להקהל הייתה גם משמעות מדינית חברתית.
בעל הכלי יקר (דברים לא יא) רואה במעמד הזה את שיא איחודו ואחדותו של העם. לאחר שנטישתם את השדות בעקבות שנת השמיטה נטעה בלב הכל את תחושת שוויון כל היחידים בחברה, באה הישיבה בסוכה ועזיבת בית הקבע וחיזקה את תחושת השוויון.
העם כולו מתאחד. כל בני העם שווים גם בהאזנה לדברי התורה המחייבים את כולם. כך מתלכד העם על שבטיו השונים, בתי האב השונים ומעמדותיו החברתיים – לכלל עם אחד.
על הפסוק: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכ"ב) אמר רבי יהושע בן לוי "עיר שעושה כל ישראל חברים", אלא מעתה כל ימות השנה? אמר רבי זעירא: "ובלבד בשעה "ששם עלו שבטים"(ירושלמי חגיגה פרק ג' הלכה ו')
שבת בשבתו: לא קניין הפרט היא אלא קניין העם כולו
"מעמד הקהל מלמדנו, שאין התורה נחלת יחידים גדולי דעה, ואין היא שייכת לאיזה שבט מיוחס. לא כן הדבר: התורה ציותה לאסוף את כל "העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשערך, למען ישמעו ולמען ילמדו". לא קניין הפרט היא, אלא קניין העם כולו. וכך גם היתה נתינתה של התורה בסיני באותו מעמד, באותן המילים: "יום אשר עמדת לפני ה' אלוהיך בחורב באמור ה' אלי: הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים" (דברים ד, י), כי בפומביות זו שניתנה התורה לכלל ישראל קשר העם את גורלו בקשר בל ינתק את התורה לעולם ולכל הדורות" (א. שטאל "שבת שבתו").
אברבנאל: כנגד כל דור וכל איש
"שמשה רבנו ע"ה קרא את כל ישראל, וקיבצם בפומבי גדול ושאל אליהם שימרו את החוקים ואת המשפטים, ואת כל המצות… כי בכל אלו הענינים כיוון אל הכלל העומד תמיד, לא אל האישים שנזדמנו בשעת המעשה… שהמעמד ההוא מכוון כנגד כל דור ודור וכל איש ואיש אשר מבני ישראל המה" (אברבנאל, דברים ה א)
|