הקהל / שבחי הקהל / היעדים של מעמד הקהל והשפעתו על העם ותודעתו- חלק ג'

היעדים של מעמד הקהל והשפעתו על העם ותודעתו- חלק ג'
 

איחוד העם

להקהל הייתה גם משמעות מדינית חברתית.
בעל הכלי יקר (דברים לא יא) רואה במעמד הזה את שיא איחודו ואחדותו של העם. לאחר שנטישתם את השדות בעקבות שנת השמיטה נטעה בלב הכל את תחושת שוויון כל היחידים בחברה, באה הישיבה בסוכה ועזיבת בית הקבע וחיזקה את תחושת השוויון.

העם כולו מתאחד. כל בני העם שווים גם בהאזנה לדברי התורה המחייבים את כולם. כך מתלכד העם על שבטיו השונים, בתי האב השונים ומעמדותיו החברתיים – לכלל עם אחד.

על הפסוק: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכ"ב) אמר רבי יהושע בן לוי "עיר שעושה כל ישראל חברים", אלא מעתה כל ימות השנה? אמר רבי זעירא: "ובלבד בשעה "ששם עלו שבטים"(ירושלמי חגיגה פרק ג' הלכה ו')










שבת בשבתו: לא קניין הפרט היא אלא קניין העם כולו
"מעמד הקהל מלמדנו, שאין התורה נחלת יחידים גדולי דעה, ואין היא שייכת לאיזה שבט מיוחס. לא כן הדבר: התורה ציותה לאסוף את כל "העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשערך, למען ישמעו ולמען ילמדו". לא קניין הפרט היא, אלא קניין העם כולו. וכך גם היתה נתינתה של התורה בסיני באותו מעמד, באותן המילים: "יום אשר עמדת לפני ה' אלוהיך בחורב באמור ה' אלי: הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים" (דברים ד, י), כי בפומביות זו שניתנה התורה לכלל ישראל קשר העם את גורלו בקשר בל ינתק את התורה לעולם ולכל הדורות" (א. שטאל "שבת שבתו").

אברבנאל: כנגד כל דור וכל איש
"שמשה רבנו ע"ה קרא את כל ישראל, וקיבצם בפומבי גדול ושאל אליהם שימרו את החוקים ואת המשפטים, ואת כל המצות… כי בכל אלו הענינים כיוון אל הכלל העומד תמיד, לא אל האישים שנזדמנו בשעת המעשה… שהמעמד ההוא מכוון כנגד כל דור ודור וכל איש ואיש אשר מבני ישראל המה" (אברבנאל, דברים ה א)


תוצאת האחדות: השריית השכינה

לאחדות בחיי העם יש גם חשיבות דתית ולא חברתית בלבד. רק כאשר העם מאוחד הוא זוכה להשריית השכינה עליו:

"מלמד שאין השכינה שורה אלא בהקהל" (סדר עולם רבה פרק ט"ו)


חיזוק המלכות
להתלכדות העם במהלך מעמד הקהל נודעת גם משמעות מדינית-פוליטית. חיזוק הקשר באמצעות התורה בין העם לבין מלכו. "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" (דברים לג ה). המלך או הנשיא הלוקח את ספר התורה המועבר אליו מיד ליד וקורא בו בפני העם, מתעלה אגב כך למדרגה של סמל המשותף לכל העם. דווקא המלך שהוא סמל השלטון המדיני, הוא שקרא בתורה ולא הכהן הגדול המייצג את המהות הדתית. העם למד מכך, כדברי הרמב"ם, שהמלך הוא "שליח האל". קריאת המלך בתורה כמוה כ"נאום הכתר" אצל מלכי עמים אחרים. אולם נאום זה אינו סובב על ענינים מדיניים וכלכליים, אלא עוסק בדברי תוכחה ומוסר וכל כולו מדברי התורה הקדושה.






חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972