה שהיו שני מעמדות של התורה. האחד בירידתו הראשונה של משה מהר סיני שזהו "זמן מתן תורתינו", כאשר העם שהתנער מחטא העגל קיבל את התורה באמת ובתמים ודבק בה.

קבלת התורה היא הענין העיקרי ולא נתינתה, וכבר גילו לנו חז"ל שהקב"ה חיזר עם תורתו אצל כל העמים וביקש ליתנה להם, אך הם דחו אותה ואותו ורק בני ישראל קיבלוה.

ח) קבלת התורה במתכונת הקהל
המעמד השני, היינו קבלת התורה, הוא המשכו של המעמד הראשון, שלא התממש והמהווה השלמה לו. תוך כדי מעמד שני זה מודיע ה' לעמו על הקמת אוהל מועד, "משכן העדות", שבו ישתמרו הלוחות לנצח ושוב לא יישברו.

אפשר לומר שבני ישראל קיבלו באותה שעה את התורה במסגרת של מעמד הקהל מיוחד כפי שאמנם עולה הדבר מתוך הפסוקים בפרשת "ויקהל" ובפרשת דברים.

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צווה ד' לעשות אותם..." (שמות לה א).
"יום אשר עמדת לפני ה' אלוהיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי" (דברים ד י).



ט) משה ירד מן ההר בשנית למחרת יום הכיפורים
משה ירד מן ההר הפעם השניה למחרת יום הכיפורים כפי שאומר רש"י (בפרשת ויקהל, שמות לה א) "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל... למחרת יום הכיפורים כשירד מן ההר". את סדר המאורעות מאז שבירת הלוחות ועד לקבלת התורה בשנית מונה רש"י ומפרט בעקבות הגמרא (תענית י"ט), בפירושו על הפסוק (שמות ל"ג י"א):

"ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל... ושב אל המחנה..." שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובי"ח שרף את העל ודן את החוטאים ובי"ט עלה... עשה שם ארבעים יום וביקש רחמים... ובראש חודש אלול נאמר לו ועלית בבוקר אל הר סיני לקבל לוחות אחרונות ועשה שם מ' יום... בי' בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ולב שלם ואמר למשה סלחתי ומסר לו לוחות אחרונות וירד והתחיל לצוותו על מלאכת המשכן...

י)מעמד קבלת התורה היה בחג הסוכות
אפשר להניח כי כשם שבמעמד הר סיני הראשון קיים העם שלשת ימי הגבלה, כך גם הורה להם משה לנהוג ביורדו מן ההר, למחרת יום הכיפורים. רק אז כשהעם היה מוכן הקהיל אותם משה כדי שיקבלו את התורה, "בשמחה ובלב שלם". לפי חשבון זה יוצא שמעמד הר סיני השני היה ביום ראשון של חג הסכות.

רמז לכך ניתן לשמוע בפסוק "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים ל"ג, ד'), שבו המלה "קהילת" מרמזת על הקהל. ואילו הפסוק: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" (דברים לג ה') רומז כי ה' מלך על עמו בעת שהם קיבלו את התורה במסגרת של מעמד הקהל – "יחד שבטי ישראל".

יא) הקהל זכר למעמד קבלת התורה
לפיכך מעמד הקהל אינו רק בבחינת ציווי לעתיד לבוא, אלא סמל לאשר היה. על כן הוא אוצר בתוכו את כל העניינים של הר סיני ואת כל הבריתות שנכרתו בין הקב"ה לבין ישראל.

רמז לכך גם בדברי חז"ל (מדרש תנחומא פרשת אמור, סעי' כ') ש"סכות הוא ראשון לחשבון עוונות" – שהרי בו ביום קיבלו בני ישראל הלכה למעשה את תורה.

הזמן המיועד להקהל הוא סכות במוצאי שביעית ואולם במקרים מיוחדים נערך מעמד הקהל במועדים אחרים, כאשר התנאים והמציאות חייבו זאת. אות הוא כי למעמד הזה נודעה חשיבות כמכשיר רוחני עליון.





חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972