הקהל / קדמוניות הקהל / על כינוסי הקהל בימי קדם - חדוש הברית עם ה' - ב'

על כינוסי הקהל בימי קדם - חדוש הברית עם ה' - ב'
 

ד) קהלת על שם הקהל

חז"ל הם המגלים לנו ששלמה המלך אכן קיים את מצוות הקהל.

"דברי קהלת" – ולא נאמר: "דברי שלמה" אלא על ידי שאמריו תלויים בהקהל... אמר רבי יצחק על שם "אז יקהל שלמה" (מלכים א ח.) נקרא "קהלת בן דוד"...
(ילקוט שמעוני, רמז תתקס"ה)

"קהלת" – למה נקרא שמו "קהלת"? שהיו דבריו נאמרים בהקהל. על שם שנאמר (מלכים א ח.) "אז יקהל שלמה"
(קהלת רבה א ב)

"ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי" – מלמד שאין השכינה שורה אלא בהקהל..."
(סדר עולם, רבה, פרק טו).


ה) ירבעם – בדא מלבו ''הקהל''

לפי חז"ל ערך ירבעם, ראשון מלכי ישראל, מעמד הקהל ש"בדא מלבו", בבית אל. הוא הקדיש אותו לעבודה זרה וקיים אותו במועד אחר מזה הכתוב בתורה וכל זאת כתחליף למעמד הקהל המקורי בירושלים ומתוך נסיון להטות אליו את לב עמו. ירבעם שינה את לוח השנה וכך חל הקהל בחודש השמיני לפי הלוח שלו.

יוזמתו של ירבעם מלמדת כי מעמד הקהל העמיד שורשים בעם והיה כבר בימיו אחד מסימני המלכות והאחדות המובהקים של בית דוד.

ירבעם לא ביטל, בממלכתו, את מסורת הקהל אלא אימץ את מסגרתה החיצונית. בהקהל משלו בבית-אל ביקש ירבעם לנתק את עמו מבית דוד ומירושלים. בקביעת מועד אחר ובהזיזו את יום הקהל לחודש השמיני, ביקר ירבעם להעניק לשבטי ישראל לוח חדש, ובסגידה לאלילים הוא יצר מסגרת פולחנית חדשה. הנה כי כן- כל הסממנים שירבעם ביקש באמצעותם להקים מסגרת ממלכתית חדשה גזולים הם ממעמד הקהל.

וכך נאמרים הדברים במקרא:

"ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד. אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל רחבעם מלך יהודה. ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן. ויהי הדבר הזה לחטאת וילכו העם לפני האחד עד דן. ויעש את בית במות ויעש כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי. ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה והעמיד בבית אל את כהני הבמות אשר עשה. ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר יום בחדש השמני בחדש אשר בדא מלבו ויעש חג לבני ישראל ויעל על המזבח להקטיר" (מלכים א' יב כז-לג)

וכך מפענח התלמוד הירושלמי את מעשיו ומניעיו:

"אמר רבי יוסי בר יעקב: במוצאי שביעית מלך ירבעם על ישראל, זהו דכתיב (דברים לא) "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה". אמר: אקום אני לקרוא – יאמרו מלך המקום קודם. אקרא שני לו – גנאי הוא לי. לא אקרא כלל – בזיון הוא לי. אניחם ויעלו לבדם לירושלים – יעזבוני וילכו אצל רחבעם בן שלמה, זהו דכתיב (מלכים א יב): "אם יעלו העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים, ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם".
(ירושלמי, ע"ז א.א)


ו) אסא, חזקיהו ויאשיהו כורתים ברית עם ה'
כבר בימי שלמה החל העם לחטוא והמשבר הלך והחריף בימי יורשיו. כמה מן המלכים הצדיקים של בית דוד, ביקשו להיטיב את המצב, ללמד את העם את התורה שהשתכחה ולהרחיקם מעבודת האלילים. הם ערכו כינוסים גדולים כדי לעורר לכריתת ברית מחודשת בין העם לבין אלוהיו.

הסממנים המאפינים את ההתכנסויות הללו מזכירים את מאפייני מעמד הקהל:
* המלך הוא העורך את הכינוס
* העם כולו משתתף במעמד
* הכינוס נערך בירושלים
* המטרה: חידוש הברית עם ד'
את אסא מלך יהודה מעורר הנביא עודד לפעולה נמרצת:

"וכשמע אסא הדברים האלה ונבואה עדד הנביא, התחזק ויעבר השקוצים מכל ארץ יהודה ובנימין ומן הערים אשר לכד מהר אפרים ויחדש את מזבח ה' אשר לפני אולם ה'. ויקבץ את כל יהודה ובנימין והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון... ויקבצו ירושלים בחדש השלישי לשנת חמש עשרה למלכות אסא... ויבאו בברית לדרוש את ה' אלהי אבותיהם בכל לבבם ובכל נפשם וכל אשר לא ידרש לה' אלהי ישראל יומת למן קטן עד גדול למאיש ועד אשה. וישבעו לה' בקול גדול ובתרועה ובשופרות".
(דברי הימים ב' ט"ו ה-יד)

בדומה לכך נעשה בימי חזקיהו מלך יהודה:

"ויבא את הכהנים ואת הלוים ויאספם לרחוב המזרח. ויאמר להם שמעוני הלוים... עתה עם לבבי לכרות ברית לה' אלהי ישראל..."
(דברי הימים ב' כט ד-י)

שלא כאסא אין חזקיהו מכנס בירושלים, כנדרש בהקהל, את כל העם אלא רק את ההנהגה הרוחנית שלו. יתכן שסיבה לדבר הוא הדוחק בזמן, חששו מ"חרון אפו" של ה' ורצונו של חזקיהו למהר ולהביא לתיקון העם, כפי שנאמר "כי בפתאום היה הדבר" (שם, שם, לו).

איך יתכן שפשר הדבר שונה. ירבעם הרי שינה את הלוח העברי בממלכתו, בהסיגו אחורה את מספרי החודשים. כך אירע שבממלכת ישראל חגגו את הפסח, חודש אחד לאחר שחגגוהו ביהודה. עתה עם חורבן ממלכת ישראל רצה חזקיהו להחזיר את המצב לקדמותו, לאסוף את שרידי השבטים ולהביאם לירושלים. המועד שהתאים לכך, לדעתו, יותר מכל היה חג הפסח. הכינוס הראשון, מעין הקהל, שהוא קיים עם ההנהגה הרוחנית של העם היה השלב הראשון בתוכניתו של חזקיהו. כדי להידבר עם שרידי ממלכת ישראל, עיבר חזקיהו את חודש ניסן וקיים את הפסח בחודש ניסן שני. כנאמר: "ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני" (דברי הימים ב, ל, ב).

התוצאה הייתה אמנם כמקווה:

"ויאספו ירושלים עם רב לעשות את חג המצות בחדש השני קהל לרב מאד" (שם, שם, יג).

וכן:
"ויעשו בני ישראל הנמצאים בירושלים את חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה ומהללים לה' יום ביום... ומתודים לה' אלוהי אבותיהם... ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם"...
(שם, שם כא-כז)

חזקיהו השיג את מטרתו. העם התנער מעבודת האלילים וחזר לכור מחצבתו:

"וככלות כל זאת יצאו כל ישראל הנמצאים לערי יהודה וישברו המצבות ויגדעו האשרים וינתצו את הבמות ואת המזבחות מכל יהודה ובנימין ובאפרים ומנשה עד לכלה..." (שם לא, א).


קישורים לדפים פנימיים


חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972